רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רעב

לרדת לפני התיבה להוציא את הרבים ידי חובתם דבמקו' שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב, ואף על גב דפליג עליה ר' יוחנן כבר פסק הרמב"ם ז"ל כרבי אבהו בהלכות תשובה פרק ז' ונתן טעם לדבריו מפני שטעם טעם חטא ופירש הימנו וכבש את יצרו מה שאין כן במי שלא חטא מעולם ואף רבי יוחנן גופיה לא פליג עליה דרבי אבהו אלא בעדיפותא דר' יוחנן סבר שמי שלא טעם טעם החטא עדיף ממי שחטא וטעם טעמו וחזר בו ורבי אבהו סבר איפכא אבל לענין צדיק ורשע כולי עלמא מודו דבעלי תשובה צדיקי' גמורים הם ובני העולם הבא הוו ואין שם רשע עליהם ומכיון שהדבר כן למה לא ירד לפני התיבה להוציא את הרבים ידי חובתם, הא אפי' לרבי יוחנן לית ביה משום נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה דאמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רבי אלעזר עזר זה שליח צבור היורד לפני התיבה שאינו הגון כדאיתא בתענית פרק סדר תעניות ופירש רש"י ז"ל שאינו הגון רשע ואף על פי שבעל הטורים פירש שאינו הגון שאין לו כל התנאים הצריכים לו כדלקמן הינו לפי סברתו כדלקמן אבל סברת הרמב"ם ז"ל עיקר כמו שאנו צריכים לפרשו בעזרת האל. וכמו שכתב בהלכות תפלה פ"ח ז"ל אין ממנים שליח צבור אלא גדול שבצבור בחכמתו ובמעשיו ואם היה זקן הרי זה משובח ביותר ומשתדלים להיות שליח צבור אדם שקולו ערב ורגיל לקרות ומי שלא נתמלא זקנו אף על פי שהוא חכם גדול לא יהיה שליח צבור מפני כבוד הצבור וכן העילג שקורא לאלפין עינין ולעינין אלפין וכיוצא בזה אין ממנים אותו שליח צבור, הרי שלא הקפיד על מעשיו הראשונים כלל אלא על המעשים דהאידנא דמכיון דהשתא הוי בעל מעשים טובי' תו לא חיישינן, ולכן לא הזכיר כלל בתנאים אלו אם היה בעל עבירות בראשונה ושב באחרונה כמו שהזכיר גבי נשיאות כפים, ששם כתב ששה דברים מונעין נשיאות כפים ומינה העבירה מכללם ואמר העבירה כיצד וכולי וכהן שעבד עבודה זרה אף על פי ש שעשה תשובה לא ישא את כפיו וליכא למימר דהרמב"ם ז"ל מירי בשליח צבור דאקראי אבל בשליח צבור דקביע לא דהתם במעשיו הראשונים נמי קפדינן. משום דשליח צבור דאקראי אפילו בלא נתמלא זקנו שפיר דמי כמו ששנינו במגילה פרק הקורא את המגילה קטן קורא בתורה ומתרג' אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה, וקטן היינו שלא הביא שתי שערות אבל הביא שתי שערות אף על פי שלא נתמלא זקנו שפיר דמי והינו בשליח צבור דאקראי דאי בקבוע אפי' הביא שתי שערות נמי אינו יורד לפני התיבה אלא אם כן נתמלא זקנו כדתניא בחולין פ"ק נתמלא זקנו ראוי להיות שליח צבור ולירד לפני התיבה, וכן פרשוהו רבותינו הצרפתים בעלי התוספות ז"ל מיהו אין להוכיח מדאיצטריך קרא למימר לא יעלו כהני הבמות למיסר עובדי עבודה זרה ששבו שבו בתשובה משירות ונשיאות כפים מכלל דשליח צבור דקל מיניה שפיר דמי, דאיכא למימר הוא הדין גבי שליח צבור אלא נשיאו' כפים איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינ' אף על פי שעבד עבודה זרה ישא את כפיו מכיון שאינו רשע ובעל עבירה בשעה שהוא נושא את כפיו לית לן בה כדכתב הרמב"ם ז"ל מפני שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאות כפים ואין אומרים לאדם הוסף רשע והמנע מן המצוות קא משמע לן

