רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רסג

דעלמא ובין גט אשה אלא לענין זה בלבד דקיום שטרו' דעלמא לא סגי עד דאיכא תרי סהדי אחתימת העדים החתומים על השטר ואלו גבי קיום גט אשה אקילו ביה רבנן משום עגונא דאתתא והמנוה ליה לשליח כבי תרי לומר בפני נכתב ובפני נחתם ותו לא מצי בעל לערער עליו, וראיה לדבר זה מההוא עובדא דפרק המביא תניין דההוא דאמר להו לעשרה כתבו גט לאשתי חתום בי תרי מניהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה יומי אתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי אמר ליה כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק ופירש רש"י כדאי הוא רבי שמעון דמתניתין דאמר נכתב ביום ונחתם בלילה כשר לסמוך עליו בשעת הדחק שהלך הבעל לדרכו או שניסת כבר בגט זה, משמע שאם לא היה לו שום תנאי לסמוך עליו היה פוסל הגט שנכתב ביום ונחתם בלילה אפילו בשעת הדחק ולא היה חושש משום עגונא דאתתא לפרש מלתיהו דרבנן שלא בשעת הדחק דאפשר לכתוב גט אחר אבל היה פוסלו והיתה נשארת האשה עגונה כל ימיה אף על פי שאין פסלות הזה אלא משום חשש שמא יחפה על בת אחותו אליבא דרבי יוחנן או משום פירות אליבא דריש לקיש. והשתא דברים קל וחומר ומה בדבר שאין בו חשש אסור אשת איש היה פוסלו ולא היה חושש משום עגונא דאתתא לפרושי מלתיהו דרבנן דפסלי ליה לגט שנכתב ביום ונחתם בלילה דמידי דוקא שלא בשעת הדחק דאיכא תקנתא אבל בשעת הדחק בקיום הגט בלילה שפסלותו משום חשש אסור אשת איש, לא כל שכן דאין להכשירו משום עגונא דאתתא ולפרושי דהא דאין מקימים שטרות בלילה דוקא בשאר שטרות דעלמא אבל בגט לא, הלכך על כרחך לומר דהא דאין מקימים בלילה בכל שטרות קמירי לא שנא בשטרות דעלמא לא שנא בגט אשה, וההיא תשובה הנמצאת בהגה' הר"ם בן הרי"ט שהשיב למהר"ם מאיבירא ז"ל שחלק בין קיום שטרות דעלמא לקיום הגט ואמר דאפי' אי שויוה רבנן לקיום שטרות כמשפט לגבי הא דאין מקימי' בלילה נראה לחלק בין קיום שטרות לזה הגט הנתן בלילה דקיום שטרות דעלמא תחלת דין הוא דאמרינן צריך להוציא השטר לדון ולערער לטרוף ולגבות ותחלת דין ביום הוא ולא בלילה כדאמרינן פרק אחד דיני ממונות אבל נתינת הגט שנותן השליח לאשה גמר דין הוא דאין לאחר נתינה זו כלום וגמר דין בלילה אפילו בדיני ממונות נמי דמשפט דכתיב ביה איתוקם אתחלת דין, לא דיקא ולאו דסמכא היא, שהרי לאחר נתינת הגט נמי איכא טובא כמו בקיום שטרות דעלמא ויותר שהרי בנתינת הגט לידה גובה כתובתה ובלאותיה ואין הבעל יורשה ואינו אוכל פירות בנכסי מלוג שלה ופטור מקבורתה ומפרקונה, וכן כתב בעל האור זרוע דאפילו נתינת הגט מידו לידה שאין צריך קיום אין לעשותו בלילה מידי דהוי אחליצה דתנן בפרק מצות חליצה חלצ' בלילה חליצתה כשרה ורבי אליעזר פוסל ומוקמינן בגמרא דבהא קמיפלגי רבי אליעזר סבר חליצה כתחלת דין דמיא ותנא קמא סבר כגמר הדין דמיא ופירש רבינו יהודה בר רבי נתן כתחלת דין דמיא דעל ידי חליצה קא מתחלא למתבע כתובתה ואם בחליצה אמר כן כל שכן בנתינת הגט שעל ידו גובה כתובתה ובלאותי' ואין הבעל יורשה ואינו אוכל פירות בנכסי מלוג שלה ופטור מקבורתה ומפרקונה ושיך בה דינא טובא עד כאן דבריו. וא"כ לפי