רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רעא

וגם השליחות לגמרי. הנה זאת ראיה גמורה שהוא לא בטל לא את הגט ולא השליחות, ואם כיון בטענתו זאת לומר שמאחר שנתפייסה אשתי ומחלה התנאי של אם לא אבא ואמרה אף אם לא יבא תוך הזמן הקבוע לגט לא יהא הגט גט הרי נתבטל הגט מאליו וכאילו עמדתי ובטלתי אותו בפירוש אכתי אין בכך כלום, מפני שמלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק תשיעי מהלכון גירושין במה דברים אמורים כשהתנה ואמר הרי היא נאמנת עלי לומר שלא פייסתיה אבל אם לא האמינה חוששין שמא פייסה כשהיה הולך ובא ומחלה לו וחזר ובטל הגט כשפייסה וכולי, דמלשון וחזר ובטל משמע שבטלו בדבור ואמר שיהא בטל, דאי סלקא דעתך כיון שפייסה ומחלה לו התנאי הרי גט נתבטל מאליו אף על פי שלא בטלו בפירוש מאי וחזר ובטל דקאמר, שמא פיסה כשהיה הולך ובא ומחלה לו ונתבטל הגט כשפיסה מיבעי ליה. וכן מלשון רבינו תם ז"ל שכתבו התוספות בשמו בהמביא תניין במתניתין דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול ור' שמעון מכשיר ואמר ריש לקיש לא מכשיר ר' שמעון אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא דחיישינן שמא פייס ופירש רבינו תם שמא פייס ובטל ואמר גט שנתתי בטל הוא נראה שאף על פי שנתפייסה ומחלה התנאי אין הגט בטל כל עוד שלא בטלו בפירוש בדבור, ואף לדברי הרר"י ז"ל שכתב בתשובה והביאה רבינו נסים והמגיד משנה בפירושם גבי הרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום והיה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתיחד עמה הרי זה גט ולגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתיחד עמה ופריך תלמודא וליחוש שמא פייס, ופירש הרב אלפסי ז"ל דהכי קאמר כיון שהיה הולך ובא אף על פי שלא נתיחד עמה ניחוש שמא פייסה בדברים ומחלה התנאי ונמצאת אשת איש ונפק מינה חורבא. וזה ששאלת למה אין אנו חוששים שמא פייס בשאר תנאים כגון על מנת שתתני לי מאתים זוז וכיוצא בו, הכא אם פייס ומחלה התנאי נמצא הגט בטל והיא אשת איש כמו שהיתה והינו חורבא אבל התנה עליה שתתן לו מאתים זוז או שתשמש את אבא ומחל לה התנאי הרי נמצא הגט קים ואם נאמר על גט קים שאינו קים מאי איכפת לן ומה חורבא נפיק מיניה הלכך ליכא למיחש עד כאן לשונו. וכן נמי לדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בהדיא שאם רצו שניהם ובטלו את התנאי הגט בטל מאליו דמשמע דסבירא ליה שכשמחלה התנאי כגון תנאי דכל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום וכגון תנאי דנדון דידן דאם לא אבוא עד הפסח הב"ר נמצא הגט בטל והרי היא אשת איש כמו שהיתה ואין צריך שיחזור הבעל לבטל אותו, אכתי בנדון דידן ליכא למיחש להא מידי משום דעד כאן לא קאמרי הרי"ף ז"ל וכל הנמשכים אחריו כש מחלה התנאי ההוא שהוא לטובת' מיד נמצא הגט בטל מאליו והרי היא אשת איש כמו שהיתה אלא כשמחלה התנאי לאחר שהגיע הגט לידה קודם שיגיע זמן התנאי מפני שכיון שמחלה התנאי נתבטלה הנתינה ההיא שנתנה על פי התנאי ההוא ושוב לא תתגרש באותה נתינה ונמצא הגט שנתן לה על פי התנאי ההוא בטל מאליו אבל