רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רמח

לא אוכל להכניס ראשי בין שתי השטות הללו להתיר אשת איש לעלמא בעדות שמו ושם עירו לחודיה בלא שם אביו ואף על פי שמצאתי בתשובה אחת לרבי יצחק בר ששת זכרו לברכה ששאלוהו על אותו שהעיד שראה יהודי אחד בירושלים שהיה שמו אברהם פארח ומת והוא היה שם כשמת וסיע בקבורתו והיה אדם בינוני לא ארוך ולא גוץ ושערות זקנו התחילו להתלבן ולא היה יודע אם היה בעל האשה העגונה הזאת ולא מאיזה עיר היה קודם בואו בירושלים רק ששמע שהיה ממלכות קשטליא ואמר שידע בודאי שלא היה אחר בירושלים ששמו אברהם פארה אלא זה בלבד אם ראוי לסמוך על עדות זו להתיר בו את האשה והשיב שאין עדות זו מספיק להתירה אחרי שאינו מכיר שם עירו רק שהוא ממלכות קשטיליא ואפשר שהיה בקשטילי' אחד ששמו כך והלך לירושלם וצריך לבדוק בכל קשטיליא אם היה שם אחד ששמו כך ויצא משם דמשמע דבשמו ושם עירו לחודיה סגי יש לומר שאני הכא שהכיר גם שם יחסו שהיו קורים אותו אברהם פארח שהוא במקום שם אביו דתרוייהו פרושא דשמו הם מה לי שם יחוסו מה לי שם אביו אבל בשמו ושם עירו לחודיה בלא שם אביו מאן לימא לן דסגי להתיר בו את האשה

ועוד אפילו אם תמצא לומר דבשמו ושם עירו לחודיה סגי אכתי איכא למימר דבנדון דידן שהוחזקו כמה אנשים בשם עזריאל יש לחוש שמא עזריאל אחר היה שהלך שם מקושטנדינא ומת ואינו בעלה של זו דאף על גב דקימא לן כרבא דאמר לא חיישינן לתרי יצחק הני מילי בלא הוחזקו אבל בהוחזקו רבא גופיה מודה דחיישינן ביה שכן פירש רש"י בהדיא גבי לתרי יצחק לא חיישינן והני מילי שלא הוחזקו אבל היכא דהוחזקו מודה וכן הדעת נוטה דאי בלא הוחזקו ולא שכיחי שייראתא מאי טעמא דאביי דפליג עליה ואמר דחיישינן והא תנן בפרקא קמא דמציעא עא וכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר ולא אמרינן שמא מאחר נפל ואי בהוחזקו ושכיחי שיירת' מאי טעמא דרבא דאמר לא חיישינן אלא על כרחך לומר דבלא הוחזקו ושכיחי שייראתא קא מפלגי ובפלוגתא דרבה ורבי זירא דרבא סבירא ליה כרבה דלא חייש אלא בתרתי לגריעותא דהיינו בשכיחי שיירתא והוחזקו ואביי ס"ל כרבי זירא דחייש אפילו בחדא לגריעותא דהיינו בשכיחי שירתא אע"ג דלא הוחזקו וכלישנא בתרא דר' זירא וכדמשמע נמי מההוא גיטא דאשתכח בסורא דהוה כתיב ביה בסורא מתא ענן בר חייא נהרדעא פטר ותריך ית פלניתא איתתיה ובדקי מסורא עד נהרדעא ולא הוה ענן בר חייא אחרינא לבר מענן בר חייא מחגרא דהוה בנהרדעא ואמר רבא אפילו לדידי דלא חיישנא הכא חיישינא דילמא בגמלא פרחא אזל אי נמי בקפיצה משמע דרבא גופיה מודה דהיכא דהוחזקו ושכיח' שייראתא חיישינן וכן כתב הרמב"ם זכרו לברכה בא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכולי עד הרי אשתו מותרת ואין אומר' שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת והשיג עליו הראב"ד ז"ל אמר אברהם והוא שלא הוחזקו והשיב בזה הרב בעל המגיד משנה כפי מה שראיתי מדברי הרב רבינו יצחק בר ששת כי אין בידי מגיד משנה שגם הרמב"ם ז"ל מודה בזה דאם הוחזקו כאן שנים ואינו ידוע באחד מהם שהוא חי שבודאי