רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רמג

דמהימן גבי עדות אשה אפילו במקום שיש לחוש בו שמא משקר קאמר ומשום הכי גבי אסור והיתר לא סמכינן עליה אלא במסיח לפי תומו וקפילא אבל זה בלא זה לא דחיישינן בו לשמא משקר, וכן משמע נמי מההיא דפונדקית דתנן בפרק שני דיבמות ולא תהא כהנת כפונדקית א"ל לכשתהא הפונדקית נאמנת פי' פונדקית נמי לא מהימנא אלא מפני שהיתה מסיח' לפי תומה משמ' דרבי עקיבא נמי דקאמר דאין משיאין את האשה על פי עדות אשה מודה בגויה מסיח' לפי תומה דמשיאין את האשה על פיה ואם כן נהי דלדידן משיאים את האשה על פי עדות אשה דקימא לן כרבנן דאמרי והוחזקו להיות משיאים על פי עד אחד ועד מפי עד ומפי אשה מכל מקום אין סברא לומר ד דעדיפא מגויה מסיח' לפי תומה והוא הדין נמי דאין סברא לומר דעדותו של ישראל המתכוין להעיד עדיפא מגוי המסיח לפי תומו וכיון דבישראל לא חיישינן בזה לגבי עדות אשה לשמא משק לא שנא בהזכיר שמו ושם אביו לא שנא היכא שאמר סתמא אחד עמנו מעיר פלוני ומת הוא הדין נמי בגוי מסיח לפי תומו לגבי עדות אשה לא חיישינן ביה לשמ' משקר לא שנא בהזכיר שמו ושם אביו לא שנא סתמא, ועוד אי חיישינן ביה במסיח לפי תומו בעדות אשה בלא הזכיר שמו לשמא משקר אם כן היאך אנו מקבלים עדותו כשאמר וקברתיו אילימא משום דמתוך יראתו פן יאמרו לו הראנו קברו לא משקר כדקאמרת תינח היכא דקאמר להו שמת במקום קרוב היכא דקאמר להו שמת במקום רחוק כסתם כל הנשים העגונות שאינן עגונות אלא מפני שמתו בעליהן במקום רחוק שאין שיירות מצויות משם לכאן דלא שייך התם לומר הראנו קברו ואפילו אם תמצא לומר שירצו הקרובים להכניס עצמם בסכנות ללכת עמו באותו מקום שמת שם כדי להראות להם קברו מה שאין השכל סובל זה עדין מי מעכב בידו להראות להם אי זה קבר שירצה מקברי אנשי המקום וכי מכריזין הן שיבואו כל אנשי המקום להראות כל אחד קבר קרובו עד שירא להראות איזה קבר שירצה לומר זהו קברו שלא יכחישהו בעל הקבר ההוא דכי האי גוונא מצאתי להרא"ש ז"ל בתשובה שהשיב להר' שלמה שטען על פסקו וכתב לו ועוד דקאמר ההוא דהוה אזיל מקורטובא לאספמיא שאני דבאותו פרק לא היה שם מי שהולך מקורטובא לאספמיא זולתו ולפיכך לא חיישינן לאחר תמהנו היאך פה קדוש יאמר דבר כזה וכי הושיבו שומרים על כל הדרך או סגרו שערי קורטובא שלא בא משם אדם כל זמן היות זה בדרך דליכא למיחש למידי. ואי משום דהוה ליה להאריך ולאמר מת וקברתיו לימא מת סתמא אלא שמע מינה קושטא קאמר כפי הפירוש השני דעדיפא טפי תמהני מאד על חריף ומפולפל כמוך היאך נכנסת בכל אלו הדחקים למיעל פילא בקופא דמחטא להפך סוגיא דתלמודא דמשמע מינה בהדיא דכל היכא דחיישינן לשמא משקר אפילו אם אמר מת וקברתיו לא מהימן והלא בפירוש אמרו גבי אשה בקטטה דאפילו אם אמרה מת וקברתיו אינה נאמנת משום דחיישינן בה לדילמא משקרא ואם כפירושך אמאי לא מהימנא התם נמי נימא מדהוצרכה להאריך לומר מת וקברתיו ולא אמרה מת סתמא שמע מינה קושטא קאמרה וכן נמי גבי גוי המתכוין להעיד או להתיר אמאי קפסיק ותני שאין עדותו עדות לא שנא אם אמר מת סתמא לא שנא אם אמר מת וקברתיו