רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רעד

אשה ולא הזכיר זה בכל שבע נשים שהן בכרת, אם כן היה לו לפרש ולומר פרוש ואם בעל לוקה עליה מכיון שכל עצמו במאמר זה לא היה רק להצילנו משגיאה שלא נחשוב שהאזהרה היא בקדושין ולא בביאה ולא שיכתוב סתם ולוקה עליה שעדין הספק במקומו עומד אבל מה שגרם לכם כל אלה אינו רק מפני שחלקתם הלשון של הסמ"ג שכתב שאם קדש אותה אין קדושין תופסים בה ולוקה עליה לשני דבורים האחד שאם קדש אותה אין קדושין תופסים בה והשני שהוא לוקה עליה ואין הדבר כן אלא כל הלשון הזה כלו דבור אחד שמאמ' ולוקה עליה הוא דבק עם מאמר אין קדושין תופסים בה והכי קאמר שאם קדש אותה אין קדושין תופסים בה ולוקה, פירוש שאין קדושין תופסין בה עד שיהא לוקה עליה משום לאו דלא תקח שהיא אזהרה על הקדושין, כי אלו היו הקדושין תופסים בה שאז היתה האזהרה של לא תקח לכתחלה שלא יקדשנה ודאי אם קדש אותה היה לוקה עליה משום אזהרת לא תקח, אבל מאחר שאין הקדושין תופסים בה כדנפקא לן מקרא דויצאה מביתו והיתה לאיש אחד ולא לקרובים ויחויב מזה שנפרש קרא דלא תקח נמי בדיעבד שאם קדש אותה לא יהיו הקדושין תופסים בה ולא בלכתחלה לומר שלא יקדשנה דלמה יזהיר עליה שלא יקדשנה הלא אין קדושין תופסים בה וכאלו לא נתקדשה מעתה אם קדש אותה אינו לוקה עליה כיון שאין בה אזהרה שלא יקדשנה, ואם תאמר והלא בפרק האומר אמרו בהדיא דקרא דלא תקח וקרא דוהיתה לאיש אחר ולא לקרובים תרויהו באחות אשה קא מיירו והא לכתחלה הא דיעבד אלמא קרא דלא תקח בלכתחלה הוא דקא מזהר רחמנא שלא יקדשנה אף על גב דאידך קרא דוהלכה והיתה לאיש אחר ולא לקרובים הוא בדיעבד שאם קדשה לא יהיו קדושין תופסים בה. יש לומר דהכי קאמר אלו לא כתב רחמנ' קר' דוהלכ' והית' לאיש אחר דשמעינן מעינן מיני' דיעבד שאם קדש אותה לא יהיו קדושין תופסים בה הוה מוקמינן ליה לקרא דלא תקח לכתחלה שלא יקדש אותה מכיון דאי קדיש לא הוו קידושיו קדושין השתא דאתא קרא דוהיתה לאיש אחר דמיירי בדיעבד לומר שאין קדושין תופסים בה על כרחין לפרושי קרא דלא תקח נמי דבדיעבד קא מיירי לומר שאם קדש לא יהיו קידושיו תופסים בה ולא בלכתחלה שלא יקדשנה דלמה תקפיד התורה להזהיר שלא יקדשנה והלא אין בקדושין הללו כלום והיו כלא היו וכאלו לא נתקדשה כלל, ואם תאמר אי הכי תרי קראי למה לי לכתוב רחמנא קרא דוהיתה לאיש אחר ולא לקרובים דמיירי בדיעבד ולשתוק מקרא דלא תקח יש לומר בא זה ולמד על זה דאי לאו קרא דלא תקח הוה מוקמינן ליה לקרא דויצאה והיתה לאיש אחר ולא לקרובים בלכתחלה שלא תלך להתקדש לקרובי' אבל בדיע' אם הלכ' ונתקדש' להוו קדושי' קדושין קמ"ל קר' דל' תקח דהשת' עכ"ל הא דיעב' והא לכתחל' דאל"כ תרתי דומי' דתוש' ושכיר ודומי' דויצא' חנ' אין כסף דאמר אביי בא זה ולמד על זה אף כאן בא זה ולמד על זה ומאחר שנכתבו שניהם ומשמעותא דדיעבד הוא מקרא דוהיתה לאיש אחר דמיירי יותר בדיעבד שאם קדש אין קדושין תופשים בה נשאר קרא דלא תקח בהכרח בלכתחלה, הנראה לי לפי עניות דעתי אנכי הטרוד והעלוב המתפלל בשלומך ובשלותך אליה מזרחי שאלה צ

