רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רמד

דסמכא אינון כדכתב הרי"ף וכיון שכן הוא אם כן בהכרח שנחוש לשני הטעמים דהיכא דמצי לאשתמוטי אף על גב דאית ביה טעמא דאשה דיקא ומנסבה, אי נמי היכא דלית ביה טעמא דאשה דיקא ומינסבא אף על גב דלא מצי לאשתמוטי לא מהימן והרמב"ם ז"ל שכתב בסוף הלכות גירושין אל יקשה בעיניך שהתירו חכמים הערוה החמורה בעדות אשה או עבד או שפחה או גוי המסיח לפי תומו וכולי עד שכל דבר שאיפשר לעמוד על בוריו שלא מפי העד הזה ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת כגון זה שהעיד שמת פלוני לא הקפידה תורה עליו שדבר רחוק הוא שיעיד בו העד בשקרא לפיכך הקלו החכמים בדבר זה והאמינו בו עד אחד וכולי ופרק שנים עשר מהלכות גירושין כתב וכן אם בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה תנשא על פיו שהדבר עשוי להגלות לכל ואי אפשר להכחיש ולא לטעון טענה צריך לדקדק בזה הרבה איך הכריע בדבר שנשאר בגמר' בתיקו וליכא למימר דמפשיטותא דעד אחד ביבמה דפשטו ביה רב ששת ורב' דמהימן אי פשיטא לן נמי דטעמא דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקר הואיל דאיכא למימר לעולם אימא לך טעמא דעד אחד משום דהיא גופה דיקא ומנסבה הוא והכא הינו טעמא דמהימן משום דזימנין דמרחמא ליה ליבם לא חיישינן כי היכי דלא חיישינן לה לאינש דעלמא אף על גב דאיכא לפלוגי בין יבם לאינש דעלמא דהכא ידיע מילת' דליבם בעיא לאנסובי ואיכא למיחש בה לדילמא מרחמא ליה אבל לאינש אחרינא דעלמא דלא ידיע מילתא כולי האי לא חיישינן דאל"כ גבי עד אחד בקטטה היכי קאמר בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו והא האי טעמא דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקר הוא תו ליכא למיחש לשמא שכרה אותו דבהדיא קאמר בגמרא עד אחד בקטטה מהו טעמא דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר הוא והכא נמי לא משקר או דילמא כו' אלמא אי טעמא דעד אחד משום מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר הוא תו ליכא למיחש לשמא שכרה אותו ואין כאן מקומו ומ"מ למדנו מכאן דדוקא היכא דעבידא לאגלויי ולא מצי לאשתמוטי הוא דעד אחד מהימן אבל היכא דמצי לאישתמוטי אינו נאמן אפילו אם היה ישראל ואם כן אפילו אם נתן לך במתנה דטעמא דוקברתיו אינו אלא משום דאיכא למיחש בה לשמא משקר כיון דלא הזכיר שם המת ומצי לאשתמוטי וכי קאמר וקברתיו תו לא חיישינן ביה לשמא משקר משום דירא פן יאמרו לו הראנו קברו ואי משום דמה לו להאריך מ"מ תצטרך בהכרח להודות דהאי יצא ישראל וגוי מעמנו לאו דוקא גוי אלא אפילו ישראל דאע"ג דגוים חשידי בשיקרא דכתיב אשר פיהם דבר שוא ולא כן הישראלים דכתיב שארית ישרא' לא יעשו עולה ולא ידברו כזב מ"מ כיון דלא האמינה תורה לעד א' אפילו ישראל דחייש ביה לשמא משקר וגבי עדות אשה היינו טעמא דמהימן משום דהוי מילתא ד דעבידא לאגלויי ולא מצי לאשתמוטי צריך לומר דאפילו ישראל לא מהימן אלא היכא דלא מצי לאשתמוטי מעתה הקושיא הראשונה שהקשית לנגדי על מאמר דאי לא תימא הכי א"כ הא דכתב עד אחד שאמר ראיתי שמת במלחמה וכולי ואמרת מה ענין זה לזה דעד א' במלחמה מיירי בישראל והכא דמצריך לומר וקברתיו