התם נמי נימא מדהוצרך להאריך לומר מת וקברתיו ולא קאמר מת סתמא שמע מינה קושטא קאמר דלא מסתבר למימר דדוקא גבי מסיח לפי תומו דהוי בחזקת בלתי משקר סגי בהאי מילתא דאמרן מדאיצטריך להאריך שמע מינה קושטא קאמר לבטל חזקת שקרות דכיון דגבי לא הזכיר שמו ושם אביו יש לחוש אפילו במסיח לפי תומו לשמא משקר משום דמצי לאשתמוטי הוה ליה לגבי הא מילתא כגוי המתכוין להעיד או להתיר בין לגבי לא הזכיר שמו ושם אביו בין לגבי הזכיר שמו ושם אביו כי זהו ההפרש שביניהם ומכיון דגבי גוי המתכוין להעיד או להתיר לא מהניא ליה הא דהוצרך להאריך לומר וקברתיו לאפוקי מספקא דשמא משקר הוא הדין נמי גבי גוי מסיח לפי תומו לא מהניא ליה הא דהוצרך להאריך לומר וקברתיו לאפוקי מספקא דשמא משקר הוא הדין נמי גבי גוי מל"ת לא מהני' ליה הא דהוצרך להאריך לומר וקברתיו להוציאו מספקא דשמא משקר

ועוד מאי איריא מת וקברתיו אפילו בדברים אחרים כגון אם אמר כך וכך צוה לי בשעת מיתתו וכיוצא בזה נימא מדהוצרך להאריך שמע מינה קושטא קאמר דאם לא כן מה לו להאריך ועוד מה ראיה היא זו לומר דמדהוצרך להאריך שמע מינה קושטא קאמר אדרב' דרך המשקרים הוא ליפות הדברים ולהאריך בהם יותר מאנשי האמת. ועוד היכא אשכחן כי האי גוונא לומר דמדהוצרך להאריך שמע מינה קושטא קאמר עד שנאמר כזה גבי מסיח לפי תומו והלא רבותינו בעלי התוספות שמימיהם אנו שותים ומפיהם אנו חיים אינם מפרשים שום פירוש ולא מחלקים שום חלוק ולא מקשים ולא מתרצים כלל אם לא שיאמרו ובכי האי גוונא אשכחן דפריך או דמשני או דמחלק תלמודא במקום פלוני ואשר נתעוררת בזה וכתבת וזהו דומיא דהאשה שאמרה בשעת מלחמה מת וקברתיו דנאמנת לדעות מה דהוי נמי במה לה לשקר איבעיה אמרה וכולי אף על גב דלהרמב"ם אינה נאמנת וכונת בזה להנצל מהטענה דהיכא אשכחן כי האי גוונא הנה לא הועלת כלום משום דהאשה שאמרה בשעת מלחמה מת וקברתיו דנאמנת לדעות מה ולא להרמב"ם אינו אלא בשלום בינו לבינה ומלחמה בעולם והתם לא שייך ביה טעמא דמה לה לשקר אי בעיה אמרה שלום בעולם שכבר הוחזקה מלחמה בעולם גם אין הטעם דומה לטעם מה לו לשקר דבשלמא התם איכא מיגו אבל הכא מאי מיגו איכא, אבל מה ש תביאך להכנס בזאת המחשב' ל לעניות דעתי אינו אלא מפני מלת מה לו האמור' בשניהם כי כמו שאנו אומרי' מה לו לשקר כך אתה אומר מה לו להאריך ואין הדברים דומים זה לזה כלל דמה ענין זה לזה, ועוד אי טעמא דוקברתיו הוא משום דבלא קברתיו איכא למיחש לשמא משקר מכיון דלא הזכיר שמו ושם אביו ומצי לאשתמוטי אם כן על כרחך לומר דלאו דוקא גוי אלא אפילו ישראל דהא מתלמודא משמע דכל היכא דיש לחוש בו שמא משקר לא מהימן אפילו אם היה ישראל דהא בעיא היא בגמרא בשלשה מקומות בטעמא דעד אחד דמהימן אי משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה הוא או משום דהיא גופה דיקא ומנסבא הוא דוקא גבי עד אחד ביבמה ואידך גבי עד אחד במלחמה ואידך גבי עד אחד בקטטה ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא חוץ מעד אחד ביבמה דאמרי רבוותא כיון דרב ששת ורבא פשטו דעד אחד נאמן ביבמה הלכה כותיהו דהנך דיחיית' דגמרא לאו