רבי אליהו מזרחי(רא"ם) כה

שאלה יג

ילמדנו רבינו קהל קורדובה יש להם הסכמה בקנס חרם ששום אחד ממתפללי הקהל יצ"ו לא יוכל להיות שוחק בביתו לא הוא ולא אחרים כי אם בקצת ימים רמוזים וזה לזמן עשר שנים ובהמשך הזמן אחר שההסכמה הזאת נכתבה ונחתמה מהמתפללים הנזכרים בא לעיר הזאת יהודי א' מגמת פניו למזרח לאסכנדר' או לאי זה מקום שיזמן לו מהלך נאות והוא ממתין עד שתזדמן לו ספינה לרצונו לעלות בה להלוך לדרכו ביני וביני נכנס להתפלל בבית הכנסת של קורדובא באקראי בעלמא כדרך העוברים ושבים שדרכם ליכנס להתפלל באי זה בית הכנסת שיזדמן להם ונמשכה תחלתו מיום ליום ומחדש לחדש עד שעברו קרוב לששה חדשים וכל זה הזמן או רובו הוא מתפלל בבית הכנסת הנז' והנה כמו שהוא מנהג הספרדים שגבאי צדקה ותמיד מחזירין בקצת ימי השבוע לגבות המוטל על כל אחד מהמתפללים מצדקה ותמיד גם מה שיתנו מהמתנדבים בעם המתפללים שם עראי גם זה היהודי היה בתוכם כאשר נדבה רוחו אותו היה נותן לגבאים לשניהם או לאחד מהם כאשר יעלה על רוחו להתנדב לשעתו ובראות הגבאים שזה היהודי הנזכר היה לו כבר זמן רב שהיה מתפלל בבית הכנסת נתדמה להם שהיה רוצה להיות נכלל בכלל הקהל ושאלו את פיו על הדבר אם היה רצונו שיכתבוהו בפנקס עם שאר המתפללים של הקהל וגלה להם דעתו ואמר שהוא על משמר המהלך שלו עומד ושאינו רוצה בשום צד לחייב עצמו בשום חיוב לא בזה הקהל ולא בזולתו אלא שיתפלל שם ויתנדב הכל כמו שירצה כאשר היה שם בתחילה מבלי שום הכרח עד שיקרה השם לפניו ספינה כפי רצונו וילך לדרכו לשלום ב"ה וכשראו הנביאים דעתו חדלו לדבר אליו אח"כ לזמן מה הסכימו הדיינים עם אנשי המעמד להשביע למתפללים של הקהל יצ"ו שלא יוכלו לצאת מקהלתם להלוך עם קהלה אחרת בדרך קבע מאותו היום ועד זמן כך ובקשו ממנו שישבע ולא רצה ואמר שהוא כבר גלה דעתו שלא היה רוצה ליכנס בשום חיוב עמהם ואז נתייאשו ממנו אחר כל אלה הדברים יום מהימים ראוהו שהיה שוחק בביתו וקצת מהקהל רננו עליו ואמרו שזה היהודי עבר על ההסכמה הנזכרת למעלה ושראוי להכריז עליו שהוא מוחרם ויש מי שיחזיק בידם על זה ואומר שאחר ש שעברו שלשים יום שהוא מתפלל בבית הכנסת הרי הוא בכלל הקהל לענין ההסכמות ולכל דבר ושאינו מועיל לו גלוי דעת ומביא ראיה מההיא דפרק השותפין שלשים יום לתמחוי כו' ויש מי שאומר שאין זו ראיה שמי שהוא חייב לתמחוי אחר שעבר שלשים יום שהוא בעיר דוקא לתמחוי הוא חייב עם כל בני העיר אבל לשאר מילי לא דהא בהדיא קתני שלשה חדשים לקופה ששה חדשים לכסות תשעה לקבורה י"ב לפסי העיר ועוד שהברייתא הזאת דבפרק השותפין מיירי במי שבא לעיר בסתמא אבל אם גלה דעתו מתחלה שלא בא לשם להיות קובע דירתו עמהם אלא שבא לשם לאיזה מכוון אחר לא משתמע מהברייתא שיכולים לכופו על שום דבר מהנזכרים וזה כי כל זמן שלא העתיק דירתו מהמקום הראשון נראה לי שהוא חייב שם בכל אלו הדברים ואין סברא שיתחייב בב' מקומות יחד, ועוד אם נאמר דלא מהני ליה גלויי דעתא בדברים שחייבתהו הברייתא אלא שהוא חייב בהם עכ"פ אחר הזמנים הקצובים שם עדיין יש לומר דדוקא בדברים האלו של הברייתא שהם דברים משותפים לכל בני המדינה ולכל המדינות בכלל אבל ההסכמה הזאת של השחוק שאיננה כי אם לקהל קורדובה לבד ולא לשאר הקהלות אין סברא לומר שיוכלו הקהל הזה לכוף על ההסכמה הזאת לשום יחיד שאינו מקהלתם אלא שבא להתפלל עמהם עראי ושאינו מועיל לו גלויי דעתו עכ"ד ואנו החתומים בשולי היריעה דייני קהל קורדובה מחלים פני תורתך יעמידנו על האמת בזאת השאלה