מיירי בגוי נתבטלה לגמרי והקושיא השנית שהקשית לי ואמרת דאי איפשר לומר דהא דנקט הרמב"ם גוי רבותא אשמעינן וכו' דאם כן ה"ל להרמב"ם לומר אף גוי שבא ואמר א"ג סתמא מי שאמר ישראל שיצא עמי הנה אעפ"י שאין זאת קושיא תלמודית שהרי כל התלמוד מלא מזה המין מ"מ לדידך נמי קשיא דהא אוכחנא לעיל דלאו דוקא גוי אלא אפילו ישראל נמי לא סגי בלא קברתיו כיון דמצי לאשתמוטי ויש לחוש בו לשמא משקר ואדרבא לדידך קשיא טפי דאפילו ברבותא לא מצית לאוקומי דאדרבא איפכא מסתברא דגוים חשידי טפי בשקרא יותר מישראל וה"ל למנקט ישראל וכ"ש גוי, והקושיא הג' ג"כ שהקשית לאמר ועוד הרי בהדיא כתב אח"כ ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו וכו' הרי בהדיא דבישראל לגבי דרך לא בעינן קברתיו שהרי לא הזכיר הכא כלל וקברתיו ועוד מדפלגינהו לתרי בבי ש"מ אין דינם שוה והחזקת בזה קושיתך הראשונה דמה ענין שעת מלחמה דמיירי בישראל לדין זה דמיירי בגוי אף על פי שאין זאת קושיא כלל דהא במת במקום פלוני קמיירי ולא במת בדרך כדלעיל שהרי כתב כאן ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני ועלה קאמר אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת שפירושו ומת במקום פלוני ולא הוצרך לפרש זה משום דמלשון אבל אם אמר דקאמ' משמע ארישא דמילתא קאי ופירש ואמר במקום פלוני דלא סגי אלא בשיכיר שמו ושם עירו אבל לא בשם עירו לחודיה ולא בחפוש היינו דוקא כשאמר איש יהודי שממקום פלוני מת במקום פלוני ולא אמר שיצאתי עמו ממקומו שיש לחוש בו שמא יצא משם היום כמה שנים מאחר שלא נודע זמן יציאתו ואז אין החפוש מועיל שם כלום כי מי יודע מתי היתה יציאתו משם אבל אם לא אמר אחר יצא עמנו ממקום פלוני ומת במקום פלוני אף על פי שלא הכיר שמו אלא שם עירו לחודיה מחפשין באותה העיר ואם לא יצא משם באותו זמן שאמר העד שיצא עמו משם אלא הוא תנשא אשתו ואם כן אין כאן קושיא כלל מכל מקום אפילו אם היתה קושיא דל אנא מהכא לדידך מי ניחא הא כבר אוכחנא לעיל דההיא דיצא גוי וישראל מעמנו על כרחך לומר דלאו דוקא גוי אלא אפילו בישראל נמי ואדרבה לדידי איכא לתרוצי דהא דיצא גוי וישראל מיירי במת בדרך והא דאמר אחד יצא עמנו מיירי במת במקום פלוני כדפרישית אבל לדידך דאין חלוק ביניהם אלא לענין גוי וישראל בלבד תו ליכא לתרוצי ולא מידי דהא כבר אוכחנא לעיל דהא דיצא גוי וישראל לאו דוקא גוי אלא אפילו ישראל נמי ואם כן מאי שנא התם דלא סגי בלא קברתיו ומאי שנא הכא דסגי בלא קברתיו, והקושיא הרביעית שהקשית לומר למה הוצרכת להוכיח מדיוקא דשעת מלחמה ולא מיניה וביה מאי שנא גוי מישראל כבר נתבטלה לגמרי דלדידי אין חלוק בזה בין גוי לישראל וכן כל הנך וכי תימה שכתבת לנגדי כלם בטלים מעצמם ומעתה אין צורך להשיב בהם כלל ואף על פי שהיה לנו לפלפל אפי' כפי הקא סלקא ד דעתין שלך מכל מקום מאחר שאין כונתינו בזה רק לשם שמים לא להראות פלפולינו וחריפתינו ולפרסם כבודינו די במה שהשיבונו על זה שהוא ההכרחי לענינינו להודיע דעתנו ושלא נכשלנו בדבר הלכה חס ושלום אבל דברינו המה בתכלית השלימות והיושר לכל דורשי אמת אשר אין כונתם לנצח ולקפח ואין למו מכשול. נאם הטרוד והעלוב אליה בה"ר אברהם מזרחי זכרו לחיי העולם הבא.