רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רסד

שלאחר ליל נתינת הגט והיה עומד בשכלו ובקשו ממנו לכתוב גט שני לצאת מכל הספקות ונתרצה בלב שלם ובנפש חפצה דבהא לית דין ולית דיין שראוי לתקן ואין כאן מקום לחלוק כלל. זהו הנראה לי לעניות דעתי אנכי הטרוד והעלוב אליה בכ"ר אברהם מזרחי שאלה פה

הקהלות הקדושות ישמרם צורם הנה שמועתכם עד היום היתה לשם ולתהלה ועתה תמהתי מאד עליכם מה השמועה הזאת אשר אנכי שומע מעבירים עם ה' לאמר כבר קמו ההדיוטות להורות שכל בעלי החנויות יכולים לומר לגוי שב אתה בחנותי בשבת ואני אשב בחול ויהיה שכר השבת שלך ושכר החול שלי. ואני שמעתי ונבהלתי מאד רעדה אחזתני חיל כיולדה כי אמרתי הן בעודני חי נעשה כזאת בישראל לסמוך על דעתם למצא התר בזה לחלל השבת השקול כנגד עבודה זרה, שכל העבירות שעבר אדם עליהם עדין שם ישראל עליו אלא שנקרא ישראל רשע ואלו בחלול שבת מי שעבר עליה לא בשם ישראל יכונה אלא בשם גוי ממש לכל דבריו, אחרי מותנו מה יעשו מי שמע כזאת ומי ראה כאלה שיקומו אנשים אשר לא ראו אור התורה להורות הוראות של דופי על פי דעתם הפך הדת וכל העם מסביב בוכים למשפחתם לאמר הוי לעינים שככה רואות ולאזנים שככה שומעות גם בעוד החכמים שביניה' סומכים על עצמם ומורים הוראות לפי ראות עיניהם ואינם חוששים לבקש תורה מפי החכמים הנמצאים שביניהם שכל ימיהם בלו בתלמוד תורה אלא שסומכים על עצמם ואינם חוששים לבקש התורה ממי שגדל בה כל ימיו מה יעשו אחריהם

והנה טענת המורים האלה אשר הורו בזה הוא טעות מפורסם שאין בו ספק כלל מכמה אנפי, חדא שהם חושבים כי מאחר שהתנו מתחלה היהודי עם הגוי טול אתה של שבת ואני של חול הרי זה מותר. ואין הדבר כן מפני שהתנאי ש שעושה היהודי עם הגוי אינו מועיל אלא בשלא היתה החנות לישראל מתחלה אלא שקנו אותה ביחד הישראל עם הגוי ונשתתפו בה שעדיין לא היה לישראל חלק בה עד עת השתוף, כמו שכתבו התוס' בשם הר' אלחנן שאמר שאפילו אתנו מתחלה לא יועיל אם החנות של ישראל מתחלה דהוה ליה כמשכיר חנותו בשבת ואומר לגוי טול השכר של חנותי בשבת ולא דמי לישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות שיש לגוי חלק בגוף הקרקע אבל הכא כל החנות שם הישראל עליו מתחלה, ועוד שאפילו אם לא היה החנות מקודם לישרא' אלא שקנו אותו והישראל הגוי יחד מתחלה שאין שם ישראל עליו אסור לומר לו בתחלה טול אתה חלקך וכולי אלא אם התנו מתחלה קודם שלקחוהו שאין לישראל שום חלק בו, ושניהם כתבו התוספות סוף פרקא קמא דעבודה זרה על זה באר הטב כמו שכתב הסמ"ג בהדיא ואם התנו מתחלה קודם שקנו את השדה או המרחץ או החנות ש שעדין לא היה לישראל חלק בהם ביום השבת, וכן כתבו ההגהות המימוניות על הרמב"ם ז"ל במה שאמ' ואם התנו מתחלה מותר, ואמרו שזה אינו אלא בשהתנו מתחלה קודם שקנו את השדה או המרחץ או החנות שלא היה לישראל חלק בהן אלא אחר שקנאוהו יחד עם הגוי אבל אם קנה הישראל את השדה או המרחץ או החנות בשמו ואחר כך נשתתף עם הגוי בהן אינו יכול להתנות עמו לקחת הגוי שכר השבת והישראל יום חול כנגדו, וכ"ש שיחלקו שניהם שכר השבת וכל שכן בזמננו זה שבעונות הרבים נתמעטת התורה והיראת שמים מישראל וכשימצאו התר על שום דבר היותר מועט שיהיה מוסיפי' מלבם יותר ויותר ויהיה זה סבה להבטל השבת לגמרי. בזמנו זה משום דאתי לאסרוכי מילתא למילתא ויורה כל אחד התר לעצמו על פי דעתו ויתבטל השבת לגמרי והנה מצינו בתלמוד שרב הורה איסור בדבר ההתר ושאלו שם דינא הכי פירוש וכי ככה הוא הדין כמו שהורה רב לאיסור והשיבו רב פרצה מצא וגדר בה גדר להחזיק הדת בזמנו, ורבינו תם הוכיח לאנשי דורו בענין המת ביום טוב שני, לזה ראוי להוכיח לאנשי דורו כל חכם וכל משכיל והמחמיר תבא עליו ברכה. נאום הטרוד והעלוב אליה בן הה"ר אברהם מזרחי זלה"ה שאלה פו