אין משיאין את אשתו של האחד מהם ואם נשאת תצא דהויא לה ספק אשת איש אלא שהרמב"ם ז"ל סתם דבריו לפי שאף בהוחזקו יש תקנה להשיאה אם ידענו שהוא חי שהרי על כרחנו בעל האחרת הוא אותו שמת ופשוט הוא עד כאן דבריו וכן נראה ממה שכתב בהדיא בפרק שלישי מהלכות גירושין שאם אבד הגט במקום שהשיירות מצויות והוחזק באותו מקום איש אחד ששמו כשמו שבגט חוששין שמא גט זה הנמצא של אותו האיש האחר הוא הואיל ועבר אדם שם אף על פי שלא שהה ואם נתגרשה הרי זו ספק מגורשת אבל אם לא עבר אדם שם הרי זה בחזקתו אף על פי שהוחזקו שם שנים ששמותיהם שוים עד כאן לשונו ולפיכך לא הוצרך לפרש כאן מכיון שכבר נתפרש שם ואם כן בנדון דידן שהוחזקו בעיר קושטנדינא כמה אנשים בשם זה מאן לימא לן שאותו עזריאל מקושטנדינא שהלך במלכו' עג'ם שהוא בעל האשה הזאת דילמא עזריאל אחר הוא אותו שהלך מקושטנדינא לעג'ם אבל עזריאל בעל האשה הזאת לא הלך לעג'ם כלל ואפילו אם תמצא לומר שהלך שם שמא הלך בעיר אחרת מאותו המלכות ולא ראה זה העד אלא אותו האחד שהלך שם בעירו וליכא למימר שאני הכא דליכא שיירות מצויות מקושטנדינא לעג'ם ואנן שיירו' מצויות בעינא דמאן לימא לן דמקושטנדינא הלך למלכות עג'ם דילמא למלכות אחרת או לעיר אחרת שהשיירות מצויות הוא דאזל מאותה העיר או מאותו מלכות לעג'ם דשכיחי שייראתא ואזל משם לעג'ם אבל ליכא למימר משום דחיישינן לדברי הרי"ף דפסק לחומרא אפילו בשכיחי שיירתא ולא הוחזקו כלישנא בתרא דרבי זירא והוא הדין נמי דאיכא למיחש בהוחזקו ולא שכיחי שיירתא דמה לי זה מה לי זה וכדכתב הטור בסימן קל"ב המביא גט ממקום למקום ונפל ממנו במקום שהשיירות מצויות או אפילו במקום שאין השיירות מצויו' ובעיר שנכתב הגט הוחזקו שנים ששמותיהם ושמות נשותיהם שוים אם מצאו לאלתר וכולי כשר ולא חיישינן שמא אחר הוא ואם לאו פסול דעד כאן לא פסק הרי"ף לחומרא למיחש בהוחזקו אף על פי שאין השיירות מצויות או בשיירות מצויות אף על פי שלא הוחזקו אלא גבי גט שאם שאפשר לו לבעל לכתוב גט אחר אבל לענין עדות אשה שאם תבוא לחוש בו תתעגן כל ימיה גם הרי"ף עצמו מודה דליכא למיחש עד דאיכא תרתי לרעותא הוחזקו ושכיחי שייראתא שכן פסק בהדיא גבי עדות אשה והלכה כרבא דלא חייש עד דאיכא תרתי לריעותא והרא"ש ז"ל נתעורר בזה וכתב בפרק כל הגט ורי"ף פסק גבי עדות אשה לקולא וגבי גט שאבד לחומר' כר' זירא משום דלא מהדרינא גט לבעל לגרש בו כיון דאפשר שיכתוב גט אחר אבל בעובדא דיצחק ריש גלותא דאם נחוש לתרי יצחק תתעגן האשה כל ימיה פסק לקולא כמו שמצינו שהקלו בכמה קולות בעדות אשה אפס נראה לי לעניות דעתי דיש להתירה על ידי חפוש שנחפש כל עיר קושטנדינה ונחקור עליה אם יצא משם שום אחד ששמו עזריאל ושוב לא חזר עד היום הזה ואם לא נמצא שום אחד חוץ מבעל האשה הזאת ראוי להתירה בעדות זו אף על פי שהוחזקו באותה העיר כמה אנשים בשם בעל האשה הזאת דבכי האי גוונא אפילו אביי דחייש לתרי יצחק מודה דבבדיקת העיר לחודה סגי כדמשמע מההוא דפרק האשה שלום דאמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתיב ביה וכולי ושלחה אבוה דשמואל קמיה דרבי יהוד'