רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רסז

אם תרצי ואמר זה לאביו והוא שלח על ידו הי' לבני' ע"כ טופס העדות כמו שכתוב בנוסח העדות שהועתק לי אות באות וטען ר' אברהם הנ"ל על זה ואמר הרי שלא נתקי' התנאי שהרי היא החזיקה בהם ולא החזירה אותם בעת נתינת הגט לידה והתנאי שהתניתי עמה כפי מה שכתו' בשטר ההרשאה הוא ובלבד שלא תחזיק בשום פקדון ולא בשום חוב כו' כדלעיל לא נתקים והגט נתבטל מאליו. כל זה כתב לי החכם השלם הה"ר לוי ן' חביב יצ"ו אעפ"י שאין זאת הטענה כתובה באלה הכתבים השלוחים אלי מן החכמים השלמים חכמי שלוניקי יצ"ו ולא מן ר' אברהם הנ"ל בעל האשה ששלח לה גיטה ע"י ר' שמואל שלוחו גיסו יצ"ו. ונ"ל שאין זו טענה כלל מכמה אנפי, חדא שאף אם האשה הנ"ל מודה לדבריו של ר' שמואל תבוך במה שהעיד עליה מהבשר והי' לבנים ואינה מכחישתו בכל מה שהעיד כנגדה בפני ב"ד אכתי אין מכל דבריו טענה כלל, משום דמאן לימא לן שהבש' והמעות שנתן לה היו מפרעון חובו דילמא לא נתן לה אלא משלו דרך הלואת חן מפני שצוהו ר' אברהם הנ"ל שתהיה מופקדת אצלו כפי מה שהעיד הוא בעצמו בפני ב"ד וכפי המובן ממה שאמרה לו בזמן שהיה נותן לה הבשר בכל שבוע קי טנטוש קארגוש והוא השיב לה מאש קיאשו דיוו יו אה ר' אברהם, שכל זה מורה שלא נתן לה דרך פרעון אלא דרך אהבה לקיים מה שצוהו בעלה שתהיה מופקדת אצלו ולא שהיה חייב לו שאפי' בלא שום חוב שהיה חייב לבעלה יהיה מחוייב לתת לה משלו או להמציא לה ממקום אחר כדי פרנסתה כפי מה שצוהו בעלה שתהי' מופקדת אצלו, ועכשיו כדי לקלקלה עשו קנוניא ביניהם העד הנ"ל עם בעל האשה ואומר העד שהיה חייב לו לבעלה ולפרעון עון חובו הוא שנתן לה והבעל מקים דבריו ואומר שהיה חייב לו ולפרעון הוא שנתן מה שנתן לה והדברים מוכיחים שאין הדבר כן שאיך יתכן שנתנם לה בדרך פרעון והלא לא אמר העד שהבעל צוהו לפרוע לו מחובו שהיה חייב לו ואילו צוהו הבעל שיפרע לה חובו או קצת מחובו היה העד אומר שהבעל צוני לפרוע לה מחובו והייתי פורע לה לעשות רצונו אבל מאחר שלא אמר העד שהבעל צוהו על זה ש"מ שלא נתן מה שנתן לה אלא דרך הלואה כדי לקי' ציויו של בעלה שצוהו שתהיה מופקדת אצלו ולא דרך פרעון. עון. ועוד אפילו את"ל שהיה חייב לו לבעל כפי מה שאומר העד ויש שטר ביניהם בעדים אכתי מאן לימא לן שהבשר והמעות שנתן לה היו מפרעון עון חובו דילמא לא נתן לה אלא משלו כדי לקיים צוויו של בעלה שצוהו שתהיה מופקדת אצלו וחשב שינכה לו מחובו ולא שנתן לה דרך פרעון מחובו שזהו הנראה ממה שלא אמר העד שהבעל צוהו לפרוע לה מחובו וממה שאמר' לו קי טנטוש קרגוש והוא השיב לה מאס קי אישו דיוו ייו אה ר' אברהם. ועוד אפילו את"ל שיש לו לבעל עדים שהיה חייב לו ושצוהו לפרוע לאשתו מחובו כל הצריך לה לפרנסתה אכתי יש לה לאשה לומר שהיא לא ידעה זה לא שהיה חייב לבעלה ולא שבעלה צוהו לפרוע לה מחובו כשתצרך למזונות וחשבה שהבשר והמעות שנתן לה הכל היו משלו ונתנם לה דרך אהבה בהלואה כדי לקים צוויו של בעלה שצוהו שתהא אשתו מופקדת אצלו שזהו הנראה ממה שאמרה לו בעת נתינת הבשר קיטנטוש קרגום וכפי מה שהשיב הוא מאש קי אישו דיוו ייו אה