רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רנד

מלומר ותיקשי ליה לר' יוחנן או לפחות שיזכיר את שניהן לא שיקשה לר' יוחנן דמספקא ליה ויניח את ר' פדת שהורה הלכה למעשה. עם כל זה אי אפשר שיעלה זה על המחשבה במקום הזה שהרי פירש בהדיא ואמר ותקשה לר' יוחנן דאמר ביבמות לרבה בר בר חנה דאירכסו ליה מפתחות של בית המדרש בר"ה בשבת דבר טלי וטליא דליטללו התם וזה המאמר לא אמר אותו ר' יוחנן בשום מקום אלא ר' פדת, הלכך עכ"ל חד מתרויהו או שבנוסחאות שלהם היה כתוב ר' יוחנן במקום ר' פדת ור' פדת במקום ר' יוחנן או שהנוסחאות שלהן היו כמו הנוסחאות שלנו אלא שטעות נפל בספרי רש"י ובעל הטורים וכתבו ר' יוחנן במקום ר' פדת, ואיך שיהיה התימ' שלי במקומה עומדת ואין לאומר שיאמר שאולי בנוסחאו' שלהם לא היה כתוב אלא ר' יוחנן בין בהוראה שהורה דדבר טלי וטליא בין בדחיה שהיה דוחה דברי המקשה שרצו לדחות הוראות שהורה בה שאין ב"ד מוזהרים להפרישו שמאחר שר' יוחנן ספוקי מספקא ליה וזיל הכא קא מדחי ליה וזיל הבא קא מדחי ליה כדאיתא התם בהדי' איך יתכן שיורה הלכה למעשה לקולא לומר שאין ב"ד מוזהרין להפרישו. ומה שטענת עוד ואמרת ועוד מאי ונראה לי שצריכין להפרישן בשלמא במילתא דתליא בסברא לחיי אלא במקום מסקנא מאי ונ"ל, אינה טענה כי כבר פרשנו שאין המסקנא אלא בשבת ובשאר איסורין אבל בטומאה לא. ומה שטענת עוד איך אפשר לדחות דברי ר' יוחנן בשום צד כיון דקי"ל דדם ושרצים בלאפרושינהו קמירו אל' שהדוחה דחה דרך דחיה בעלמא ואמר דלא לטמויינהו. ולכן מה שכתבת עוד דאין ללמד זכות על בעל הטורים על מה שכתב ונ"ל שצריכים להפרישו, אינו מחוור, שכבר פירשנו שיש פנים להלכה להתפרש כדלעיל עיל אף על פי שרבים וגדולים חולקים עליו. ומה שכתבת עוד כמו שאין מקום להליץ עליו שום התנצלות על מה שכתב ואיני יודע למה כתב העובר על שבות דרבנן דאפילו באסורא דאוריתא דודאי רבנו כך סברתו בספרו במקומות רבים, לא ידענא מאי האי וכי מפני שכך סברתו בספרו במקומות רבים אין לטעון עליו במה שכתב כאן העובר על שבות דרבנן אדרבא אם לא היתה סברתו בספרו אפילו באסורא דאורייתא לא היתה הקושיא שהקשה לו נופלת עליו אלא מתוך דברי התלמוד בלבד ועכשיו שסברתו היא באיסורא דאוריתא תהיה קושיתו כפולה שהיא נופלת עליו בין מדברי התלמוד בין מדבריו אדבריו כמו שהקשה עליו בעל המגיד משנה

ואין לטעון דממה שהקשה לו מתוך דברי הגמרא ולא מתוך דברי עצמו נראה שהוא סובר שאין סברתו של הרמב"ם ז"ל כן וזה אינו אמת שהרי כתב בכמה מקומות שאין מפרישים אפילו באסור דאורייתא דאיכא למימר דעדיפא מיניה קא פריך ליה דיותר קושיא היא הקושיא הנופלת עליו מתוך דברי התלמוד מהקושיא הנופלת עליו מדבריו אדבריו. אי נמי תפש אחת משתיהן והוא הדין נמי שהיה יכול להקשות לו מדבריו אדבריו. אי נמי משום דמדבריו אדבריו לא יתברר אי זה מדבריו הוא האמת אם מה שכתב כאן העובר על שבות דרבנן דמשמע ולא על אסור דאורייתא ואם מה שכתב בשאר המקומות שאפילו על איסור דאוריתא אין מפרישים לפיכך הקשה לו מתוך דברי הגמרא דהשתא ידעינן בבירור שמה שכתב כאן העובר על שבות דרבנן ולא על אסור דאוריתא הוא הוא הבטל מפני שהוא הפך דברי הגמרא הנראה לי לעניות דעתי לתקן דברי הרב בעל הטורים. אני הוא הטרוד והעלוב אליה מזרחי שאלה פא

