רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רס

בגיטין אפילו יחיד אצל רבים וא"כ היכא דנשאת בלא קיום אין תקנה בשיטלנו מידה ויקימנו ויחזור ויתננה לה שזהו אליבא דרבנן לא אליבא דר' מאיר, שכך פרשו התוס' כיצד יעשה לרבנן שתנשא לכתחילה או אם נשא' שלא תצא ולר' מאיר כיצד יעשה קודם נישואין אבל לאחר נישואין מסתברא דאין לו תקנה מכיון דלדידיה הולד ממזר א"כ כל הדרכים האלו בה תצא מזה ומזה וכל הנהו דתנן בהזורק וכ"ש לפי רבינו ישעי' הראשון שפרש ר' מאיר סבר כיון שכבר נתנו לה יצא מתורת שליחות ותו לא מהימן א"כ ל"ש אחר שנשאת לא שנא קודם שנשאה לא סגי לה מפני שמשעה שנתנו לה כבר יצא מתורת שליח ותו לא מהימן עליה

והא דנסתפק לכון אם מות' לקים שטרות בלילה אע"פ שאין תחלת דין בלילה מפני שקיום שטרות דרבנן. הנה גדולי הפוסקים והמפורסמים שבהם ורוב הפוסקים האחרונים אשר מפיהם אנו חיים כבר פסקו בזה שאין מקימים שטרות בלילה, כי הנה הרמב"ם ז"ל כתב בספר שופטים אין מתחילים את הדין בלילה מפי השמועה למדו שהדינים כנגעים שנאמר כל ריב וכל נגע מה ראית נגעים ביום בלבד אף הדינים ביום בלבד וכן אין מקבלים עדות ואין מקימים שטרות בלילה, והסמ"ג כתב גם כן במצוה צ"ז אין מקבלים עדות ואין מקימי' שטרו' בלילה מפני שהוא תחלת דין והתוס' כתבו בשם ר"י בפרק האשה שנתארמלה גבי שמע מינה תלת שמע מינה דיינים המכירים חתימת העדים אין צריכים להעיד בפניהם דסד"א שצריך להעיד בפניהם משום דלפעמים אינן מכירים אלא ע"י שראו בלילה דליכא למימר לא תהא שמיעה גדולה מראיה דשמיעה אינה יכולה להיות בלילה כדאמרינן בר"ה דחקירת עדים כתחלת דין דמי ותחלת דין אינה אלא ביום כדאיתא בסנהדרין וכיון דשמיעה אינה יכולה להיות בלילה היאך יקימו שטרות בלילה הא אי איפשר לקיים אלא על ידי שיעידו על החתימות או ע"י ראית הדיינים עצמן מטעם לא תהא שמיעה גדולה מראיה והיכא דלא מהניא שמיעה ראיה נמי לא מהניא והטור ובעל המישרים כתבו בפשיטות אין מקימים שטרות בלילה ולא הזכירו שום חולק בזה והכי משמע נמי מפשטא דתלמודא דתנן ראוהו בית דין וכל ישראל ונחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש מקודש עד שחשבה הרי זה מעובר ופריך בגמרא כיון דתנא ראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים למה לי ומשני איצטריך סד"א תהוי חקירת העדים כתחלת דין ומקודש מקודש כגמר דין ולקדשיה בלילה מידי דהוי אדיני ממונות דתנן דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה הכא נמי לקדשוה בלילה קמשמע לן ואימא הכי נמי אמר קרא כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב חק אימת הוי בגמר דין וכתיב ביה משפט מה משפט אינו אלא ביום אף זה אינו אלא ביום הא קמן בהדיא דחקירת העדים הוא תחלת דין וכיון דתחלת דין אינה אלא ביום כדתנן בסנהדרין פרק אחד דיני ממונות היאך יקימו שטרות בלילה על ידי קבלת עדות או על ידי ראית הדיינים עצמם דלא מהניא אלא מטעם לא תהא שמיעה גדולה מראיה ומכיון דליכא שמיעה ליכא נמי ראיה, וכן משמע נמי מההיא דפרק חזקת הבתים דאמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו קיום שטרות בשלשה ופריך תלמודא האי קנין היכי דמי אי כמעשה בית דין