ר' אברהם וכפי מה שהעיד בנו של ר' שמואל תבוך שאמרה לו שיאמר לאביו שילוה לה י' לבנים ואלו צוהו בעלה לפרוע לה מחובו היה לו להשיב לה כך צוני בעליך לא קי אישו דיוו ייו אה רבי אברהם, והנה בפי' העיד בנו של ר' שמואל תבוך אחר שנשבע ונחקר כראוי שאמרה לו אשתו של ר' אברהם הנ"ל שיאמר לאביו שילוה לה י' לבנים שהיתה צריכה להם והוא השיב לה וחמשים ומאה לבנים אם תרצי ועוד אפילו את"ל שתודה האשה הנזכרת שהיתה יודעת שהבשר והמעות שנתן לה היה מן החוב שהיה חייב לבעל' ושבעלה צוהו שיתנם לה לפרעון מחובו אכתי יש לה לאשה הנזכ' לומר שהבשר והמעות שקבלה מר' שמואל תבוך חשבה שהן בעבור מזונותיה שבעלה חייב לזון אותה כל עוד שהיא תחתיו אפילו אם שמעה ששולח לה בעלה גט לגרשה ע"י שליח כל זמן שלא הגיע הגט לידה ואינן נחשבים אלה מכלל חובותיו ולכן לא החזירת' לו ולא שהחזיקה אותן בתורת חובותיו כאדם המחזיק חובותיו של חבירו. ועוד אפילו את"ל שהן מכלל חובותיו ושהחזיקה אותן במזיד כמחזיק חובו של חבירו אכתי אין זה טענה כלל מפני שלא קבע לה זמן בחזרתן לו אלא שסתם ואמר ובלבד שלא תחזיק שום חוב מחובותיו שפירושו שלא תחזיקם לעצמה שלא תרצה להחזירם לו כמו המחזיק חובו של חבירו שהוא טורף אותו להיות שלו לעצמו לעולם אבל זאת שהיא מתרצה להחזירם לו אין בכך כלום שאין זו מחזקת חובו מאחר שהיא מחזירתם לו והתנאי לא היה אלא שלא תחזיק שום דבר מחובותיו ולכן אף על פי שלא החזירתם בעת קבלת הגט אין בכך כלום שתוכל להחזירם לו כל זמן שתרצה, אך לא תוכל להנשא עד שתחזירם ואם מת ולא הספיקה להחזירם לו בחייו תוכל להחזירם ליורשיו דעד כאן לא אמרו שאם לא קיימה התנאי בחייו שוב לא תוכל לקיים אפילו אם תתן ליורשיו אלא בתנאי דעל מנת שתתני לי מאתים זוז וכיוצא בו משום דלי לי ולא ליורשי משמע אבל בנדון דידן דלא הוזכרה בו מלת לי אלא ובלבד שלא תחזיק בשום חוב מחובותיו סתם תוכל להחזירם כל זמן שתרצה אפילו ליורשיו ואז תוכל להנשא, וכיון שכן אם כן אין כאן טענה כלל ממה שלא החזירתן לו בעת קבלת הגט מאחר שתוכל להחזירם כל זמן שתרצה. ואי אפשר לומר שפירוש ובלבד שלא תחזיק שום דבר מכל מה שיש בידה מחובותיו הוא שלא ישאר בידה בעת נתינת הגט שום דבר מכל מה שיש בידה מחובותיו דא"כ ובלבד שלא ישאר בידה בעת נתינת הגט שום דבר מחובותיו מיבעי ליה, דלשתמע מיניה במכ"ש שלא תתבע דבר מחובותיו אחר נתינת הגט לידה וכמו שפירש גבי כתובתה ומחילתה שאמר שהכתובה ושהמחילה הנזכרים לעיל תמסרם ותתנם אשתי אסתר הנזכרת בידי החכם השלם הה"ר לוי ישמרהו צור קודם נתינת הגט לידה, היה ראוי לפרש גם כן בזה בעניני נכסיו וחובותיו ופקדונותיו. ולכן על כרחך לומר שמה שכתב אחר זה שכל אלו הדברים והתנאים הנזכרים יעברו קודם נתינת הגט הנז' אינו רוצה לומר שיתקימו כל התנאים הנזכרים קודם נתינת הגט אלא שיזהרו לה כל התנאים הנזכרים קודם נתינת הגט כדי שתסכים שתתחיב בהן ואחר זה ינתן לה הגט, שאם לא תאמר כן אם כן יחויב מזה שלא ינתן לה הגט עד שתמתין שיעבור שנת הגדול של אליקים בנו ישמרהו צורו שהוא אחד מן התנאים וכן עקר ולכן על כרחך לומר דפירוש ויעברו כל התנאים האלה קודם