רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רעו

יקרע כדאמרינן בפרק שני דמגיל' ועוד מדמסיק תלמודא הני מילי בגידין אבל בגדדין לא ולא משכחת תקנתא אחרינא אלא זו אין לשנות אלא כמו שאמרו חכמים והביאו גם הטור ז"ל וכתב ודעת א"א הרא"ש זצ"ל היה נוטה להתיר והר"ם מרוטנבורק אסר, וצריך לדעת דשינוי צורת האות על ידי הקרע אינו רוצה לומר כשהדביק שני חלקי האות זה עם זה שלא יוכל התינוק דלא חכים ולא טפש לקרותו שהרי עם הדבוק הזה כל מיני הקרעים נקראים הם. ועוד מאחר שאין שום חלק מהם נקרא בפני עצמו כל אחד הוא בטל בפני עצמו ואין חבורו זה עם זה מועיל כלום, הילכך על כרחך לומר שהיכא שנחלק האות באופן שאין שום חלק מהם נקרא בפני עצמו אף על פי שנקרא על ידי חבור שני חלקיו אין זה נקרא אות ואין לך שנוי גדול מזה ונשתנית צורתה קרינן בה אבל אם עבר הקרע בעובי ירך האות ושאר מעובי היא קצת עם האות אפילו נימא עד שיוכל התינוק דלא חכים ולא טפש לקרותו אין זו האות נקראת נחלק' ולא נשתנית צורתה קרינן בה, וזה מבואר לכל מעיין ובזה יהיו דברי הרמב"ם והרא"ש ז"ל מכוני' זה לזה ואין שום חלוק ביניהם ואין להאריך. הנראה לי לעניות דעתי אנכי הטרוד והעלוב אליהו מזרחי שאלה צב

המאור הגדול והמאיר לארץ ולדרים זקן ונשוא פנים נשא ורם על כל הרבנים, מורנו ורבינו ה"ר אליהו מזרחי נר"ו

