רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רעג

בברכות של ר"ה וי"ה משום דלא רגילי בהו, אלמא רגיל בעינן. ונתמלא זקנו נמי מדתניא בפ"ק דחולין נתמלא זקנו ראוי להיות ש"צ ולירד לפני התיבה. ועילג פסול כגון מי שקורא לעיינין אלפין ולאלפין עיינין וכיוצא בו מדתניא במגלה פרק הקורא את המגלה עומד ויושב אין מורידים לפני התיבה לא אנשי חיפה ולא אנשי בית שאן ולא אנשי טבעוינין מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין, ומי שכתפיו מגולות אינו נעשה ש"צ עד שיהיה עטוף נמי מדתנן במגילה פוחח פורס על שמע ומתרגם אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו ופירוש פוחח קרוע בגדיו שכתפיו וזרועותיו מגולות. הנראה לי לעניות דעתי אליה מזרחי שאלה פט

לאחי היקר והנעלה בכל מעלה ותהלה אחי וראש הישיש החכם השלם כר' יהודה יצ"ו שלמא רבא כימא רבה וכבר הגיעני כתבך היקר מפז וראיתי כתב גלילי אצבעותיך חתום בחותמו של מלך, והשאלה אשר שאלת ובקשת ממני להודיעך דעתי בה, הגם כל רז לא אניס לך ושמחתי בו מאד כמוצא שלל רב על רוב זריזותך בעיוני התוריי' גם עיינתי בדבריך במה שפרש' על דברי הסמ"ג במאמר ולוקה עליה דמיירי בשבעל ובדברי החולקים עליך והטענה שטענת עליהם ושטענו עליך, וראיתי שדבריך אלה אעפ"י שאינם צודקים כאשר יתבאר בע"ה מ"מ הם נשרשים על פי השרשים האמתים אבל דברי החולקים עליך יוצאים מהשרשים האמתים בלי ספק, שהרי כל הפוסקים פה אחד פסקו שלוקה עליה בעבור הביאה בלבד ל"ש בביאה דלאחר קדושין ל"ש בביאה דזנות בעלמא שהרי בכל העריות שהן בכרת בלבד אם היו שם עדים והתראה לוקים על ביאתן מפני שכל חייבי כריתות לוקין כמו שכתב הרמב"ם בפירו' בפ"א מהלכות איסורי ביאה וחיוב הכרת הוא בין בביאה דלאחר קדושין בין בביאה דזנות בעלמא ואם היה הפירו' כמו שפרשו הם דברי הסמ"ג שלוקין על לאו דלא תקדש אעפ"י שלא בעל, היה מחויב מזה שילקה עליה שתי מלקיות אחת בעבור הזהרת לאו דלא תקדש ואחת בעבור אזהרת הביאה שכל חייבי כריתות הן באזהרה ולוקין עליהן כדלעיל ואין הדבר כן שלא אמרו זה אלא באלמנה לכ"ג לדעת הרמב"ם ז"ל או גם בשאר הג' נשים לדעת רש"י ז"ל. והיה להם לעיין בדברי כל הפוסקים לראות אם שום אחד מסכים בזאת המחשבה ואז יפרשו דברי הסמ"ג כמו שפרשוהו אבל אם אין שום אחד מכל הפוסקים מסכים בזאת המחשבה היאך יעלה על הדעת שיהיה הסמ"ג חולק עם כלם יחד, ועוד איך יעלה על הדעת לומר שהסמ"ג סובר שאם קדש אותה שילקה עליה בעבור הקידושין לבד אע"פ שלא בא עליה והלא הוא עצמו כתב שאין קדושין תופסין בה וכיון שאין קדושין תופסין בה ה"ל כאלו לא קדשה כלל וכיון שלא קדשה היאך יהיה לוקה עליה אטו הני קידושי מידי מששא אית בהו עד שילקה עליהן, ועוד דלשון הסמ"ג דקאמר ולוקה עליה על כרחם שיפרשו אותו שהוא שב אל הלאו היוצא מכלל עשה דוהיתה לאיש אחר ולא לקרובין דהא עלה קאי דאדלעיל מיניה כתב זאת בדיעבד שאם קדש אותה אין קדושין תופסין בה שזהו הלאו היוצא מכלל העשה דוהיתה לאיש אחר ומסים בה נמי שהרי אחר שכתב ולוקה עליה חזר וכת' דכתיב ויצא' מביתו והלכ' והיתה