רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רמא

הנהרג אחד לבד והיה שמו ושם עירו לבד ידוע אף על פי שלא היה שם אביו ולא שם עיר הליכותו ידוע או כשיחפשו העיר שיבא משם לדעת אם לא יבא משם אלא הוא אף על פי שאותו המת או הנהרג הוא אחד לבדו ואף על פי שלא היה לא שמו ולא שם אביו ולא שם עיר הליכתו ידוע ואם כן בנדון דידן שכבר חפשו לכל היהודים הדרים בירושלים באותו זמן שיצאו השלשה יהודים דלעיל מירושלים ולא נחסרו משם רק השלשה היהודים בעליהן של אלו העגונות שיצאו ביחד בחברה אחת עם שלש משאות עם אותם הסימנים דלעיל ושם יהודים אחרים שיצאו בחברה אחת אחר שלשה ימים משיצאו השלשה הראשונים מירושלים שהלכו לשלום עד עיר רחוקה מירושלים בשלשה ימים ומסרו שם סחורותיהם בשני שבועות ושלחו מהמעות לקרוביהם בירושלים וגם כתבו להם כתבים ואחר כך יצאו מאותו מקום והלכו יותר מרחוק מירושלים וכשמת הקול שנהרגו גם הם והוא ידוע שאין העדות של אלו החמרים בעבורם מפני שאלה היו שנים בחברה אחת ואותם היו שלשה בחברה אחת גם סחורתם לא היתה כסחורתם בהרבה דברים גם הראשונים לא עברו רק יום וחצי מירושלים ושם נהרגו לפי עדות החמרים והאחרונים נודע בבירור גמור שעברו יותר משלשה ימים אפילו לדברי הרב רבינו משה בר מימון זכרו לברכה הרי הן ניתרות בעדות זו על פי האופן הרביעי מארבע אופנים שכתב אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו כדמשמע מההיא גיטה דפרק האשה שלום דלעיל דשלחה אבוהו דשמואל לקמיה דרבי יהודה נשיאה ואמר ליה תבדק כל נהרדעא כולה ואף על פי שחולק רבא בזה ואמר דהא דשלחו ליה הכי אינו אלא משום כבודו דשמואל שלא להחזיקו כטועה ושואל דבר שאינו צריך אבל לא היה צריך לבדיקה קימא לן כותיה לגבי אביי בר מיעל ק'ג'ם ועוד דרבה קאי כותיה דרבא בהא מכל מקום שאני התם שהיה שמו יצחק וסבירא ליה לרבא דלתרי יצחק לא חיישינן אבל ביצא אחד עמנו סתם שאין שמו ידוע רבא נמי מודה ליה לאביי בהא דלא סגי בלא חפוש וכל זה אם נפרש דברי הר"ר רבינו משה בר מימון לברכה כדלעיל אבל אם נפרש דממקום פלוני דקאמר לאו דוקא אלא אפילו בחד מינייהו סגי כדמשמע מעובדין דשלהי יבמות ומההוא גיטא דפרק האשה שלום דלעיל ואורחא דמילתא נקט בלישניה לומר ממקום פלוני למקום לפלוני והא דכתב אחר זה עד שיכיר שמו ושם עירו דמשמע דלא סגי בשם עירו לחודיה ובלתי שיכיר שמו מיירי כמו שכתב ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני דאז ליכא סימנא להיכירא כלל דכמה יהודים יוצאים מהעיר בכל יום הלכך לא סגי בהכרת שם עירו לבד מבלתי שיכיר שמו אבל בעשרה בני אדם שיצאו כאחת דהויא סימנא להיכירא דלא שכיחא כולי האי שיבאו בזה המנין בעצמו סגי בהכרת שם עירו לבדו מבלתי הכרת שמם. ומה שכתב אחר זה אבל אם אמר יצא אחד מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר וכולי דמשמע דלא סגי בלא חפוש מיירי ביהודי אחד לבדו ובבלתי הכרת שמו כמו שאמרו יצא אחד עמנו מעיר פלוני ומת הילכך לא סגי בלא חפוש כיון דליכא הכא שום סימנא להיכרא לא שם האיש ולא מנין ידוע. מעתה לא נצטרך בנדון דידן חפוש כלל אפילו לדברי הרב רבינו משה בר מימון זכרו לברכה כיון דאית בה מנין והכר מקומם דהוי דומיא דחבל על ששים בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכיא ולא מחבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת משום דקולר שאני דהוי סימנא מעליא טפי לא סימנא דארוכים וקצרים וכסימנא דבגדים ומראותיהן דהנהו לא מיקרו סימנים כיון דגריעי טפי דאם לא כן למאן דאמר סימנים דאוריתא וסגי לן אפילו בסימנים דכל שהו אמאי קתני במתניתין אף על פי שיש סימנים בגופו ובכליו אין מעידים עליו ואוקמוהו בגמרא בגופו בארוך וגוץ ובכליו בחיורי ואוכמי ויהודי שהיה מהלך עמי בדרך ומת נמי שאני משום דההוא הוי ידיע להו מקודם כשיצא משם עם הגוי וכשאמר הגוי שהיהודי שהלך עמי בדרך מת מיד ידעו כולם שבעבור פלוני הוא אומר אבל הכא שאינו יודע על מי מהם מעידים אין להתיר כלל הילכך אין להביא ראיה מכל הנהו עובדי דשילהי יבמות כמו שכתבת אלא מעובדא דשישים בני אדם בלבד ותו לא

