רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רמב

דברים נדחו מדברי הגאונים מפני שנראה שאין הדברים ההם מיוסדים על פי שרשי התלמוד אף על פי שמדרגת הגאונים גדולה מאד ומפיהם ומפי תורתם אנו חיים וכתב הרב רבינו יצחק אלפסי זכרו לברכה בענין שומרת יבם שנשאת בלא חליצה שדברי הגאונים בזה לאו מילי דסמכא אינון דלא שבקינן תלמוד ערוך ואזלינן בתר סברא דידהו והרא"ש כתב בענין הגט שכרכוהו בבגד ונתנו הבגד לגוי וכולי שהם דברים תמוהים ואין לסמוך בהם ורבינו ישעיה הראשון כתב בתשובה על היבמה שנפלה לפני משומד שאין לסמוך בדברי הגאונים להניח דברי התלמוד שהוא העיקר דבכמה מקומות מקילין ומחמירים ואין ה העולם סומכי' עליהם כאשר מצינו שאסרו הים בטבילה לנדה בזמן הזה וחצי הכבד שנקב טרפה וכאלה רבים והשתא אם על הגאונים כך על האחרונים על אחת כמה וכמה כל שכן שהרב בעל המגיד משנה עצמו שהביא זה המאמר כפי מה שכתבת כבודך כי אין לי מגיד משנה חזר וכתב ואפילו אם תמצי לומר שיש להשיב על זה מכל מקום ודאי כך הוא כונת רבינו ופרשת בזה משום דיש לתמוה בו כתמיהתי אף על פי שאין זאת דעתי כמו שאפרש לקמן בעזרת האל ומה צורך להאריך בזה והרי כבודך בעצמך כתבת שאף על פי שרבינו ישעיה והמגיד משנה נבאו ולא ידעו מה נבאו מכל מקום הניחו לך להתגדר בו הרי שאפילו לדבריך אין בדבריהם ממש מאחר שהם עצמם לא כיונו בזה שום אחד מהפרושים שפרשת על דבריהם ואם כיונת בזה ההתנצלות על הפרושים שפרשת על דבריהם אף על פי שהם לא כוונו בזה אלא שיצאו הדברים מפיהם על דרך ניבא ולא ידע מה ניבא והוא מה שכתבת כי כשאינו מזכיר שמו חיישינן דילמא משקר ואם יבא הישרא' ההוא מצי הגוי לאשתמוטי מיניה לומר שישראל אחר היה שיצא עמי אבל כשאומר קברתיו נראה כי אמת אומר דלכולי האי לא חיישינן דאולי יאמרו לו הראנו קברו א"נ והאי טעמא עדיף דמה לו להצריך לומר מת וקברתיו לימא מת סתמא אלא שמע מינה קושטא קאמר אבל כשמזכיר שמו אינו צריך לומר קברתיו דלא מצי לאשתמוטי מיניה לומר ישראל אחר הוא שיצא עמי והיה שמו כשם זה דלכולי האי לא חיישינן דעביד לאחזוקי שקריה בלתי אמתלא עד כאן לשונך, אתמהא טובא מכמ' אנפי חדא דממתניתין פרק שני דיבמות משמע דגוי מסיח לפי תומו שאינו מתכוין להעיד הוי כישראל המתכוין להעיד אליבא דרבי יהודה בן בבא או כישראל סתם בין מתכוין בין אינו מתכוין אליבא דתנא קמא כדתנן בין מתכוין בין שאינו מתכוין רבי יהודא בן בבא אומר בישראל עד שיהיה מתכוון בגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שאנו אלא שנתכוין להתיר אבל נתכון להעיד עדותו עדות איתמר נמי אמר ריש לקיש לא שאנו אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות אמר ליה רבי יוחנן לא כן היה מעשה באושעיה ב"ר שהתריס עם שמנים וחמשה זקנים ואמר להם לא שאנו אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות ולא הודו לו חכמים אלא מתניתין דקתני אם היה מתכוין אין עדותו עדות הא לא נתכון להעיד עדותו עדות היכי משכחת לה במסיח לפי תומו היכי דמי נתכוון להעיד היכי דמי נתכון להתיר אמר רב יוסף בא לבית דין ואמר איניש פלוני מת השיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר מסתמא זהו נתכוון להעיד