על העברה שנעשה בקהל ארגון שראו עדים כשרים את שמש הכנסת מתעולל עם נער אחד בהיכל ה' האם יש היתר להתפלל באותו בית כנסת אם לא. תשובה בהיות שבא באזני קצת מבני עמנו הוציאו קול על הכנסת הזה לומר שמאחר שנעבדה בו עבירה גדולה כזאת שוב אין ראוי להתפלל בו ולהזכי' בו קדיש וקדושה ולא לשים בו ס"ת באתי לפרסם ולהודי' שבושם, שאין הדבר כן כמו שהם חושבים אבל הם בודאי הגמור טועים ומשתבשים ואין ראוי להוציא מפיהם דבר זה, שא"כ לפי דעתם המשובשת אין ראוי להתפלל בשום בית מבתי היונים והלועזים מאחר שסתם בתיהם הם מכניסים בתוכם עבודה זרה ולא דרך עראי בלבד אלא אף דרך קבע שכן דרכם של גוים תמיד לשים בבתיהם צורת יש"ו וצורת אמו ותחתיהם נר דולק ועשן הקטרת עולה בו שזו היא ע"ז גמורה ורבותינו ז"ל אמרו בפירוש אין מוכרים לגוים בתים בארץ ישראל ובחוצה לארץ מוכרים להם בתים ואף במקום שהתירו להשכיר להם בתים לא לבית דירה התירו מפני שהוא מכניס לתוכה עבודה זרה ונאמר ולא תביא תועבה אל ביתך אבל משכיר להם בתים לעשותן אוצר, הרי לך בפירוש גמור שסתם בתי הגוים מכניסים בם עבודה זרה שהעבודה זרה היא יותר חמורה ויותר מאוסה מכל העברות ועם כל זה אנו שוכרים וקונים בתים מן הגוים ואנו מתפללים בתוכ' בכל תפוצות גלותינו ולא נמצא שום פוצה ומצפצ' לערער בזה וכל המערער בזה אינו אלא טועה שהרי דברים ק"ו ומה אם בית מקדשנו שהוא מקדש בית עולמים שהשכינה שרויה בו והוא קדש קדשים לא נאסרו תפלתנו בו אף על פי שהכניסו בו ע"ז כדתניא במסכת ע"ז בפרק רבי ישמעאל מזרחית צפונית בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצו מלכי יון ואמר רב ששת ששקצום לע"ז ואפילו הכי חזר הבית בקדושה כמו שאמרו רבותינו בנוסח על הנסים ואחר כך באו בניך לדביר ביתך ופנו את היכלך וכו' וכן כתוב בספר יוסיפון ויהודה בן מתתיהו הכהן הגדול וכל עדת החסידי' אשר היו עמו באו אל ירושלים ויהרסו את כל המזבחו' אשר בנו העמים ויטהרו את הבית מגלולי הגוים ויבנו מזבח חדש ויתנו בשר זבח עליו ויערכו ואש קדושה לא מצאו ויצעקו אל ה' ויקראו אליו ותצא אש מן האבני' אשר על המזבח ויערכו עצים עליה ויקטירו את זבחם, בתי כנסיות שלנו שאינן אלא מקדש מעט והקלו בהם בכמה דברים שהן אסורים בבית המקדש על אחת כמה וכמה ואין להשיב שהע"ז אעפ"י שהיא חמורה מ"מ אינה מאוסה ואלו זאת היא מאוסה והרי היא כמו מקום הטנופת והמרחץ ובית הכסא שאסור להתפלל בהן, דאיכא למימר עבודה זרה נמי מאוסה היא ונקראת צואה כדכתיב תזרם כמו דוה צא תאמר לו ופירוש צא צואה, והא דתניא בת"כ מן הבהמה להוציא את הרובע והנרבע ומן הבקר להוציא את הנעבד לע"ז ולא תני איפכא מן הבהמה להוציא את הנעבד לע"ז ומן הבקר להוציא את הרובע והנרבע לאו משום דרובע ונרבע חמיר טפי מנעבד לע"ז