רבי אליהו מזרחי(רא"ם) כו

חבורות וכל אחת נדונה בפני עצמה בין במנהגיה בין בתקנותיה בין במתי מצוה וכיוצא בה הרי היא נחשבת לכל אותם המתפללים שם כעיר בפני עצמה ואית בה משום נותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם ומשום אל ישנה מפני המחלוקת כדאמרינן בשלהי מועד קטן רב יהודה איקלע לדרומא שמע קל שיפורא דשיכבא חזא הנך אינשי דקא עבוד עבידתא אמר להו להוו הנך אינשי בשמתא לאו שיכבא איכא במתא אמרו ליה חבורתא אית להו אי הכי שרי להו הילכך בצינעא שרי בפרהסיא אסיר' וזה מאחר שעשה הדבר בביתו צינעא קרינן ביה ואפילו אם תמצי לומר שהוא כפרהסייא אטו כולי עלמא גמירי דינא הילכך צריך כלל דהתם בממונא קא מיירי שצדיך לעזור לכל בני מתא כדאיתא התם אבל במילי דאיסורא לא קמיירי אבל אי הוה קמיירי כדכתב המרדכי בשם רבינו ברוך שכתב בספר החכמה דומייא דחמרת וגמלת העוברת ממקום למקום ונשתהא שם דאם לא כן מאי קא פריך עלה מההיא דברייתא דהחמרת והגמלת דמיירי באקראי אבל מי שבא להשתקע שם הוי כקונה בית דירה שם דתנן בהדיא קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד זהו הנראה לעניות דעתי, הטרוד והעלוב אליא מזרחי שאלה יד

אהובי ידידי ידיד השם מהר"ר גרשום יצ"ו אתת שאלתך קדמנא וטיב הענין לא ידענא אך מה שהבנתי מכלל דבריך הוא כי שאלתך בנוייה על ארבע פנות הפנה האחת אם יש כח בקצת מהקהל לגזור גזירה על כלל הקהלה ואפילו לא קבלום עליהם או צריך הסכמת הכל או טובי הקהלה או אדם מפורסם ומומחה לרבים על אי זה אופן מאלה אופנים. הפנה השנית היא אם חרם רבינו גרשום מ"ה או חרם הקהל נוהג על דבר מצוה כגון מי ששהה עם אשתו יותר מעשר שנים דקיימא לן בפרק האשה רבה דיוציא או ישא אשה אחרת עליה כדפרש"י אם חרם ד"ג או הקהל מבטל זה ולא ישא אשה אחרת עליה גם לא יוציא הראשונה בעל כרחה ואם נפלה היבמה קמי יבם דיש לו אשה שלא יקיים מצות היבום אי לא הפנה השלישית היא אם יש כח ביד הקהל או ביד בית דין לבטל מצוה אחת ממצות דאורייתא או דרבנן שיהיה נוהג מיד ולדורות או להוראת שעה בלבד ותו לא, הפנה הרביעית היא למי שעבר על חרם דרבינו גרשום מ"ה או על חרם הקהל ונשא אשה אחרת על אשתו אם כופין אותו לגרשה אם לא ועתה אשיבך את אשר בלבבי לעניות דעתי הגם כל רז לא אניס לך, על הפנה הראשונה כבר פירש רבינו תם ז"ל אההיא ברייתא דפרק השותפין דתנייא רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר הפועלים ולהסיע על קצתן דמיירי בשנעשית התקנה ההיא מדעת כל טובי העיר וטובי העיר הוו כחבר עיר וכל כמיניה ופירש רבי מאיר הטעם דטובי העיר הוו בעירם למה שהוזכרו בבריתא כמו גדולי הדור וכמו שגדולי הדור בכל מקום הפקדם הפקר במגזר מלתא ותקנתם כטובי העיר בכל מקום והכי איתא במרדכי פרק השותפין והר"ר מרדכי מצא בשם רבינו תם רשאין בני העיד היכא דהתנו כבר ביניהם אבל אם לא התנו מתחלה אין כח בבני העיר להכריח אחד מבני עירם למה שירצו