ארז החכמות ראש האומה אשר שרשיו אמונה וענפיו תבונה ופריו יושר וטובה תבונה העומד על בני עמיו הרב הגדול הר' אליה מזרחי נר"ו

עבדך הנרצע החתום בקצה היריעה אחר פקידות ורב שלומות מודיע לאדוני איך באתי בשלוניקי ונכנסתי לביתי ואשתי שהיתה בתחלה נאמנת לי מצאתי' בוגדת ומורדת בי והדיחה אותי היא ובית אביה ואמה בשתי ידים והשליכה אותי מעל פניה ותיכף ומי' כש כשבזוני והכלימוני בחרפה וכלימה הלכתי לבית הר' לוי והראתי לו אותם הכתבים שכבוד תורתך ומעלתך הרמה מסר אלי לתתם לו. והוא לא רצה לראותם כלל שהכחישם ואמר שלא היו לא כתובות ולא חתומות מכבוד תורתך האדון ואע"פ שצעקתי לא שוה לי אדרבה שהכלימני ובישני ואי' וגזם כנגדי ש שקרתי חתימתך האדון ואע"פ שהבאתי לנכדך התלמיד שלו שיעיד על חתימתך לא רצה כלל להודות ואע"פ שבלי ספק היה יודע האמת עם כל זה היה מכחישני עד שהראתי אותם הכתבים לחכם או חכמים מקהלותינו והוא לא ראה אותם מרוב גאותו וגאונו עד שהייתי צועק מרו' צרותי שלא היה רצונו לתקן את אשר עותו, אדרבא שאני נשבע לאדוננו במי שאמר והיה העולם שכך אמר לי שהוא יעשה לאשתי שלא תחזור עמי כלל, זהו מה שעשה בעד מאמרך ותוכחתך שככה אמר וככה קיים ששלחתי לאשתי ולחמי ולחמותי כל גדולי העיר ולא רצתה להשלים עמי אדרבא שחרפני והכלימני בכלימות ובבזיונות. ואז כשראיתי זה שלחתי להתרות בה ובאביה ובאמה ובכל קרוביה וחליתי פניהם על ככה כמו שיש לי בעדות נאמנה שיתנו לי רביע שעה לדבר עמהם אולי כשנתראה ביחד ישלימו עמי ואם זה לא ירצו לעשות שאני נשבע להם במי שאמר והיה העולם לקחת אשה אחרת כעורה או יפה או לבנה או שחורה בתוך כ"ד שעות ושאני מתרה להם על ככה ושאני מודיע להם שהיא אשתי ולא נתגרשה כלל אלא בגט מזויף ופסול כמו שאני מראה עתה לכל העולם וכל אלו ההתראות קבלו עליהם ודחו אותי בשתי ידים וזה החכם גם כן לא חשש לתקן את אשר עותו ולא חשש כלל לתוארתך עד שנעשה מה שנעשה ולקחתי אשה אחרת טובה וחשובה יותר ממנה כפלים וכפלי כפלים וברוך מי שהזמינה. ועתה נתגלה בבירור גמור שההרשאה היתה