רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רסח

נתינת הגט הוא שיזהרו כל התנאים האלה לה עד ש שתסכי' שתתחייב בהם ואחר כך ינתן לה הגט, ולכן מה שטען עוד מן המשכונות שקבל החכם השלם הה"ר לוי ישמרהו צורו מאשתו בעד הכ"א לבנים שקבלה מחוב בעלה ולא היו לידה מעות בעת שקבלה הגט להחזירם לו ונתנה משכון בעדם להחכם הנזכר ספר אחד תמורתם וטוען בעלה ואומר מי הרשהו ועשאו אפטרופוס ולא אב בית דין לזה לקבל משכון מאשתו דאדרבה כל זה עשיתי בערמה על שהגט לא יועיל לה, והוסיפו החכמי' השלמי' ישמרם צורם לחזק טענתו זאת ואמרו שבזה לא נתקים התנאי שהתנה הבעל ואמר ובלבד שלא תחזיק בשום חוב, משום דמשכון לאו פרעון הוא אלא הבטחה בעלמא כדכתב הרשב"א וכל שכן הכא דלצעורה קא מכוין דומי' דעל מנת שתתני לי מאתים זוז ואחר כך חזר ואמר הרי הם מחולים דאינה מגורשת משום דלצעורה קא מכוין אף על פי שלא ערער הבעל בזה וכל שכן בנדון דידן שהבעל צועק ואומר דלצעורה היתי מכוין עכ"ד: נראה לי לעניות דעתי דאין מכל הני טענה כלל משום דאותם האחד ועשרים לבנים שקבלה מחוב בעלה לא קבלה אותם אלא ברשות בעלה שהוא בעצמו צוה לבעל חובו שיתנם לאשתו כפי מה שהעיד רבי אברהם קורדליא לפני בית דין אחר שנשבע ונחקר כראוי וזה לשונו עמד ואמר שהוא אמת שהוא היה חייב לרבי אברהם חסן הנז' ארבעה ועשרים לבנים ונתפשר לכתוב לו בעדם ארבע מגלות אחשורוש והר' אברהם חסן נתן לו גוילים מכלן והעד הנז' אמר לו שיכתוב אותן מאותו זמן עד ר"ה הב"ד בע"ד, אחר זה אמר רבי אברהם חסן שיתן אותן לאשתו לפי שהוא היה רוצה ללכת מהעיר הזאת ואחר הליכת רבי אברהם הנזכר מפה אסתר אשתו הנז' היתה תובעת הד' מגלות ממנו ואמר לה שאינו יכול לכתבן עד הזמן הנז' והיא השיבה לו שיהיה עד פורים והוא אמר לה שאפילו עד פורים אינו יכול לכתבן ואמר לה אם תרצי לקחת המעות הנז' אתנם ליך והיא השיבה לו אם עד פורים אין אתה יכול לכתבן תן לי המעות כאשר אמרת ומיד נתן לה אחד וכ' לבנים והגוילים וכל מה שאמר הוא אמת מכח השבועה שנשבע הנזכר לעיל עד כאן דבריו, ומכיון שאותם האחד ועשרים לבנים שקבלה מחוב בעלה לא קבלה אותן אלא ברשות בעלה שהוא בעצמו צוה לבעל חובו שיתנם לאשתו כפי מה שהעיד רבי אברהם קודדיליא הנזכר לעיל הרי אלו מכלל הנכסי' שהניח לה בידה טרם צאתו משלוניקי ואינם מכלל חובותיו שהתנה שלא תחזיק בשום חוב מחובותיו. וכל שכן שיש לה לטעון שהוא כשצוה שיתנם לאשתו כונתו היתה שתזכה בהם בעבור מזונותיה שאפילו אם הניח לה כשעור מזונותיה חשב להוסיף לה גם אלה האחד ועשרים לבנים אם בעבור הנקת בנו שיהיו מזונותיה מרווחות כדי להרבות החלב שינק בנו כמנהג כל המניקות שמוסיפים להן מזונות יותר ממנהגם בעבור רבוי החלב, ואם בעבור שחשב אולי יתאחר בדרכו יותר ממה שחשב וראוי שיהיו לה מזונות יותר כדי שלא תתביש לבקש מעות בהלואה בעבור מזונותיה. וכל שכן בשיעור מועט הזה של אחד ועשרים לבנים