לאיש אחר ולא לקרובין וזו היא טעות גמורה בלי ספק שהרי הלאו הבא מכלל עשה אין לוקין עליו ועוד אפילו אם היו לוקים עליו במקום הזה אין ללקות עליו מכיון דמירי בדיעבד שאם קדש אותה לא יהיו הקדושין תופסין בה שזהו גלויי מילתא בעלמא לא אזהרה שלא יקדש אותה וא"כ היאך ילקה עליה הרי אין כאן אזהרה כלל, וכן מה שפרש כבודך שמאמר הסמ"ג ולוקה עליה מיירי כשבעל אבל כשקדש ולא בא עליה אינו לוקה, אם כונתך בזה לומר ומד שכשבעל אז ילקה עליה ר"ל על אזהרת לא תקח שפרושו לא תקדש אבל בשקדש ולא בא עליה אינו לוקה עליה, הנה תפול עליך בזה הטענה שטענת ענת לחולקי' עליך שאם כן היה ראוי למנות באחות אשה שתי מלקיו' כאשר הוא מונה בכ"ג שתי מלקיות אחת משום אלמנה לא יקח ואחת משום לא יחלל שהרי גבי כ"ג נמי אינו לוקה על לאו דלא יקח דמיירי בקדושין אלא כשבעל אבל כשקדש ולא בא עליה אינו לוקה עליה שכן כתב הסמ"ג עצמו בסימן קכ"ח ובין כ"ג בין כהן הדיוט שנשא אשה מן הארבע ולא בעל אינו לוקה ואלו כשקדש כ"ג את האלמנה ובעל הוא לוקה שתים, ועוד איך יעלה על הדעת לומר שאם קדש אותה ובעל שיהיה לוקה עליה על אזהרת לא תקח שפרושו לא תקדש והלא הסמ"ג עצמו כתב שאין קדושין תופסין בה וכיון שאין קדושין תופסין בה ה"ל כאלו לא קדשה וא"כ היאך ילקה עליה ועוד שמלשון של הסמ"ג משמע דלוקה עליה דקאמר הינו על הלאו היוצא מכלל העשה דוהיתה לאיש אחר ולא לקרובין כדלעיל וא"כ היאך ילקה עליה הא קימא לן דלאו הבא מכלל עשה עשה ואין לוקין עליו, ועוד שהסמ"ג עצמו כתב שהלאו הזה היוצא מכלל העשה דוהיתה לאיש אחר ולא לקרובין בדיעבד קמיירי לומר שאם קדש אין קדושיו קדושין שזהו גלויי מילתא בעלמ' ולא אזהרה והיאך ילקה עליה הרי אין כאן אזהרה כלל, ואם כונתך בזה לומר שמאמר ולוקה עליה מירי בשבעל ואז לוקה עליה משום אזהרת הביאה בלבד ולא מפני הקדושין שקדשה דכיון דלא תפסי בה קדושין הוה ליה כאלו לא קדשה, תמיה אני עליך על שלמות עיונך היאך לא השגחת לדקדק בלשון הסמ"ג שמאמר ולוקה עליה הוא בין מאמר שאם קדש אותה אין קדושין תופסין בה ובין מאמר דכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר ולא לקרובי' דכולה הא מילתא רישא וסיפא בקדושין קמיירי ולא בביאה ואיך יתכן שישים מאמר ולוקה עליה המורה על הביאה לפי פירושך בין שני המאמרי' המורי' על הקדושין ולא על הביאה דביאה מאן דכר שמיה, ועוד מה ענין זה לכאן הוה ליה למכתביה ברישא דמילתיה קודם שיתחיל מאמר מוכיח בפ' האומר, דריש' דמילתי' כולה מיירי בביא' לא אחר שהתחיל המאמר של מוכיח בפרק האומר דמיירי בקדושין ולא בביאה ועוד היאך הוא נקשר המאמר של ולוקה עליה דמיירי בביא' עם מאמר דכתיב ויצא' מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ולא לקרובים דמשמע שהוא מביא ראיה מזה שהוא לוקה עליה והלא הראיה הזאת היא ראיה על שלא יהיה לוקה עליה ולא על שהוא לוקה עליה ועוד אם כונת הסמ"ג במאמר ולוקה עליה היתה בעבור שהזכיר לא תקח לא תקדש שלא נחשוב שהאזהר' היא בקדושין ואין אזהרה כשבעל לכן אמר ולוקה כפי שהשבת לאותם הטוענים עליך למה הזכיר זה באחות