רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רעה

במוסרה נמי ליכא למפשטי' מיוש' דיושב לא תפיש מידי ורוכב תפיש במה שהוא רוכב עליה וכן נראה ג"כ מתלמודא דקאמר אי ר' מאיר השתא יושב קני רוכב מיבעיא וליכא למימר דמיירי ברכוב במוסרה דהא רב ושמואל אמרי מוסרה לא קני והוה ליה כרוכב בלתי תפוס במוסרה. הנראה לי לפי עניות דעתי אליהו מזרחי ישר בעיני אמרתי אודיע צערי לרופ' המובה' אנא מורנו הרב שים עינך הטוב' על השמוע' ההיא כדי שביום ששי אמצ' עם הר' ויניח לי מעצבי ומרגזי ושכר הרב הרבה מאד. נאם הצעי' כבן לאדוני וכתלמיד. שמואל הלוי ן' חכים. תשובת הרב

יש להוכיח קצת דתיובתא קמיתא היא על מה שאומר רוכב מיושב ולא על מה שאומר רוכב לחודיה לא קני וכ"ש רוכב במקום מנהיג על דפשיט רב יהודה על מה שאמר רוכב לחודיה לא קני כ"ש רוכב במקום מנהיג הול"ל וש"מ רוכב במקום מנהיג קני וכ"ש רכוב לחודיה שהוא הפך מה ש שאמר רב יהוד' רכוב לחודי' לא קני וכ"ש רכוב במקו' מנהיג, מדלא קאמר הכי אלא וש"מ רוכב קני משמ' שהתיובת' אינה אלא על מה שפשט רוכב מיושב ולא קני וממתני' משמ' דרוכב קני ואינו כיושב. הנלע"ד אליה מזרחי שאלה צא

איש האלהים דמי לבר אלהין חכם חרשים וגזע ישישים סיני ועוקר הרים מאיר לארץ ולדרים פלפלא חריפתא ואבקתא דמרגניתא ריכא בר ריכא כמהר"ר מתתיה יצ"ו