יודע למעלת תורתך שיש ימים שבא אלי הר' יהוד' בן בולט קודם נתינת הגט ושאל ממני על אודות האשה הזאת וא"ל נ"ל שהגט הזה כשר וכן אמר הרמב"ם ז"ל ובעל העיטור, אחר כך הגד הגיד לי שנתקבצו חכמי הארץ בית ועד לחכמים לפני כבוד תורתך ויש אומרי' דאיכא למיחש בזה כמה חששות אחר כך בא אלי ואמר לי תהי ידך לעזרני שרצוני לתת זה הגט, אמרתי לו שמעתי אומרים שיש חכמים שהם מסופקים בזה והרב שומע את דבריהם ואין רצוני להכניס ראשי בבית המחלוקת ואני לא נמצאתי לשם, אמר לי וכי לא אמרת לי שהוא כשר אמרתי לו וכן גם עתה אומר אותו לפני כל יודעי דת ודין אבל אף על פי שנראה לי שהוא כשר איני סומך על דעתי לעשות הלכה למעשה לאחר שיש שלמים וכן רבים שחולקים עלי כל שכן שהרב היה בתוכם והלך הוא ונתן הגט. ועתה בא בעל האשה וגזר כבוד תורתך שהגט אינו כשר ושהיא אשתו גמורה, והנה עתה באתי להגיד לפני כבוד תורתך כאחד מקטני המגידים מפיל אני תפלתי לפניך מורי דרך שקר הרחק ממני וגו' בצר לי מהר ענני ותשובתך הרמתה תהיא לי למשמרת להורות את בני ישראל. האומר הולך גט לאשתי או תן גט לאשתי סתם ואמר שמעת שיגיע לידה תהיה מגורשת ממנו ע"מ שאם יבא אצלה מכאן ועד י"ב חדש לא תהיה גט אינו משמע מתוך דבריו שלא יתן הגט לאחר אותו זמן אבל המובן הוא שיתן לה הגט בכל עת ובכל זמן שירצה שיהיה גט ולכן אמר הולך גט זה סתם רק השמר לך שעל מנת זה אני נותן לה הגט שאם אבא תוך שנים עשר חדש לא יהי' גט. זהו עיקר דבריו ואם השליח נתן הגט אחר הזמן שקבע הוא גט כשר מפני שהזמן שקבע אינו בשליחות השלי' אלא בגירושי האש' שאם יבא לא יהיה גט. ואין לחוש למאן דאמר אילו היה יודע שלא נתן הגט היה מבטלו, כל זמן שלא בטלו הגט הוא כשר ודבר פשוט הוא, גם כן שמע שמעתי דאיכא בין החכמים הנזכרים מאן דאמר דאיכא למיחש שמא ישא אשה אחרת בחושבו שסתם שליח עושה שליחותו ויקפיד על אחור נתינתו. מי שמע כזאת שהדין הוא שאפי' שהיינו יודעים בודאי שדעתו וכונתו לבטלו כל זמן שלא בטלו אין חוששין לו דהא מסקנא בפרק השולח דגלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא כל שכן לאלה החששו' שו' שאין אנו יודעים בודאי שהוא חושש ומקפיד, שאם באנו לחוש לזה נמצא כל הגיטין הבאים ממדינ' הים או שלא נתן ה השליח הגט לאש' ביום שנמסר לו או באותו היום שהגיע לעיר שהאשה עומדת שם גם איכא למיחש שמא היה בדעתו של בעל לבטלו קודם שהגיע הגט לידה, ועוד שנית כל זמן שזה האיש אינו נותן הגט מתוך שנאה אלא כדי שלא תתעגן אם הוא לא יבא אצלה בתוך שנים עשר חדש אם יתאחר יותר השליח לעשות שליחותו סתם בני אדם אינם מקפידים שאם היה מקפיד היה אומר אותו בפירוש שאם יתן הג' לאחר הזמן י"ב חדש שאינו גט אבל כל זמן שלא פירש אין חוששין לקפידתו כגון אל תגרשנ' אלא בבי' אל תגרשנ' אלא בעלי' כיון שאין רוב ב"א מקפידים בה צריך שיאמר אותו בהדי' כדמוכח בכתובו' פרק המדיר שנינו המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת וגרסי' בגמרא לא אמרו זה אלא כשנמצאו עליה נדרים שיש בהם ענוי נפש כגון שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין אבל אם נמצאו עליה נדרי' אחרים מקודשת ואף על פי שהתנה על מנת שאין עליה נדרים ומסיק רב אשי ואמר תשובת הרב אין זה אלא לשון של הדיוטות שכל הדברים הללו הם האמורי' מפי הבע' לשליח שיאמר אותם בנתינת הגט לאשתו לא שהבע' אומר אות' לעצמו כפי המובן מלשון זה הכותב וזהו שהטעהו והביאו ולכן אמר הולך גט סתם רק השמ' לך שעל מנת זה אני נותנו לה שאם אבוא וכולי ואמר אח"ז שאם השליח נתן הג' אחר הזמן שקב' הוא גט כשר מפני שהזמן שקב' אינו בשליחות השליח וכו' אבל אם היה כותב הלשון הנהוג בתלמוד הולך גט זה לאשתי על מנת שאם אבא ולא אב' וכו' לא היה יכול לפרש מה שפיר' גם לא היה יכול לומר שאינו משמ' מתוך דבריו שלא יתן הגט אח' הזמן שקב' שהרי הלשון של הולך גט זה לאשתי על מנ' אם אבא ולא אבא לא יפול אלא שיתנהו לה תוך הזמן שקב' לה. נאם אליה בכ"ר אברהם מזרחי תשובת הרב זה על פי הלשון שכתב שדברי הבעל לשליח הוא שמעת שהגיע הגט לידה תהיה מגורשת ממנו על מנת שאם יבא ולא יבא שהם דברי הבעל לעצמו לא שיאמר לשליח שיאמר אותם לאשתו אבל אם אלו הדברים הם דברי הבע' לשליח שיאמ' אותן לאשתו שוב אי איפשר לומר שאין הבעל מקפיד בנתינת הגט לאשתו מיד השליח אם יהיה בתוך הזמן שקבע או אחר הזמן שהרי לשונו מוכיח שינתן לה