רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רע

אחר ובין המערער מבלתי שום חלוף לשון כלל, כל שכן שמדברי הבעל וערעורו אינו נראה כלל שמערער בחלוף הלשונות הללו שכיון בהם שום פירוש אחר שלא יתקים הגט על ידו כמו שכתבו החכמים השלמים ישמרם צורם, זה לשונם, והנה נגיד למעלת כבוד תורתך קצת הספקות הנזכרים בהרשאה, חדא שההר שאה נכתבה על פיו ויש בה כמה דברים שאומר בהם נתכונתי שלא יתקים הגט וידים מוכיחות שנתכון לזה כי עראי כתובי' בהרשאות כל כך לשונות מסופקים ומפוקפקים שאיפשר לפרשם כדבריו וערעורא דקמי נישואין לא תנשא ומזה יש כמה פקפוקים בהרשאה שהוא מפרש אותן על זה הדרך ואומר כי לכך נתכוין עד כאן לשונם. ואני עיינתי בכתבו ששלח אלי שהוא כתב ידו ממש ואינו מערער בחלוף אותן הלשונות שכיון בהם שום פירוש אחר שלא יתקיים הגט על ידו אלא שכותב לי זה לשונו יראה מעלת תורתך האדון כמה מן הזריות וכמה ספיקות ודאות יש בכל אלו התנאים אם בראשון שאמרתי והתניתי בפירוש כמו שאומר לשון ההרשאה שאמרתי לשליח שיאמר לאשתי וזה לשון ההרשאה ויאמר לה הרי זה גיטך על מנת שאם לא אבוא אצלה וכולי. וכונתי שאלו הדברים יהיו מחולפים לנוכח ושלא לנוכח כדי להטעות ולהפריש עצמו אותו שיבא ליתן הגט מליתנו כלל בסבת אלו החלופים עד כאן דבריו. הרי שאינו מערער כלל לא על הגט ולא על שליחות השליח אלא שאומר שהיה חושב שבחלוף אלו הלשונות בהם לנוכח ושלא לנוכח לא ישתדל שום חכם בנתינת זה הגט. והנה טעה במחשבתו כי החכם שמשתדל בנתינתו פירש הנוכח והבלתי נוכח כמו שפרשנוה אנחנו והשתדל בנתינתו וכיון שכן אין המחשבה הזאת פוסלת הגט ולא נחשבת מכלל ערעור כלל מאחר שאין כאן שום פועל של סלוק גירושין לא שום דבור כי אם במחשבה לבד ודברים שבלב אינם דברים וכל שכן במחשבה כזאת שאינה אלא שלא ישתדל שום חכם בנתינתו, שאין בכך כלום

ומה שטען עוד שאמרתי שאם לא תבא אשתי אלי שראוי היה שתבא מן הדין כמו ששלחתי בעדה איש עתי ושיתרה בה השליח קודם זמן השלמת גיטה כמו שאומר בפירוש לשון התנאים על שתוכל לבא היא אחרי תוך הזמן או שיודיעו אותי זה התנאי שהתרו בה ואני כשיודיעוני זה הייתי בא אצלה אבל לא עשו דבר מכל זה וביום ערב הפסח עצמו שהיה סוף זמן הגט בו ביום עצמו נתנו לה הגט. ואם כן התנאים לא נתקימו כלל בזה עד כאן דבריו. נראה לי שאין בדבריו אלה ממש כלל כי אם היתה רוצה לבוא אחריו מי היה מונע אותה, אם מפני שנגמר הזמן הקבוע לקיום הגט היה לה שלא לקבל הגט ושתאמר אני רוצה ללכת אחריו אבל מאחר שקבלה הגט יחוייב מזה שלא הסכימה ללכת אחריו ולא מפני שנגמר הזמן. אבל מה שטענו החכמים השלמים יצ"ו מפי עצמם ואמרו שקודם נתינת הגט לאשתו שלח הבעל לקצת אהוביו שידברו עם אשתו שלא היה אפשר לו לבוא לזמן הקבוע לסבות רבות והם דברו עמה בפני אמה ואמה היתה אומרת כי אשתו אוהבת אותו רק שיבא לזמן הקבוע להשלים תנאו. ואשתו אמרה שלא יחושו לדברי אמה רק שיכתבו לו שכיון שהיה צריך להתעכב שיתעכב כרצונו ולא יצטער לבא לזמן הקבוע והיא תמתין ותצפה אותו כל זמן שיבא, וזה מסכים למה שכתב החכם הה"ר לוי בשני כתבים לה"ר