וכן מה שכתבת ואפילו לא היו אומרים וקברנום כנדון דידן היה נראה להתיר שהרי כמה גאוני עולם נחלקו על רמב"ם זכרו לברכה דאין צריך לומר וקברתיו ומכל שכן בנדון דידן שאמרו כל כך סימנים תמיה לי טובא דמה ענין זה לזה סימנים אינם אלא להיכרא בעלמא להכיר על ידם אם אותם ההרוגים שהעידו החמרים דלעיל הם בעליהם של אלו העגונות או לאו וקבורה שהצריכו לומר וקברתיו אינה להיכרא אלא להודיע ברור מיתתן דשמא חשבו מאומדנ' דדעת' שנהרגו ואין הדבר כן שכמה מעשים בכל זמן שהרוצחים מכין מכת חרב לכמה אנשים ונופלים המוכים בארץ שטוחים על פני האדמה כמתים ממש מרוב פחדם והם אינם מתים והרוצחים חושבים שכבר הרגום ומניחים אותם והולכים להם או לפעמים חושבים שנהרגו כשה' במלחמה שחושבי' שאחר שרובם נהרגו באותה מלחמה אין ספק שנהרגו גם הם וכיוצא באלו שהם דברים פשוטים משום דחיישינן דילמא בדדמי להו הוא דקא מסהדי משום הכי הצריכו שיעידו וקברתיו כדי לצאת מאלו הספקות וכיוצא בהן שהן נותנין ספק בלבבות שמא לא ראו אותם מתים אלא על פי אומדנא דדעתא הם מעידים ומאחר שזה כן אם כן מה ענין סימנים אצל וקברתיו אבל אם תרצה לחלק בנדון דידן ולומר כי האי גוונא לא מצריך הרמב"ם ז"ל לומר וקברתיו מטעמים אחרים רבים כבר תוכל לעשות וכבר כתבתי הרבה על אלו החלוקים של וקברתיו הנה כתבתי בפסקי הטבועים אין ראוי להכפיל המאמרים כל שכן שאין צורך לכל זה בנדון דידן שכבר אמרו בהדיא וקברנום. זהו הנראה לע"ד אליא מזרחי שאלה עו השגות על הצרפתי

ראה ראיתי ההתנצלות אשר התנצלת על תמיהתי במה שכתבת ואפילו לא היו אומרים וקברנום בנדון דידן היה נראה להתיר מאחר שאמרו כל כך סימנים וכו' עד דבודאי כי האי גונא אפילו בלא קברנום אפילו הרמב"ם מודה באמרך שאין התמיהא הזאת עליך כי אם על רבינו ישעיה והמגיד משנה ז"ל שכתבו בזה והוספתי תמהון על תמהון כי יראה מדבריך מזה שמאחר שרבינו ישעיה והמגיד משנה כתבו זה אין להשיב דאין בודקין מן המזבח ולמעלה ואין הדבר כן כי כבר ידעת כמה