התשובה על אודות ההסכמה שהסכימה הקהלה המהוללה קהלת קורדובה יצ"ו והחרימו עליה שלא יורשה שום אחד מהמתפללים שם להיות שוחק שום מין ממיני השחוק בביתו לא הוא ולא אחרים מלבד קצת מהימים הרמוזים וזה לזמן עשר שנים מהיום שהסכימו בה ובין זה הזמן נכנס מאן דהוא להתפלל עמהם וחשבו הקהל שבא להשקע שם ולקבוע תפלתו עמהם וכשבקשו ממנו הצדקה והתמיד כל זמן שהוא מתפלל עמהם הודיעם שאין כוונתו לקבוע שם תפלתו רק שהוא מתפלל על דרך אקראי בעלמא עד שימצא שיירה או ספינה בטוחה לעבור לאקלים אחר כאשר יזדמן לו ועברו כמו ששה חדשים הכל כמו שכתוב בנוסח השאלה ובקשו ממני הקהל הקדוש הנזכר לעיל יצ"ו להודיע דעתי בזה נראה לי לעניות דעתי דהא לא צריכא רבה דפשיטא הוא דכיון דלא בא להשתקע שם עמהם אלא לאקראי בעלמא ותו לא שאין זה נכלל בכלל ההסכמה והחרם שהחרימו הקהל הנזכר לעיל ואפילו אם יהיו כל הקהלות העומדות בעיר קושטאדינה בזאת ההסכמה דהא קיימא לן כרב אשי דהוא בתראה דמתרץ ליה למילתיה דרבה בר בר חנה אפילו תימא מארץ ישראל לבבל רבה בר בר חנה דעתו לחזור הוה ולא כאביי דמתרץ לה הני מילי מבבל לבבל או מארץ ישראל לארץ ישראל אי נמי מבבל לארץ ישראל אבל מארץ ישראל לבבל כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו וכתב הרא"ש ז"ל ויש לאדם לילך אחר מנהג המקום שדעתו להשתקע שם בין לקולא בין לחומרא שהרי רבי זירא אכל מוגמרתא דרב ושמואל בעלייתו לארץ ישראל מפני שהיה דעתו להשתקע שם ולא היה נוהג כחומרי המקום שיצא משם ורבה בר בר חנה אכל תרבא דאיתרא בבבל מפני שהיה דעתו לחזור לארץ ישראל ולא היה דעתו להשתקע בבבל ולא היה נוהג כחומרי המקום שהלך שם ודוקא בצינעא שלא ישנה בפניהם מפני המחלוקת אבל בפרהסייא אפילו הלך ממקום שמחמירין למקום שמקילין ואפילו היה דעתו לחזור יש לו לנהוג בקולי המקום שהלך שם ואל יחמיר כאנשי מקומו מפני המחלוקת בדבר שנכר בו שנוי מנהג הלכך בנדון דידן שגלה דעתו בפירוש שאין דעתו להשתקע במדינה הזאת אפילו אם היתה ההסכמה הזאת כוללת לכל קהלות קושטאדינה היינו מתירין בצינעא אבל לא בפרהסייא מפני המחלוקת כל שכן שאין זאת ההסכמה לכל הקהלות אלא לקהל הנזכר לעיל בלבד דלא שייך לומר הכא נותנים עליו חומרי מקום שהלך שם ולא ואל ישנה מפני המחלוקת אך מפני שנחלקו כל הקהלות של עיר קושטאדינה לחבורות