אברהם הנז' מודיע לו בודאי כי על כרחה קבלה הגט הנז' שהכריחוה אביה ואמה. וכן כתבו לו, ויש עדים בזה ואנו מעידים שהגידו לפנינו ולפי שלא נתקבל עדין עדותם בבית דין ולא נכתב לא שלחנו העדות למעלת כבוד תורתך ועל פי הכתב הנזכר כיון שראה הבעל שנתפיסה ומחלה לו התנאי על האופן הנזכר גם הוא בטלו ונתעכב, ואף על פי שהיה פיוסה קודם נתינת הגט ואפשר לומר דגרע כיון שהוא הסכים לפיוס ובטלו ונתעכב כנזכר לגבי דידיה עדיף קודם נתינת הגט עד כאן דבריו. והנה הטענה הזאת אפילו אם תמצא לומר שהיא טענה מספקת לבטל הגט על ידה אכתי איכא למימר הני מילי כשהבע' עצמו הוא הטוען אותה אבל הכא שאין הבעל טוען אותה לא בפירוש ולא ברמיזה אלא שטוען טענות אחרות שכולן כתובות בכתב ידו השלוח לי, הנה אחד משניהם הוא, או לא הגיע בידו הכתב ששלחו לו שנתפיסה אשתו ומחלה לו התנאי שאם לא אבא יהא הגט גט ואמרה אף אם יתעכב ולא יבא תוך הזמן שקבע בגט הזה לא יהי' הגט גט ומה שנו שנתעכב ולא בא בתוך הזמן שקבע הוא אם מפני שהסכים שתתגרש בו ואם מפני שהיו לו סבות הכרחיות שלא היה אפשר לו לבא תוך הזמן הקבוע ואין טענת אונס בגיטין, או אפילו אם הגיע בידו הכתב ששלחו לו איך שאשתו נתפיסה ומחלה לו התנאי של אם לא אבוא בתוך הזמן הקבוע שיהיה הגט גט עם כל זה לא נתפיס הוא בזה ורוצה שתתגרש ממנו אם מפני שלא הסכימה אשתו ללכת אחריו בארץ ישראל כמו שכתב בכתב ידו ואם מפני סבות אחרות ולכן נתעכב ולא בא תוך הזמן שקבע בכונה כדי שיעבור הזמן ותתגרש בו ומפני זה לא טען הטענה הזאת ועכשיו נתחרט וטוען הטענות האלו כדי לבטל הגט לעגנה בביטולו מפני שרמתה אותו שאחר שמחלה התנאי חזרה וקבלה אותו על פי התנאי הראשון, וזה שאינו טוען עכשיו הטענה הזאת לומר שכבר בטל הגט אחר ששמע שנתפייסה לו הוא מפני שכבר אמר לנו פה בפירוש שלא בטל לא הגט ולא השליחות גם לא שהוא בטל מאליו מאחר שמחלה אשתו התנאי של אם לא אבוא ומכיון דאיהו גופיה לא טעין היכי ניקום אנן לטעון בשבילו, כל שכן שאף אם היה טוען אותה הבעל בעצמו נראה לי לעניות דעתי דאינה טענה כלל וליכא למיחש בה מידי ומשום דאם כיון בטענתו זאת לומר שכשהגיע בידי הכתב ששלחו לי איך שאשתי נתפייסה ומחלה לי תיכף מיד עמדתי ובטלתי את הגט בפירוש ואמרתי שיהיה בטל הוא או השליחות ולכן נתעכבתי ולא באתי תוך הזמן הקבוע לגט אין בדבריו כלום, מפני שכבר שאלנו אותו אני והחכם השלם הה"ר שמואל חסן יצ"ו כשהיה מתרעם על החכם השלם הה"ר לוי יצ"ו והיה אומר שאשתי נתפייסה לי והחכם הנ"ל לא חשש לתקן ואמרנו לו שמא בטלת את הגט או השליחות ואמר חס ושלום לא בטלתי לא את הגט ולא את השליחות וגם בהרשאה שנתן לשלוחו ר' שמואל גיסו כתוב בפירוש שקבל עליו חרם שלא לבטל לא את הגט ולא את השליחות וגם בכתב ידו ששלח לי וטוען שם כל הטענות שיש לו כנגד הגט הנזכר לא טען שם ש שבטל את הגט או את השליחות ולא ערער בו לא בפירוש ולא ברמיזה בעלמא. ואילו בטל את הגט או השליחות טרם שהגיע לידה מדוע לא טען זאת הטענה שהיא שקולה כנגד כל טענותיו אבל טען טענות אחרות שאין בהם ממש והניח הטענה הגדולה החזקה שעוקרת הגט