לבעי שלשה אי לאו כמעשה בית דין אמאי אין צריך לומר כתובו ופרש הרשב"ם ז"ל אי כמעשה דין דמי משום דדומה לדין של דיינים שמוציאים מזה ונותנים לזה ואף עדי הקנין על ידי עדותם שרואים בקנין זה יוציא ממון מיד בשעת הקנין מיד מקנה ליד הקונה ומשום דדמי למעשה בית דין קאמר רב נחמן אין צריך לומר כתובו אלא אף על גב דחוב הוא למקנה לכתוב שטר וליפות כחו של קונה אפילו הכי כותבים העדים בלא רשותו כדין כל מעשה בית דין שכח בית דין יפה והפקרם הפקר לכתוב כל הנעשה בפניהם אם כן לבעי תלתא כקיום שטרות, משמע דקיום שטרות מעשה בית דין הוא וכיון שכן הוא היאך אפשר לקיים שטרות בלילה הא כל מעשה בית דין משפט מיקרי כדכתיב ושפטו את העם משפט צדק ומשפט אינו אלא ביום כדכתיב דינו לבקר משפט וילפינן נמי בסנהדרין מביום הנחילו את בניו דמדכתיב ביה והיתה לבני ישראל לחוקת משפט משמע דמשפט אינו אלא ביום, ומי שרצה לחלק בין קבלת עדות ומעשה בית דין במילי דאוריתא ובין קבלת עדות ומעשה בית דין במילי דרבנן ורצה להתיר לקים שטרו' בלילה אף על פי שהיא מעשה בית דין ועל ידי חקירת עדים שאינה אלא ביום מפני שקיום שטרות אינו אלא מדרבנן כדאיתא בכתובות פרק האשה שנתארמלה ובפרקא קמא דגיטין וכדריש לקיש דאמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותם בבית דין ורבנן הוא דאצרוך, ופרש ההיא דפרק יש נוחלים ומיתי לה בפרק אחד דיני ממונות דאמר רב יהודה שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבים רצו עושים דין שנים כותבים ואין עושים דין ואמר רב חסדא לא שאנו אלא ביום אבל בלילה אפילו שלשה כותבים ואין עושים דין דמשמע דכל מעשה בית דין אפילו במתנת שכיב מרע שהיא מדרבנן כדאמר רב נחמן בפרק מי שמת אין עושים אותו אלא ביום, דלא קמיירי אלא במתנת שכיב מרע במקצת שיש בה קנין מדאוריתא אי נמי בלא קנין וכמאן דאמר מתנת שכיב מרע דאוריתא היא אבל קיום שטרות דאינו אלא מדרבנן מותר לעשות בלילה לאו מילתא היא דאם כן הא דאמר רב נחמן קיום שטרות בשלשה מה לי אי משום דהוי מעשה בית דין וכל מעשה בית דין אינו אלא בשלשה דילמא הני מילי במילי דאוריתא אבל בקיום שטרות דרבנן לא, אלא על כרחך לומר דקסבר רב נחמן דאין לחלק בין דאוריתא לרבנן דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון, הכא נמי כיון דמעשה בית דין וקבלת עדות במילי דאוריתא אינו אלא ביום, בקיום שטרות נמי דהוי מדרבנן אינם אלא ביום דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון דדוקא גבי אין עד נעש' דיין דקאמר רב בהדי' בפ' האשה שנתארמל' הנח ל לעדות החדש דאוריתא וקיום שטרות דרבנן אנו מחלקים בין דאוריתא לדרבנן דבמילי דאוריתא אין עד נעשה דיין ובמילי דרבנן עד נעשה דיין אבל לשאר מילי דלא חלקו בהן בגמרא בהדיא אין כח בידינו לחלק דמסתמא כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון, ומזה הטעם עצמו כתבו קצת מהפוסקים אין מקימים שטרות בלילה מפני שהוא תחלת דין כלומר וכיון דתחלת דין במילי דאוריתא אינו אלא ביום במילי דרבנן נמי אינו אלא ביום דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון

, ומה שכתב הא"ז בשם רשב"ם דתלתא דבעינא בקיום הגט לאו משום דמעשה ב"ד הוא אלא משום