והשתא איכא למידק מהכא טובא חדא דמדקתני גוי מסיח לפי תומו דומי' דישראל משמע מה ישראל לא חלקת בו בין הזכיר שמו ללא הזכיר שמו אף גוי מסיח לפי תומו לא תחלוק בו בין הזכיר שמו ללא הזכיר שמו ועוד מדקא פסילי ליה לגוי המתכוין להתיר או להעיד ומכשרי ליה במסיח לפי תומו שמע מינה דבגוי המסיח לפי תומו ליכא למיחש ביה בעדות אשה לשמא משקר דאי סלקא דעתך דחיישינן ביה נמי לשמא משקר ומשום עגונא דאתתא אקילו בה רבנן אף על גב דאחמור בה בתחלתה כדאיתא בריש יש בכור לנחלה אי הכי במתכוין להתיר או להעיד נמי נימא הכי דלא מסתבר מילתא למימר דגוי המתכוין להתיר או להעיד דיש לחוש בו דשמא משקר יותר ממסיח לפי תומו אין עדותו עדות אפילו בהזכיר שמו דלא מצי לאשתמוטי וגוי המסיח לפי תומו שאינו מתכוין לא להתיר ולא להעיד דאין לחוש בו כל כך לשמא משקר כמו במתכוין נהי דאין עדותו עדות בשלא הזכיר שמו משום דמצי לאשתמוטי מכל מקו' היכא דהזכיר שמו דלא מצי לאשתמוטי הויא עדותו עדות דלא אשכחן בשום דוכתא לחלק בין משקר למשקר דכל היכא דאיכא למיחש ביה לשמא משקר יש לחוש בו בכל ענין שאפשר בו לשקר וא"כ בשהזכיר שמו נמי כיון דשייך ביה משקר דאם לא כן במתכוין להתיר או להעיד אמאי לא ניחוש לשמא משקר אפילו במסיח לפי תומו כיון דחיישינן ביה לשמא משקר ועוד כיון דמסיח לפי תומו נמי איכא זימנין דחיישינן ביה לשמא משקר לא הוה ליה לתנא למיתני ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות כיון דאיכא למידק מינה אבל אם לא היה מתכוין עדותו עדות אלא הוה ליה למיתני ובגוי אם היה מתכוין או אפילו לא היה מתכוין ולא הזכיר שמו אין עדותו עדות ור' יוחנן נמי דקאמר אלא מתניתין דקתני אם היה מתכוין אין עדותו עדות הא לא נתכון עדותו עדות היכי משכחת לה במסיח לפי תומו הוה ליה לפרושי ובמסיח לפי תומו נמי לא אמרן אלא בהזכיר שמו אבל בלא הזכיר שמו אין עדותו עדות דאין לומר דמההוא דמסיים בה כי ההוא דהוה אמר ואזיל מאן איכ' בי הואי שמעינן מינה דבעינן שיזכיר שמו דההי' עובדא אינה אלא לפרושי היכי דמי מסיח לפי תומו וכן פירש רבינו ישעיה הראשון ז"ל פי' שלא בא לבית דין להעיד אלא היה מספר לבני אדם לפי תומו וכן משמע נמי מההוא דפרק הגוזל בתרא דאמר רב אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד ומסיק התם וכן בשבויה שהקילו בה רבנן וכן בכל איסורין דרבנן ולא אשכחן בשום דוכתא לחלק בעדותו ולומר שהוא נאמן בזה ולא בזה אלא בכל דבר שהאמינוהו בו הוא מהימן בכל ענין אפילו במילי דמצי לשקורי בהו דאם לא כן דאוריתא אמאי לא. והראיה הגמורה לזה מההיא דפרק גיד הנשה דאמר רבי יוחנן סמכינן אקפילא ארמאה ואמר רבא אמור רבנן בטעמא אמור רבנן בקפילא אמור רבנן בט' ופירש רש"י ז"ל קפילא ארמאה נחתום גוי ואשמעינן דנסמוך עליו לפי תומו שלא יודיעוהו שצריכים לו לדבר אסור והיתר וכתבו התוספות על זה אף על גב דגוי הוא כיון דקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנותו פי' א"ת היאך סומכים על פי המסיח לפי תומו האמר רב אשי אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד יש לומר דשאני הכא כיון דקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנותו הא קמן בהדיא דמסיח לפי תומו