נר ישראל מורינו הרב שיחיה אמן יאיר עינינו הרב בפירוש מרווח כי שגבה ממני הלכה אחת בריש מציעא בפסקת שנים רוכבים וכולי דאמרינן התם תא שמע היה אחד רכוב חמור ואחד תפוס מוסירה זה קנה חמור וזה קנה מוסירה שמע מינה רכוב קני ופרש רש"י רכוב קני שלא במקום מנהיג וכיון דשלא במקום מנהיג קנה כלה במקום מנהיג פליגי ע"כ וקשיא לן מי הזקיק לרש"י לכך דבלאו הכי פריך שפיר לרב יהודה דפשיט לעיל דרוכב לא קני ובתיובתא אחריתי דמותיב לעיל בסמוך פרש רש"י עצמו, ותיובתא לרב יהודה דפשיט רוכב מיושב ומה לו אצל רכוב במקום מנהיג, עוד קשיא לי טוב' שאין וכיון זה מכוון שהרי אפשר דרכוב לחודי' קני כל' ורכוב במקום מנהיג לא קני מידי דמנהיג עדיף דאזלא מחמתיה, והיא גופה מיבעיא ליה לרב יהוד' לעיל במילתא דשמואל וכמו שיראה הרב ומאי קא מותי' לרב יהודה מדאמרי' דרכו' קני לענין רכו' במקום מנהיג. עוד קשיא לי בעקר תיובתא דעל כרחך הך ברייתא רבי מאיר היא דהא ברכוב שאינו תפוס במוסרה עסקי' וכדקתני א' רכוב וא' תפוס במוסרה ורכוב כי האי גונא הינו יושב לדברי הכל וביושב פליגי ר' מאיר ורבנן ושמואל אפיך למתניתין דהיושב בקרון ולר"מ סופג את הארבעי' אבל לרבנן לאו מידי עבד והיכי לימא הכא דיושב קני אלא ודאי רבי מאיר היא ושמואל כרבנן אמרה למילתי' ומאי קושיא, וע"י קושיא זו אני נדח' לתקן לשון רש"י ולא תשובת הרב תיובתא הכא לחוד ודלעיל לחוד דהתם פריך למאן דפשיט רכוב מיושב והוא רב יהודה ואין לו להזכיר רכוב במקו' מנהיג והכא לא פריך אלא מרוכב ארוכב ואין זה אלא לשמואל דאמר לא קני אלא א' והכא פליגי אבל לרב יהוד' לא קשיא שלא אמר הוא שום דבור מפי עצמו אלא שסובר דפשטינן רכוב מיוש' וליכא למימר דילמא הכא נמי למאן דפשיט רוכב מיושב הוא דפריך והינו לרב יהודה מכמה אנפי חדא דלא הוה ליה לאקשויי תיובתא בתריתא מכיון שאפילו בקמיתא דמיירי ברוכב במקום מנהיג קני, שני ליה דמיירי במנהיג ברגליו ודשמואל מיירי באינו מנהיג ברגליו כ"ש הכא, ועוד דהכא סתמא קפריך מרוכב ולא על מה שפשט רוכב מיושב, אליהו מזרחי תשובת הרב הא ל"ק ולא מידי דמכיון דתיובתא בתריתא היא לשמואל עכ"ל שהמקשה קס"ד שהרוכב במקום מנהיג פליגי דאל"ה לא קשה ולא מידי והא דמשני ליה והכא נמי במנהיג ברגליו הה"נ דה"ל לשנויי דרוכב במקום מנהיג לא קני מידי אלא דעדיפא ליה לשנויי כדלעיל בתיובתא קמייתא אליה מזרחי תשובת הרב כבר הוכחתי שאין הדבר כן דא"כ אמאי מוקי ליה לרוכב דפשיטא מיושב בתפוש במוסרה עד דפריך ליה היכא פשיט מיושב לוקמה ברוכב דלא תפיס במוסרה דהשתא ליכא לאקשויי היכי פשיט אלא עכ"ל דרוכב דלא תפיש