רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רסב

החדש בלילה ולהכי קא פריך לה מינה, וליכא למימר דהה"נ דהוה מצי לשנוי הכי אלא דבלאו הכי שפיר קא משני כמו שמתרצים התוספות בכמה דוכתי, דא"כ מנא ליה לרב לחלק בין מילי דאוריתא למילי דרבנן לענין עד אינו נעשה דיין והיאך סמכו עלה כל הפוסקים בזה כיון דמצינן לתרוצי פירכא דתלמוד' בשנויא אחריתי כדאמרן. אך קשה דא"כ לפי זה משמע דטעמא דאין עד נעשה דיין אינו אלא משום דאין הדיין דן על פי עדות עצמו ולא משום הא דדרשינן בפרק שבועת העדות ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינים הלכך בעינן שיעמדו העדים לפני הדיינים להעיד ולא שיהיו העדים עצמם חוזרים דיינים כדפרש רשב"ם ובעל המישרים מפני שהדיינים צריכים לישב והעדים צריכין לעמוד וישיבה ועמידה אינו יכול להיות כאחד ולא משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ואם העדים נעשו דיינים עדות שאי אתה יכול להזימה היא שלא יקבלו הדיינים הזמה על עצמן כדפרשו שאר המפרשים כמו שכתבו התוספות, ושמא יש לומר דהני טעמי אינן אלא על מה שאין הדיין דן על פי עדות עצמו וה"ק מ"ט אין עד נעשה דיין על פי עדות עצמו משום דכתיב ועמדו שני האנשים לפני ה' דבעינא שיעמדו עמדו העדי' לפני הדיינים להעיד ולא שיהיו העדים עצמם חוזרים דיינים או משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וליכא

והא דנסתפק לכון נמי אם טעו וקיימו שטרות בלילה אי הוי קיומם קיום אי לא, כבר יש קצת מהפוס' כמו הרשב"ם והסמ"ג ובעל מישרים שכת' שאם קבלו עדות בלילה יכולין לדון ע"פ אותה הקבלה, וראייתם מדגרסינן בירושלמי מניין לדיינים שטעו ודנו בלילה שדיניהם דין ת"ל ושפטו את העם בכל עת, אבל הרמב"ן ז"ל טען עליה' ובטל דבריהם באומרו דגמרא דידן פליג' אירושלמי בהא מדאמרינן בסנהדרין פרק קמא אין מקדשין את החדש אלא ביום ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש ויליף לה ממשפט מה משפט ביום אף קדוש החדש ביום שמעינן מינה שאם עשו תחלת דין בלילה אינו כלום והה"נ קבלת עדות דאמרינן בר"ה בפרק ראוהו ב"ד דקבלת עדות הוי כתחלת דין, ועוד דאמרינן ביבמות חליצה בלילה כשרה ור' אליעזר פוסל ומפרש עלה בגמ' מר סבר חליצה כתחלת דין ומר סבר כגמר דין משמע דתחלת דין וכן קבלת עדות דהוי כתחלת דין אם נעשו בלילה פסולין וכיון דתלמוד' דידן פליג' אתלמו' ירושלמי תלמוד' דידן עיקר דכל היכא דפליגא תלמוד בבלי עם תלמוד ירושלמי הלכה כתלמוד בבלי, וכן כתב הא"ז נמי דהא דתנן בפרק א' דיני ממונות דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה אין לומר דלמצוה בעלמא קתני לה מיהו אם התחיל בדינו בלילה בדיעבד דינו כשר, דהא ר' אליעזר דפסיל חליצה בדיעבד אינו אלא משום דקסבר חליצה כתחלת דין, הא למדת דאם התחיל בדינו בלילה אפילו בדיעב' לאו דיניהם דין וכן נראה מדברי הרמב"ן והטור ז"ל נמי מדלא חלקו בזה כלל אלא כתבו בסתם אין מקבלין עדות ואין מקימין שטרות בלילה, וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל שהרי כשהביא דברי הרמב"ם ז"ל וטענות הרמב"ן ז"ל על דבריו לא השיב על טענותיו כלום ונראה שהוא מסכים בטענותיו, גם מדברי התוספו' שכתבו בפרק החובל אבל ראו בלילה אין יכולין לדון על פי ראיית הלילה דראיה כקבלת עדות דמיא וקבלת עדות הוי כתחלת דין כדמוכח בר"ה ותחלת דין ביום אפילו בדיני ממונות כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות הלכך צריכים לחזור להעיד ביום, משמע דקבלת עדות בלילה לאו כלום היא ולפיכך צריך לחזור ולהעיד, וכן נראה גם מדברי הרי"ף ז"ל שכתב דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה ודיני נפשות גומרים בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה לפיכך אין דנין דיני נפשות לא בערב שבת ולא בערב יו"ט, ומייתי עלה ההיא דירושלמי דקאמר אסור לדון דיני ממונות בערב שבת והא מתניתין פליגא דתנן אין דנין דיני נפשות בערב שבת דיני נפשות הוא דלא דיינין הא דיני ממונות דנין וכו' אמרי כאן להלכה כאן לדברי תורה, והדר מייתי לאידך ירושלמי דקאמר תאני העד אינו מלמד לא לזכות ולא לחובה וכו', ואלו ההיא דירושלמי דקאמר מנין לדיינים שטעו ודנו בלילה וכו' לא איתי לה ש"מ דלא ס"ל כותיה בהא משום דתלמוד' דידן פליגא עליה ותלמו' דידן עיקר