וליכא לאקשויי מהא דתניא בפרק שני דתעניות דתנו רבנן עמדו בתפלה אף על פי שיש שם זקן וחכם אין יורד לפני התיבה אלא הרגיל רבי יהודה אומר מטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם זקן ופרקו נאה ואמר רב חסדא מאי פרקו נאה שלא נשמע עליו שם רע בילדותו משמע שאם יצא עליו שם רע בילדותו אף על פי שעשה תשובה בזקנותו אינו עובר לפני התיבה דאי בלא עשה תשובה קא מיירי הינו וביתו ריקם דאמר רב חסדא ריקם מן העבירות, משום דההיא בריתא מיירי בשליח צבור דשבעה תעניות בלבד דהתם בעינן שיה' מעוטר בכל אותם התנאים משום דצבור שרוי בצער והוא עומד במקומו למליץ להתכפר עון הצבור על ידו אבל בשליח צבור דעלמא לא בעינן כולי האי, תדע דבכלל התנאים האמורים שם שיהיה לו יגיעה בשדה ושיהיה מיטפל ואין לו וכל זה אין צורך אלא בשליח צבור דאותן תעניות כדי שיהיה לבו דואג על הפסד ממונו שלא יפסדו שדותיו מעצירת הגשמים ושיהיו לו בנים רבים הצריכים לו ואין לו במה לפרנסם כדי שיהיה דואג וצעור ויתפלל בכל לבו ונפשו, ואילו בשליח צבור דעלמא אין צורך לכל זה, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכו' תעניות פ"ד ואי זהו הראוי להתפלל בתעניות אלו שהוא רגיל בתפלה ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים ומיטפל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה ולא יהי' בבניו ובני ביתו וכל קרוביו וכל הנלוים עמו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקם מן העבירות ולא יצא עליו שם רע בילדותו. הרי לך בפירוש שהרמב"ם ז"ל פירש דההיא ברייתא דתעניות מיירי בשליח צבור דשבעה תעניות בלבד לא בשליח צבור דעלמא, ולכן לא הזכיר גם כן כל אלה התנאים בשליח צבור דעלמא בהלכות תפלה אלא בשליח צבור דשבעה תעניות בלבד, וכן כתב בעל הטורי' נמי דההיא בריתא דתעניות מיירי בשליח צבור דאותן תעניות בלבד ומפני זה השמיט משליח צבור דעלמא מטפל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה דקתני להו בההיא בריתא ואף על גב דפליג על הרמב"ם ז"ל בשליח צבור דעלמא והתנה בו שיהיה ביתו ריקם מן העבירות ושלא יצא עליו שם רע בילדותו ושפל ברך ומרוצה לעם, היינו משום דסבירא ליה דכל אותם התנאים האמורים בשליח צבור דתעניות צריכים להיות אף בשליח צבור ד דעלמא חוץ מאותם שאינן צריכים לשליח צבור דעלמא כגון מטפל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה דלא שיכו אלא בשליח צבור דתעניות בלבד מפני שצריך להיות דואג בקרבו כדאמרן כדי שתקובל תפלתו מרוב שמוסר נפשו בתפלתו ובזה יכופר עון הצבור ויתרצה השם להביא גשמים אבל בש"צ דעלמא לא. אבל הרמב"ם ז"ל ס"ל שאין ללמוד מאותה ברייתא לש"צ דעלמא כלל מכיון שאותה מיירי לכ"ע בש"צ דתעניות. ומטעם זה לא מנה גבי ש"צ דעלמא אלא מאותם התנאים האמורים בו והם שיהיה גדול בחכמה ובמעשה מידי דהוי אשאר מברכין דעלמא דק"ל גדול שבכולם מברך וגדול סתם בחכמה ובמעשים, וכן אמרו במגילה ת"ח שבירך לפניו עם האר' חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי כל משנאי אלא כל משניאי כל מי שגורמי' לשנאתי, וקולו ערב נמי משום דיהבי דעתיהו למשמע, ורגיל לקרות נמי דא"ר אלעזר בפרק בתרא לעולם יסדר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל ואמר רבא מסתברא מילתיה דר' אלעזר