רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רנח

כדאמרינן לקמן שנים אין צריכים לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם וכו' ומה אלו יאמרו בפנינו גרשה מי לא מהמני ולהאי לא חיישינן שמא החתים במזיד עדים פסולים דמסתמא כיון דשלח לה גט כדין עשאו דאינו חשוד להכשיל', דמשמע שהוא סובר דדוקא היכא דאתיו' בי תרי שהיו שניהם שלוחי הגט ואמרי שהבעל שלחם דתו לא מהימן לומר לא שלחתים ולא מצי בעל לערער לומר מזויף הוא לא אצרוך רבנן לומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל היכא שהיה השליח אחד דמצי בעל לערער אף על פי שהעדים החתומים על הגט מצויים בעיר תמיד או שהיו שנים אחרים המצוים תמיד בעיר מכירים חתימתם צ"ל בפ"נ ובפ"נ והכי משמע נמי מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שנים שהביאו גט בח"ל אף על פי שלא נכתב ונחתם בפניהם הואיל ונתנו להם הבע' ליתנו לאשתו הרי אלו נותנים לה ותהא מגורשת שהדי אין הבעל יכול לערער בגט זה אף על פי שאינו מקוים שהרי שלוחיו הם עדיו שאלו אמרו השנים בפנינו נתגרשה הרי זו מגורשת אף על פי שאין שם גט, מדתלה הטעם מפני שאינו יכול לערער משמע דכל היכא דיכול לערער אף על פי שהעדי' החתומים על הגט מצוים באותה העיר תמיד הרי זה צריך לומר בפ"נ ובפ"נ דאטו בכיפי תלו לה שיהיו מוכני' לקימו כל זמן שיבא הבעל לערער, והראיה על זה מההיא דבני מחוזא דרבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא ורב ששת משכונה ל לשכונה ורבא באותה שכונה ולא חלקו בה בין אם היו החתומים נמצאים תמיד באותה העיר אי לא אלא אדרבה נראה מדבריהם שאעפ"י שאותם העדים הם מאנשי העיר ומסתמא אינם יוצאים משם כסתם רוב בני העיר אפי' הכי צ"ל בפ"נ ובפ"נ ולא אמרינן כיון שהעדים החתומים על הגט הם מצוים בעיר שכשיבא הבעל לערער יעמדו הם ויקימוה ואין צ"ל בפ"נ ובפ"נ אלא כיון דכ"ע נידי ואינם מכירי' החתימות שביניהם והעדים עצמם אינם קשורים ועומדים שכשיבא הבעל לערער שיעמדו הם לקימו דלאו בכיפי תלו לה אחמור בה רבנן ואצרכוה לומר בפ"נ ובפ"נ, והכי משמע נמי מההיא דפרק המביא תנין דתנן אחד אומר בפ"נ ואחד בפ"נ פסול אמר רב שמואל בר יהודה א"ר יוחנן לא שנו אלא שאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם אבל גט יוצא מתחת ידי שניהם כשר אלמא קסבר ב' שהביאו גט ממדינת הים אצ"ל בפ"נ ובפ"נ ופרש"י שאין הגט יוצא מתחת יד שניהם שאין שניהם שלוחים בהבאתו דלא הוו שנים שהביאו גט אלא אחד הביאו וצריך המביא לומר בפ"נ ובפ"נ וזה לא אמר אבל הגט יוצא בב"ד מתחת ידי שניהם ששניהם אדוקים בו ושניהם שלוחים כשר אע"ג דלא קאמרי כלום דלחד אצרכו רבנן לומר תרויהו דלא ליחלופי בקיום שטרות דעלמא דקסבר שנים שהביאו גט אצ"ל וכולי דטעמא משום דאין עדים מצוים לקימו הוא והרי עדים מצוין לקימו ואי קשיא כיון דסוף סוף שנים הם מ"ל שניהם שלוחים מ"ל אחד מהם הרי עדים מצוים לקימו לא פלוג רבנן בין בא עם חבורת אנשים לבא יחידי דאין מבחין ובודק באלה דלא מוכחא מילתא ואם באת להכשיר את זה יכשירו את זה אבל כששנים הביאוהו מילתא דמוכחא ולא שכיחא הוא ולא אחמור בה רבנן עכ"ד

