רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רסא

שיהו נראים כב"ד שלא יהו כעד מפי עד, לע"ד דאין פרוש דברי הרשב"ם כאשר חשב, אלא הכי פרושא דאע"ג דרב נחמן אית ליה הא דשמואל דשנים שדנו דיניהם דין ומשום הכי קאמר כגון אנא דגמירנא וסבירנ' דייננא אפי' יחידי וסגי בתרי אעפ"י שהוא מעשה ב"ד שאני הכא דמיחזי מילתא כעדים המעידים ששמעו מפי העדים החתומים על השטר שהשטר כשר ועד מפי עד פסול, וכן כתב הרא"ש בהדיא בפרק חזקת הבתים קיום שטרות בג' דמעשה ב"ד הוא ואע"ג דרב נחמן אית ליה שנים שדנו דיניהם דין בקיום שטרות מודה דאילו בתרי הוי כעד מפי עד, והכי משמע מלשון הרשב"ם בעצמו שכתב אחר זה אבל כשהם שלשה והם ב"ד זו היא עדות גמורה שהעידו העדים על חתימת ידיהם לפני ב"ד והכשירו ב"ד את השטר ועכשיו חותמים ב"ד ששטר זה כשר ודומה לפסק דין. וכן משמע נמי מלישנא דתלמודא דקאמר האי קנין היכי דמי אי כמעשה ב"ד לבעי ג' פרוש כמו בקיום שטרות משמע דקיום שטרו' דבעי ג' משום דהוי מעשה ב"ד הוא, ומכאן דקדק הרי"ף והרא"ש ז"ל דטעמא דקיום שטרות בג' משום דמעשה ב"ד הוא. וכן מה שכתב עוד ונראה בעיני דקיום שטרו' הוי אפילו בלילה מדאמרינן בפרק האשה שנתארמלה גבי ג' שישבו לקיים את השטר ש"מ עד נעשה דיין ופרכינן מראוהו ג' והם ב"ד וכו' ושנינן הנח עדות החדש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן ותימה מאי פריך לה מינה והא אוקימנא שראוהו בלילה ואלו ג' שישבו לקים את השטר ע"כ ביום עסיקינן אם אין קיום שטרו' בלילה אלא יש לי ללמוד מכאן דקיום שטרות אפי' בלילה ורב הונא אמר רב נחמן סתמא קאמר ג' שישבו לקים את השטר ואפילו בלילה ופריך שפיר מראוהו בלילה דאוקמוהו בלילה עכ"ד, אינו נ"ל כלל דלעולם אימא לך אין קיום שטרות בלילה והא דג' שישבו לקים את השטר ביום עסיקינן ואפילו הכי פריך שפיר ממתניתין דראוהו ג' והם ב"ד כו' דמיירי בראוהו בלילה משום דאע"ג דקיום השטר לא היה אלא ביום מיהו הכר חתימת העדים שהכירו השנים המכירים אפשר שלא היה אלא ע"י שראוהו בלילה כמו שכתב ר"י לעיל גבי ש"מ עדים דיינים המכירים חתימת העדים אין צריכי' להעיד בפניהם דסלקא דעתך שצריך להעיד בפניהם משום דלפעמים אינם מכירים אלא ע"י שראו בלילה דרב הונא אמר רב שנים מכירים חתימות ידי העדים סתמא קאמר לא שנא הכירום ביום לא שנא הכירום בלילה ובהכירום בלילה וישבו לקים ביום הוי דומיא דומיא דראוהו בלילה וישבו לקדשו ביום, ועוד אפילו אם תמצא לומר דבהכירום ביום קמירי אכתי איכא למיפרך שפיר מכיון שהעד שהעיד בבית דין אינו נעשה דיין והראוי להעיד נעשה דיין כדקתני בהדיא במתני' דפרק ראוהו בית דין, אלמא לא קפדינן אלא על קבלת העדות בבית דין ולא על שמיעת העדות עצמה אם כן אין לחוש על העדות עצמה אם היתה ביום או בלילה אלא על קבלת העדות בבית דין וכיון שבשניהם לא היתה אלא ביום איכא למיפרך שפיר דהא לדידיה אין חלוק בין אם היתה עדותו בשעה הראויה להיות דיין עליה ושוב חזר והעיד בבית דין ובין אם היתה עדותו בשעה שאינה ראויה להיות דיין עליה ושוב חזר והעיד אותה בבית דין שאם היה מחלק בזה לא היה מוכיח מפירכא דתלמודא דקיום שטרות