והנה הגיעני פסקך וראיתיו מקוטר מור ולבונה מכל אבקת רוכל ושמחתי בו שמחה גדולה ואמרתי הויות דאביי ורבא קא חזינא הכא אך מפני שרצית לחוות דעתי בזה ראיתי לכתוב דעתי בקצרה מפני שאני טרוד כעת מרוב טרדות הקהלות שנפלו עלי מחמת שהשליכו עלינו מן המלכות לקחת אלף לבנים בכל מי שפורע מס ר' לבנים ות"ק לבנים בכל מי שפורע מס ק' לבנים ומ' לבנים בכל מי שפורע ה' לבנים ועולה חשבונו על היהודים לבדם קרוב ז' אלפים פרחים ואנחנו הולכים בכל יום בבתי השרים לבכות ולהתחנן על גודל המשא הזה הקשה והמר. והנה הנראה בעיני בזה הוא שמאמר זעירי הינו שבא הקרע מתחלת הגיליון כמובן ממלת הבא וכמו שפרש רש"י בפרק הקומץ רבה והביאו גם נימוקי יוסף בפרושו וגם הטור בפסקיו לאו דוקא אלא הוא הדין נמי מכי היתה הקריעה בתוך השטה בלבד אלא אורחא דמילתא נקט שכך נראה גם מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב ספר תורה שנקרעה בו יריעה בתוך שתי שמות יתפור ולא חלק בין אם היתה תחלת הקריע' מהגליון או בתוך השטות בלבד כי כל כונתם ז"ל בזה אינה אלא בעד הכתב בלבד שבשני שיטין יתפור משום דלא מיגניא הכתיבה בתפירה מעוטה כזו ובין הכתב ודאי מיגנייא ולית ביה משום זה אלי ואנוהו וצריך לסלק כל היריעה כיון דא"א בלתי תפירה שבלתי תפירה הקריעה נוספת והולכת וההיא דפרק שני דמגילה דאמר רבי יוחנן מלמעלה שיור התפירה הלכה למשה מסיני ולא אמרו אלא כדי שלא יקרע ופירש רש"י שאם אינו משייר מהדק בחזקה וכשהוא מהדקו לספר תורה הוא נקרע אבל עכשיו כשהוא מהדקו בכח ומתחיל להרחיב ורוצה להקרע מונע מלהדקו יותר, ואינו רוצה לומר שאין הקריעה אלא מתחלת הגליון או מלמטה בלבד אבל באמצע לא, אלא שאינו ניכר אם רוצה להקרע שיזהר מלהדקו בחזקה אלא מהקצוות דהינו מלמעלה או מלמטה אבל מהשיור שבאמצע אינו ניכר אם רוצה להקרע מפני שתחלת ההרחבה אינו אלא בקצוות בלבד שאין חשש הקרע רק בראש היריעה ובסופה בלבד הלכך כל קרע שבתוך הכתב לא שנא אם בא מתחלת היריעה מלמעלה או מלמטה ונכנס בתוך הכתב, לא שנא אם היה הקרע בתוך הכתב בלבד והגליון קיים, חזינן אם נחלקה האות בענין שאין שום חלק משני חלקיו נקרא בפני עצמו מתינוק דלא חכים ולא טפש יחליף היריעה או יגרוד האות הנחלק וקצת מהאותיות הקודמות לו עד שיוכל לכתוב כולן על מקום הגרידה וישאר מקום הקרע חלק ולא יצטרך להחליף היריעה, אבל בזולת זה אין תיקון אחר שכן כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות אחת או תשתנה צורתה. וכן כתב גם הטור והוא שלא יעבור על הכתב בענין שישתנה צורת שום אות אבל אם עבר הקרע על הכתב לא יתפור ואם היה שום חלק מחלקי האות נקרא בפני עצמו לתינו' דלא חכים ולא טפש אף אם היה הקרע בגוף האותיות והיה הקרע תוך שני שיטין יתפרנו באופן שלא תשתנה צורת שום אות וכשר לדברי הכל מפני שאף הרא"ש ז"ל שאמר ואם נחלק האות אין לה תקון אינו אלא כשנחלקה בענין שישתנה צורת האות שאז יאמר עליה נחלקה האות אבל אם לא נשתנה צורת האות אלא שהחלק האחד משני חלקי חאות נקרא לתינוק דלא חכים ולא טפש לא יאמר עליה נחלק האות שהרי היא עומדת בקדומה כמו שהיתה טרם החלוק, והשתא ליכא לאקשויי להרא"ש ז"ל מדידיה אדידיה שכתב במקו' אחד שאם נפסק אות בנקב מייתי תינוק דלא חכים ולא טפש אם יודע לקרותה כשר ואיך אמר כשנחלקה האות אין לה תקון דמשמע אפילו בשתינוק יודע לקרותה, גם מה שהקשו עליו אם פירוש דברי רב זעירי מיירי בשהקרע עובר בין האותיות כדפירש הרא"ש אבל אם נחלקה האות אין לה תקנה אם כן מאי קא מיבעי ליה בין תיבה לתיבה מאי, במאי קא מיירי דאי בשני שיטין הוא, אמאי יתפור ואי בשל בשלשה שיטין הא אמר לא יתפור, לא קשיא ולא מידי דאיכא למימר בין אות לאות לחוד ובין תיבה לתיבה לחוד שהקרע שבין אות לאות מחלקת התיבה ונעשה כשתי תיבות ונשתנה צורתה בזה ולא כן הקרע שבין תיבה לתיבה, ועוד שהגירסא שלו היתה כגירסת רש"י ז"ל שגורס איבעיא להו בין שיטה לשיטה במקום בין תיבה לתיבה ואם היה הקרע תוך שלשה שיטין אף על פי שהקרע אינו גיכר אלא בין האותיות לא יתפור אלא יחליף היריעה מפני שבתפירה גדולה כזאת מיגניא ואנן מהודר' בעינן כדכתיב זה אלי ואנוהו וליכא, ולא בתפירה בלבד אמרו אלא אף בדבק בעלמא יש אוסרים ושאל הרא"ש ז"ל להרמב"ב ז"ל על זה והשיב לו איני אומר לדבק טוב הוא חדא דלא אשכחן דבק אלא בתפלין שאינן נמשכים לכאן ולכאן אבל בספר תורה שקורים בה זה מושך לכאן וזה מושך ותמיד גוללים אותה ומהדקים אות' ויש לחוש פן יתפרד הדבק ויקרע אותו והינו טעמא דשיור התפר כדי שלא