והא דאמר הפקר בית דין הפקר דמשמע אפילו בעל כרחם היינו כגון בי דינא דרבי אמי ורבי אסי דאלימי לאפקועי ממונא כדאיתא פרק השולח דאמר שמואל לא כתבינן פרוזבול אלא אי בי דינא דסורא אי בי דינא דנהרדעא ומסיק דלמא כי תקין הלל לדרי עלמא כגון בי דינא דידיה וכרבי אמי וכרבי אסי דאלימי והא דאמר בעלמא ובאת אל הכהנים אשר יהיו בימים ההם יפתח בדורו כשמואל בדורו ובמקום אחר ירובעל בדורו כמשה בדורו היינו שאין בדור כמותן אבל אם יש בדור כמותן אין בידם להפקיע ממון וראבי"ה כתב בתשובה ומייתי לה המרדכי פרק השותפין מה שטען ען האפטרופוס שראשי הקהל הסכימו שלא לקבל שבועה משום אדם במס ובררו להטיל לכל בעל הבית על פי החרם על זאת אשיב אם הובררו טובי העיר מתחלה להנהיג קהלתם בכל דבר אפילו יחיד שבררו מה ש שעשה עשוי בתקנת הקהל ואף על גב דאמרינן במגלה פרק בני העיר אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו ש שבעה טובי העיר כו' ומוקמינן לה בבית הכנסת של כפרים אבל בכרכים בעינן כלם הני מילי בסתם אבל אם בררום אפילו בכרכים מהני ואפילו יחיד כדאיתא בירושלמי וכיון שיש כח בידם להפקיע בית הכנסת מקדושתו אף על פי שיש לכלם חלק הוא הדין נמי בכל מעשי הקהל מעשיהן קיימים ומיירי בשלא הודיעו הדבר להם דאם לא כן לא עשו אותו טובי הקהל אלא כולם ואם אחד מבני העיר מוחה בחרם או בשום תקון שרוצים בו ראשי הקהל אם הסכימו רוב הקהל עם ראשי הקהל חל החרם עליו ואם לא הסכימו רוב הקהל במה שתקנו או החרימו ראשי הקהל אך הראשים עשו מעצמן יכולין למחות כדאיתא בעבודה זרה פרק שני אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה וכן משמע מפרקא קמא דהוריות דאפילו מוחין בו מיעוט הקהל חלה הגזרה או החרם עליהם והא דאמדינן שתיקה כהודאה דמשמע אבל במוחה לא הני מילי בהודאה אבל בגזירה אפילו עבריין מיקרי וקאי במארה אתם נארים וכו' תדע דהא גבי גבעונים כתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה וכתיב וילונו כל העדה דלא ניחא להו ולא ידעו בדבר כלל ואפילו הכי חייל עלייהו וכן יהונתן בן שאול לא שמע השבועה וחלה עליו וכהני איכא טובא. ועל הפנה השנית כבר כתב ראבי"ה בתשובה אחת ומייתי המרדכי ביבמות פרק החולץ אם זקנה מותרת ליבם אם לאו משום דאינה ראויה לילד ומסיים בה שבא הדבר לפני רבותינו בועד הקהלות רבני שפירא ומגנצא וכפאוה שתתן ד' זקוקין ליבם כי היא היתה תובעת לחלוץ והם רצו ליבם ואף על פי שהיו להם נשים והיבמין היו אומרים תקנת רבינו גרשום לא היה במקום דחוי מצוה ולא שמעתי שהיה פוצה פה ומצפצף שהיא אוסרת להתיבם מפני זקנתה כו' ומסיים בה שאלו היה בדבר אסור ייבום לא היתה נותנת כלום כי קרוביה קרובין למלכות היו עד כאן לשונו שמע מינה דטענת היבמין נמי שאמרו שתקנת רבינו גרשום לא היה במקום דחוי מצוה טענה מעלייתא היא דאם לא כן היה בדבר אסור ייבום ולמה כפאוה לתת ד' זקוקין ליבם כדדייק איהו גופיה לענין זקנה וכן