אפילו בלילה דאכתי מאי פריך לה מינה שאני קיום שטרות שכל שעה שאומר העדות ראוי היה להיות דיין עליה מה שאין כן בעדות החדש שראוהו בלילה שבאותה שעה לא היה ראוי להיות דיין עליה, ואדרבא נ"ל לע"ד דמכאן יש להוכיח דאין מקימים שטרות בלילה דאי אמרת בשלמא אין מקימים כמו שאין מקדשים את החדש בלולה היינו דקא פריך אההיא דשנים מכירים חתימת ידי העדים דמשמע אפי' בהכירום בלילה מההוא דראוהו ב"ד דאוקמוה בראוהו בלילה דמ"ש בקידוש החדש דקתני ויושיבו מחבריהם אצל הא' אבל אינהו גופיהו לא דאין עד נעשה דיין ואלו בקיום שטרות קאמר עד שלא התמו מעידים לפניו וחותם עמהם דאינהו גופייהו יתבי ומקימי לה ולא אמרינן אין עד נעשה דיין אלא אי אמרת מקימים שטרות בלילה מאי קא פריך לה מינה שאני שטרות דכל שעה שהכירו החתימות אפילו בלילה שעה ראויה היא להיות דיינים לקיום השטר והוה ליה כאלו קבלו העדות מפי אחרים דלא תהא שמיעה גדולה מראיה כדאמרינן בפרק ראוהו בית דין ויכולים הם עצמם להיות דיינים לקיום אותו השטר אפילו לאחר כמה ימים מידי דהוי אשאר דיינים דעלמא שקבלו העדות שיכולים לדון עליה אפילו לאחר כמה ימים ואינן צריכים אז לקבל עדות כלל מאחר שכבר קבלוה, שכן כתב הרשב"ם ז"ל בפ' יש נוחלין גבי שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבים רצו עושים דין שכשנכנסו לבקר את החולה ביום כיון ששמעו מפי החולה הוו כעדים שהעידו בפניהם דלא תהא שמיעה גדולה מראיה ויכולין היו לעשות דין באותה שעה כיון דיום הוא וכיון דנתרצו להיות דיינים בדבר כששמעו העדות מפי החולה יכולין לדון היום או למחר בבית דין ששמעו עדות ואחר כך הולכים לבתיהם ונושאים ונותנים בדבר ופוסקים הדין כפי מה שעיניהם רואות אפילו מכאן עד י' ימים, וכן כתבו התוס' בפ' האשה עד שאינו צריך להעיד כגון שראה ביום דלא תהא שמיעה גדולה מראיה נעשה דיין ואם כן אף על גב דהעידו בפני האחד שאינו מכיר לא מיפסלי מדיינותייהו בכך כיון דלאו על פי עדות עצמן הם נעשים דיינים אלא מפי עדות אחרים והעדות שהעידו אינו בשביל עצמן אלא בשביל אותו שאינו הכיר שנעשה דיין בעדות של אלו אבל גבי קדוש החדש שראוהו בלילה דלאו שעת קדוש החודש הוא ולא חזו בההיא ש שעתא להיות דיינים וראיה דידהו בההיא ש שעתא אינה כש כשמיעה מפי העדים ולא נעשו אלא עדים בלבד וא"ח למחר להיות דיינים על פי עדות עצמן אלא אם כן יעידו אחרים לפניהם שהרי בראית הלילה עדים היו ולא דיינים ואין עד הרואה בדבר נעשה דיין על פי עדות עצמו א"א אלא שיושיבו מחבריהם אצל היחיד כדי שיעידו אלה בפניהם לא שהם עצמם יהיו דיינים על פי עדות עצמם ואם כן מאי קפריך לה מינה דילמא בקדוש החדש נמי אלו ישבו ג' לקדש את החדש והב' מהם ראו את החדש ביום שהיא שעה ראויה להיות דיינים לקדוש החדש והא' מהם לא ראה את החדש השנים מהם יעידו לפני השלישי ואחר כך יושבים ומקדשים אותו אף על פי שקדוש החדש דאוריתא מכיון דבאותה שעה שראו את החדש היו ראוים להיות דיינים ה"ל כאלו קבלו העדות מפי אחרים דלא תהא שמיעה גדולה מראיה ואא"ל כשהעידו לפני האחד לא מיפסלי מדיינותיהו בהכי, אלא עכ"ל דאין מקימים שטרות בלילה כמו שאין מקדשי' את