היכא שמחלה התנאי קודם שהגיע הגט לידה ליכא למיחש מידי משום דאף על פי שמחלה לו התנאי כיון שחזרה וקבלה הגט אחר כך איבריר מילתא למפרע שאותה מחילה שמחלה לא היתה אלא תחבולה וערמה בעלמא כדי להטעותו שיבטח ולא יבא תוך זמנו או שמא נתחרטה במחילתה וחזרה וקבלה הגט על פי התנאי שהתנה השליח עמה בעת נתינת הגט לידה, שהרי כל אותן שדברו על מחילת התנאי ואמרו שבמחילתו נתבטל הגט או חזר הבעל ובטלו, לא אמרו אלא במחילה דלאחר נתינת הגט לידה אבל במחילה דקודם נתינת הגט לידה לא אשכחן בשום דוכתא שידברו בה ושיחושו לה. ואם כן מכיון דנדון דידן הוא במחילה דקודם נתינת הגט לידה ליכא למיחש בה מידי דכיון שחזרה וקבלה הגט מיד השליח על פי התנאי שהתנה הבעל עמה על פי הרשאתו על ידי השליח שפיו כפי הבעל ועשייתו כעשייתו הרי הוא כאילו הבעל עצמו נתנו מידו לידה על פי התנאים ההם שאם לא אבוא עד הפסח הב"ד יהיה הגט קים ותהיי מגורשת בו ומותרת לכל אדם, והמחילה שמחלה התנאי ההוא קודם קבלת הגט איבריר מילתא למפרע שלא מחלה התנאי ההוא אלא דרך ערמה ותחבולה כדי להטעותו או כדי להעביר המפייס בדברים בעלמא שלא תראה כממאנת בדבריו ואינה מתרצת לו וכיוצא בזה. וליכא למימר שהחכמים השלמים יצ"ו רצו זה מעצמם ואמרו כיון שראה הכתב ששלחו לו שכבר נתפייסה אשתו ומחלה התנאי של אם לא אבוא ואמרה אף אם לא יבוא אני רוצה שאהיה אשתו כבראשונה ונתעכב ולא בא אף על פי שלא בטל הגט ולא השליחות בפירוש וגם לא נתבטל מאליו ממה שמחלה לו התנאי מכל מקום מהעכוב שנתעכב עכב ולא בא בתוך זמנו אחר ששמע שנתפייסה לו אשתו ומחלה לו התנאי גלה בדעתו שבטל הגט במחשבתו והרי הוא כאילו בטלו בפירוש משום דלא עדיף עכובו של זה מההוא דשדר גיטא לדביתהו ואזל השליח ואשכחה דקא יתבא ונוולא ואמר לה הא גיטיך ואמרה ליה זיל השתא מיהא ואתא לגביה ואמ' ליה פתח ואמר ברוך הטוב והמטי' ופליגי בה אביי ורבא בפר' השולח אביי אמר ברוך הטוב והמטיב לא בטיל גיטא ורבא אמר ברוך הטוב והמטיב בטיל גיטא במאי קא מפלגי בגלויי דעת בגיטא אביי סבר גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא שכיון שלא הוציאו בפיו לומר שיהא הגט בטל אינו כלום דדברים שבלב אינם דברים. ורבא סבר גלויי דעתא בגיטא מילת' היא דאף על גב דקי"ל דברים שבלב אינם דברים היכא דאיכא גלויי דעתא כהוציא מפיו דמי, והלכתא כאביי בהא שהיא אחת מן ההלכות של יע"ל קג"ם שהלכה כאביי וכיון שכן דברים ק"ו אם כשאמר ברוך הטוב והמטיב אין בכך כלום משום דדברים שבלב אינם דברי' אפילו בגלויי דעתא כזה, בעכוב בעלמא שנתעכב ולא בא תוך זמנו דאיכא למימר שהיה רוצה שתתגרש בו ולפיכך נתעכב ואין זה גלויי דעתא לא כל שכן. זהו הנראה לי לעניות דעתי אנכי הטרוד והעלוב אליה מזרחי שאלה פח

על ששאלתם על מי שעבד עבודה זרה בילדותו ושב בתשובה שלימה ומעשיו כלם לשם שמים אם ראוי להמנות שליח צבור להוציא את הרבים ידי חובתם או לא, אשיבכם את אשר בלבבי לעניות דעתי כפי מה שהורוני מן השמים

נראה לי לפי עניות דעתי דהא מילתא דפשיטא היא ולא צריכא רבה ואינה צריכה לא לפנים ולא לפני לפנים כי מאחר שהוא בעל תשובה פשיטא דיכול