זה אי שויוה רבנן לקיום שטרות דעלמ' כתחלת דין משום דעל ידו יוציא השטר לדון ולערער ולטרוף ולגבות, מזה הטעם עצמו איכא למימר דקיום הגט נמי כתחלת דין הוא מכיון דעל ידו גובה כתובתה ובלאותיה ואין הבעל יורשה ואינו אוכל פירות בנכסי מלוג שלה ופטור מקבורתה ומפרקונה, ולא כמו שאמר הוא אבל נתינת הגט שנותן השליח לאשה גמר דין הוא שאין לאחר נתינתו כלום, דהא איכא טובא. ולא אשכחן שום אחד מהגדולים שיחלק בין קיום הגט לקיום שאר שטרות כלל, ורבותינו שבצרפת שנחלקו על הגט הניתן על ידי שליח אם יכול ליתנו בלילה או דילמא מאחר שצריך שלשה משפט הוא ואין מקימים שטרות בלילה דמשפט ביום הוא כמו שכתב הר"ם בן הרי"ט בתשובתו, לא מפני שקצתם היו מחלקים בין קיום הגט לקיום שטרות דעלמא וקצתם לא, דאין חלוק בין קיום הגט לקיום שטרות דעלמא כלל, אלא מפני שקצתם היו אומרי' כיון דאקילו רבנן לגבי גיטא משום עגונא דאתתא והמנו' ליה לשליח כבי תרי ולא אצרכו תרי סהדי כמו בקיום שטרות דעלמא אין זה קיום גמור ואין שם משפט עליו דאין משפט בלא תרי סהדי, וקצתם אמרו אפילו הכי כיון דאין השליח יכול ליתנו לה אלא בפני שלשה דהוו להו בית דין כדי שיאמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם הרי הוא כקיום גמור ומעשה בית דין מיקרי כקיום שטרות דעלמא, אבל היכא שלא היה השליח עומד בכתיבת הגט וחתימתו שאינו יכול לתנו לה אלא אחר שיתקים הגט בחותמיו בתרי סהדי כשאר קיומי שטרות דעלמא כולי עלמא מודו דאינו יכול לקימו בלילה דאין חלוק בזה בין קיום הגט לקיום שאר שטרות דעלמא. כללא דמילתא שאותו הגט דנדון דידן היה פסול מכמה טעמי, חדא משום דלא קימוהו תחלה ואחר כך לתנו לאשה אבל נתנוהו לה בלא שום קיום כמו שנתאמת זה מפי קרובי המתגרשת שהיו במעמד, גם כי לא היו שם בעת נתינת הגט מיד השליח לאשה אלא עדי החתימה והשליח עם קרובי המתגרשת בלבד מפני שחשבו שכיון שניתן בחצר המגרש עצמו אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם וזהו שבוש גמור, ועוד מפני שכתיבת הגט וחתימתו ונתינתו על ידי שליח כלם היו בלילה, ואם לא נחוש לא לדברי בעל האור זרוע ז"ל שפסק בהדיא שהגט שניתן בלילה אינו גט כלל ולא לכל אותם הגדולי' שנמשכו אחריו כמו שכתב מהר"י ז"ל בתרומת הדשן שהיו פוסלים אפילו לאותו הגט שניתן לאחר שהתפללו הקהל ערבית אף על פי שעדין היה יום ולא לדברי מהרר"י ז"ל עצמו שגם הוא מסכים לדבריהם אף על פי שהם מהפוסקים האחרונים שראו דברי כל הפוסקים הראשונים וראוי לפסוק כמותם דק"ל דמאביי ורבא ואיל' הלכה כבתראי, מכל מקום היכא דניתן על ידי שליח דלא סגי בלא קיום ואין קיום בלילה ואם קימוהו אינו מקוים כדלעיל הרי הוא פסול על דעת רוב הפוסקים הראשוני' והאחרונים שהרי כלם כתבו בסתמא אין מקימים שטרות בלילה ולא חלקו כלל בין גט אשה לשאר שטרות דעלמא ומכיון שלא חלקו בזה ולא אשכחן לשום אחד מכל הפוסקים שיחלק בזה מלבד מה שנמצא בהגהה אחת משם הר"ם בן הרי"ט דלעיל דלא דיקא כלל כדפרשית וגם לא נזכר שמו בשום חבור ולא בשום מאמר של שום פוסק כלל, מי הוא זה שיוכל לחלק מעצמו להתיר אשת איש לעלמא וכל שכן בנדון דידן דאיכא תקנתא שהרי אותו שכיב מרע עדין היה חי כל היום שלמחר