והנה החכם השלם הה"ר לוי יצ"ו רצה להחמיר עליה וביקש ממנה להחזירם משום חומרא בעלמא כדי שלא יניח פתחון פה לשום אדם בעולם על זה, לא שאלה היו מכלל חובותיו וזה מבואר מאד לכל מי שהוא מודה על האמת. ועוד שכבר בארנו לעיל שפירוש ובלבד שלא תחזיק בשום חוב מחובותיו שהתנה עמה אינו רוצה לומר שלא ישאר בידה בעת נתינת הגט שום דבר מחובותיו דאם כן ובלבד שלא ישאר בידה בעת נתינת הגט שום דבר מכל מה שיש בידה מחובותיו מיבעי ליה כי היכי דלישתמ' מיניה במכל שכן שלא תתבע שום חוב מחובותיו אחר נתינת הגט וכמו שפירש גבי כתובתה ומחילתה ואמר שהמחילה והכתובה הנזכרים תמסרם ותתנם אשתי אסתר הנזכרת בידי הה"ר לוי הנזכר ישמרהו צורו קודם נתינת הגט לידה, היה ראוי לפרש גם כן בזה בעניני נכסיו וחובותיו ופקדונותיו ולכן על כרחך לומר שפירו' שלא תחזיק בשום חוב מחובותיו הוא שלא תחזיקם להיותם לעצמה שלא תרצה להחזירם לו אלא שתחזיקם כמחזיק חובו על חבירו אבל זאת שהיא מתחייבת להחזיר' אף על פי שלא החזירתם בעת נתינת הגט לידה אין בכך כלום דמאחר שלא קבע לה זמן בחזרתם תוכל להחזירם כל זמן שתרצה אך לא תוכל להנשא עד שתקים התנאי שתחזירם לבעלה או לבאי כחו כדלעיל וכיון שכן אם כן אין כאן לא טענת המשכון ולא טענת מי הרשהו מאחר שתוכל להחזירם כל זמן שתרצה לו ואף ליורשיו אחריו כדלעיל. ומה שטען עוד וכתב זה לשונו ראה מעלת תורתך האדון כמה מן הזריות וכמה ספיקות וודאות יש בכל אלו התנאים שאמרתי לשליח שיאמר לאשתי וזה לשון ההרשאה שיאמר לה הרי זה גיטך על מנת שאם לא אבא אצלה וכונתי שיהיו הדברי' מחולפים לנוכח ושלא לנוכח כדי להטעות ולהפריש עצמו אותו שיבוא לתת לה הגט מליתנו כלל בסבת אלו החלופים, עכ"ל. ואני ראיתי כל ההרשאה הנ"ל ועיינתי בה ולא ראיתי בה זריות ושום ספקות ולא שום לשונות מחולפות רק מענין הנוכח ושלא לנוכח ואין זה סבה לשיפריש עצמו שום חכם מלהשתדל בנתינת הגט הזה כי כבר ימצא בה כזה בלשוננו הקדוש שמעו עמים כלם, לכלם ולסרניכם וכיוצא בהן הרבה וכל שכן בנדון זה שדרך הלשון לומר אדם ל לשלוחו לך אמור לפלוני אני מוכן ללכת אצלו או הנני בא אצלו במקום הנה פלוני מוכן לבוא אצלך. והנה בפרשת יתרו כתוב ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך שזה היה על ידי שליח והיה לו לומר הנה חותנך יתרו בא אליך ואמר אני חותנך יתרו בא אליך, כי השולח ידבר לשליח לומר לשלוח אליו הלשון שמדבר הוא עצמו לשלוח אליו כאילו הוא המדבר בעצמו והשליח לוקח הכונה ומדבר דברי השולח בלשון נסתר כמנהג ואין בזה זרות כלל בלשון. ובפרשת בא אל פרעה כתוב דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לנסתר בלשון השולח לשליח ואחר זה כתב מן הכבשים ומן העזים תקחו לנוכח כלשון שון השליח לישראל ואחר זה והיה לכם לנוכח כלשון השליח לישראל ואחר זה ולקחו מן הדם ונתנו, לנסתר כלשון השולח לשליח ואין בזה זרות כלל. והנה אחר זה כתוב ושאני מאמינה עלי וכולי ועוד בתנאי שאסתר אשתי הנזכרת תכתוב שטר מחילה וכולי ושאשתי אסתר הנזכרת תקח לעצמה כל נכסי וכו' ובלבד שלא תחזיק בשום פקדון או בשום חוב וכול' ושאשתי הנזכרת תתחייב לגדל בני וכו' ושהמחילה וכתובה הנזכרת תמסרם ותתנם אשתי הנזכרת וכו' שכל ההרשאה כלה היא בלשון מדבר בעדו ובלשון נסתר בעדה שהוא מספר לשלוחו כל התנאים שהוא צריך