, הרי למדנו מדבריו ז"ל דשנים שהביאו גט ואין שניהם שלוחים בהבאתו אלא האחר בלבד והא' בא בחברתו אעפ"י שנכתב ונחתם בפניהם וכשיבא הבעל לערער הרי הם מצוים לקימו אפילו הכי צריך השליח לומר בפ"נ ובפ"נ דלא פלוג רבנן בין בא עם חבורת אנשים לבא יחידי דאין מבחין ובודק באלה ואם באת להכשיר את זה יכשירו את זה, כל שכן כשלא בא עם חברתו שום אחד שאף על פי שהעדים החתומים על הגט נמצאים באותה העיר צ"ל בפ"נ ובפ"נ דמכיון שהשליח יחידי אתי לאיחלופי בשליח יחידי שאין העדים החתומים על הגט נמצאים באותה העיר ואעפ"י שלא למדנו זה מדבריו אלא לפי מה שהבינו בעלי התוס' ז"ל את דבריו שסוברים שרש"י ז"ל מפרש במתני' דפרק המביא תניין דתנן אחד אומר בפ"נ ואחד אומר בפ"נ פסול בשראו שניהם כתיבת הגט וחתימתו קמיירי ואפי' הכי פסול דלא אמר כל אחד מהם תרויהו דלא פלוג רבנן בין בא עם חבורת אנשים לבא יחידי דאין מבחין ובודק באלה אבל כששנים הביאוהו דמילתא דמוכחא ולא שכיחא היא ולא אחמור בה רבנן דטעמא משום שאין עדים מצוין לקימו הוא והרי עדים מצוין לקימוי לומר בפנינו חתמו העדים החתומים על הגט ויתקים הגט על ידם, וסוברים דבהכי קמיירי נמי ההוא דפ"ק דקאמר איכא ביניהו דאתיוה בי תרי ומשום הכי הקשו לו אטו בכיפי תלו לה וכולי ועוד כך שוים שנים מן השוק שמכירים חתימת העדים, שזהו הנראה מפשט מאמרו דקאמר משום דאין עדים מצוים לקימו והרי עדים מצוים לקימו דמשמע שיקימו החתימות לומר שנחתמו בפניהם. וא"א לפרש כן מכמה טעמי חדא דאם כן מאי אחד אומר' בפ"נ ואחד בפ"נ דמשמע שמי שראה הכתיבה לא ראה החתימה ומי שראה החתימה לא ראה הכתיבה, ועוד וכי פסקא למילתיה דכל היכא דאתיוה בי תרי א"א אלא בנכתב ונחתם בפניהם איכא ביניהו דאתיוה בי תרי דנכתב ונחתם בפניהם מיבעי ליה ועוד הא בהדיא מפרש תלמודא שהטעם שלא הצריכו חכמים לשנים שהביאו גט לומר בפ"נ ובפ"נ אינו אלא מפני שאלו אמרו בפנינו נתגרשה מי לא מהמני ולא מפני שהן מצוים לקימו וא"כ עכ"ל שאין פרוש דברי הרב כאשר חשבו אלא הכי פרושא הרי הם מצוים לומר לבעל אתה מסרת לנו הגט כתוב וחתום לתנו לאשתך שהם נאמנים במגו דאלו אמרו בפנינו נתגרשה ונמצא שהם מקימים את הגט בדבור זה דתו לא מצי הבעל לומר מזויף הוא דמסתמא לא החתים עדים פסולים ל להכשיל' והא דקשיא ליה נמי סוף סוף שנים הם מ"ל שניהם שלוחים מ"ל אחד מהם הרי עדים מצוים לקימו ה"פ סוף סוף שנים הם היודעים שליחות הגט דמסתמא לא בא האחד בחברתו אלמלא שהיה עמו בעת ש שעשאו הבעל שליח להולכ' מ"ל שניהם מ"ל שהאח' מהם שליח והאחד עד על שליחותו הרי שניה' מצוי' לקימו וכשיאמרו לו אתה מסרת הגט כתוב וחתום להוליכו לאשתך שהם נאמנים במגו ונמצא שהגט מתקים על ידם. ואמאי קתני במתניתין אחד אומר בפ"נ ואחד אומר בפ"נ פסול ומשני לא פלוג רבנן בין בא השליח עם חברת אנשים שהם עדים בשליחותו לבא יחידי שאין שום עד על שליחותו דאין מבחין ובודק באלה דלא מוכחא מילתא ואם באת להכשיר את זה שהוא בא בחברת אנשי' שיש עדים על שליחותו יכשירו את זה שלא בא עם השליח שום אחד בחברתו ואין לו עדות על שליחותו אבל כש כששניהם שלוחים דהויא מילתא דמוכחא ולא שכיח' לא אחמור בה רבנן דהשתא לפרוש זה תו ליכא למשמ' מדברי רש"י ז"ל ששנים שנכתב ונחתם הגט בפניהם והם