והא דנסתפק לכון נמי אם ראוי להקל בקיום הגט לעשותו גם בלילה משום עגונא דאתתא אי לא. נ"ל לע"ד דאין כאן מקום ספק כלל דהא לא אשכחן שום פוסק לא מהראשונים ולא מהאחרונים שירצה להקל בשום ענין משום עגונא דאתתא אלא מאותם שהוזכרו בתלמוד בלבד אע"פ שהיו בידם כמה אמתלאות וכמה סברות להקל, והנה בזמן ראבי"ה קמו שני חכמים מחכמי הדור שמם ר' אברהם בר' משה ור' אלעזר ב"ר ש שמואל ז"ל ונתעצמו הרבה מאד להתיר אשה אחת עגונה שטבע בעלה במים שאין להם סוף והיו עמה כמה חזקות וכמה אמתלאות וסברות נכונות להתיר, חדא ש שעברו עליה ז' שנים מזמן הטביעה ואם היה בחיים אי אפשר שלא היה נשמע, ועוד שהמקום שטבעה הספינה שהיה בעלה שם היה קרוב מאוד לקהלות כי היא טבעה בין שתי עירות שהיו בהן קהלות ואלו היה שום חדוש היה נשמע להם בלא ספק, ועוד שהניח אשה ובנים קטנים ואב בחיים וחזקה שאין הבן עובר על כבוד אביו ולא הבעל על שאר כסות ועונה ולא האב מתיאש מבניו הקטנים כי רחמי האב על בניו הקטנים ואם היה חי לא היה נמנע לבא, ועוד שכשהלך קבל עליו בקנין לבעל הבית אחד אדעתא דשבועתא שיחזור ללמד את בנו וחזקה שאין אדם עובר על ש שבועתו, ואמרו לא די שזו החומרא של מים שאין להם סוף היא כמו תמיהא אלא שנוסיף אנחנו תמהון על תמהון לאוסרה ל לעולם ותתעגן האשה כל ימיה, וכתבו ראיותיהם וסברותיהם כל אחד לעצמו ועם כל זה לא עלה בידם, אבל קם רבינו אבן העזרי ז"ל ודחה סברותיהם וראיותיהם בכח גדול וביד חזקה ואמר שמכיון שלא מצינו בתלמוד שיקבעו זמן לדבר אין בידינו לבדות דברים מלבנו בלא שום ראיה ובלא שום סמך אף על פי שיש כמה אמתלאות בדבר כי ראינו כמה דברים שהחמירו בהם חכמים ולא חששו לעגונא דאיתתא שהרי אמרו אין סומכין על הסימנים שבגופו ושבכליו ולא בראוהו מגויד או צלוב וחיה אוכלת בו ולא אזלינן בתר מילי דסברא וכן בנפל בגוב אריות וכיוצא בהן ויש מקומות שרצו להקל בהם ופרשו אות' בהדיא הלכך אין לנו אלא מה שמנו חכמים, וכיון שכן הוא מי הוא זה שיוכל לומר שראוי להקל בקיום הגט שנעשה אותו אפילו בלילה משום עגונא דאתתא אף על פי שאין מקימים שאר שטרות בלילה הא לא אשכחן בכולא תלמודא בענין הקיום שום חלוק בין שאר שטרו'