רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רמ

דאמר רבא סימנים דאוריתא הא קתני אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו ומשני גופו דארוך וגוץ כליו בחיורי וסומקי אלמא אפי' למאן דאמר סימנים דאוריתא דסמכי' אסימנים כל דהוא אפילו הכי אין לסמוך בסימנים הללו דארוך וגוץ ויפה תואר ויפה מראה וחיורי וסומקי כלל משום דגריעי טפי שהרבה בני אדם יש שהם ארוכים וקצרים ויפה תואר ויפה מראה והרבה בגדים יש שהם חיורי וסומקי ועוד אפילו אם תמצא לומר דסימנים דכליו סימנים מובהקים הם ויש לסמוך עליהם מכל מקו' חיישינן לשאלה שהשאילם לאחר דכיון דאפילו בכליו שהוא לובש איכא למיחש לשאלה כדלעיל כל שכן בבגדי סחורתן דבהא ודאי פשיטא דאין לסמוך בהם כלל משום דשכיח טפי הוא שהסוחרים מוכרים סחורתם זה לזה או מחליפין זה לזה כל שכן לאידך לישנא דרבא שהוא העיקר דאמר סימנים דרבנן דפשיטא שאין לסמוך אלא אסימנים מובהקים כדמשמע משלהי יבמות וכדאיתא במציעא פרקא קמא גבי נקב יש בצד אות פלוני דאמר התם דווקא נקב בצד אות פלוני אבל בנקב דעלמא לא דרב אשי מספקא ליה אי סימנים דאוריתא או דרבנן ומשום הכי בעי נקב בצד אות פלוני דהוי סימן מובהק דאפילו תימא סימנים דרבנן סמכינן עליהו. ואם תאמר לא מן השם הוא זה שלא סמכנו על אלו הסימנין מפני הסימנין עצמן אלא על חבור אותם הסימנים שחבור אותם הסימנים שהעידו אלו החמרים על אותם האנשים בגופם ובסחורתם ובמסחר משאותיהם ובזמן הריגתם הוא הוא בעצמו חבור אותם הסימנים שהיו לבעליהן של אלו מבלי תוספות ומגרעת ומבלי שום חלוף ושנוי כלל שזה אינו דבר המצוי אי הכי בסימנים דבכליו דמתניתין נימא נמי הכי דמאן לימא לן דאותם הסימנים לא היו מכמה מיני סימנים וכמה מיני מראות יחד בכל מלבוש ומלבוש מאותם המלבושים ומתניתין סתמא קתני משמע דבכל ענין אין לסמוך עליהן וכשפירשו בגמרא כגון דסימנין דחיורי וסומקי אפילו היה בהם כמה גוונים בכל מלבוש ומלבוש קאמר ועוד כיון דחיישינן לשאלה אפילו בכליו וכל שכן בבגדי סחורתם מה לי אם היו הרבה סימנים מובהקים יחד מה לי אם לא היו סוף סוף יש לחוש שמא החליפו סחורתם עם אחרים או מכרום להם כיון דהוי מילתא דשכיחא טובא דהשתא אין נפקותא אם יהיו סימנים רבים מחוברים יחד או מועטים כיון שהם הם בעצמם אותם הסימנים אבל אי בעי למיפשט אי איכא למיסמך על עדות זו למשרי בה להני עגונות דלעיל אי לא לא תפשוט אלא מהמנין והמקום שאותו מנין עצמו היה לבעליהן של אלו ואותו מקום עצמו שיצאו ממנו בעליהן של אלו הוא הוא המני' והמקו' עצמו שהעידו אלו החמרים דלעיל מידי דהוי דומיא דחבל על שישים בני אדם שהיו מהלכים לכרכום ביתר שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהן ואף על גב דמקום דהתם ודגבי קולר של שני בני אדם מיירי במקום הליכתן ומקו' דהכא איירי במקום יציאתם אף על פי כן אין בכך כלום דתרויהו משום סימנא הוו מה לי מקום יציאתם מה לי מקום הליכתם, תדע דהא בפרק האשה שלום אמרינן ההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתיב ביה בצד קלוניא מתא אנא אדרנילאי נהרדעי פטרית ותרוכית פלוניתא איתתא ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דר' יהודא נשיאה ושלח ליה תבדק כל נהרדעא כולה ואמר רבא אם איתא יבדק כל העולם כולו מיבעי ליה אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלחו ליה הכי ופירש רש"י ומשום כבודו שלא להחזיקו כטועה ושואל דבר שאינו צריך אלמא דבמקום הליכתם דקאמר התם לאו דוקא אלא אפילו מקום יציאתם נמי שפיר דמי

אבל הרמב"ם זכרו לברכה כתב וכן אם יצאו עשרה בני אדם כאחד ממקו' למקום וכו' והסיח לפי תומו ואמ' שעשרה אנשים שיצאו ממקום פלוני למקום פלוני וכולי משמע שהוא סובר דתרוייהו בעינן מקום היציא' וההליכ' דאז הוי סימנא מעליא שאין זה מצוי הרבה שימצא מצא אחר שיצא מאותו מקום שיצא הראשון וילך גם כן לאותו מקום שהלך הראשון אבל בחד מינייהו שכיחי טובא ולא הוי סימן כלל דכמה אנשים יוצאים ממקום אחד בכל יום וכמה אנשים הולכים במקום אחד בכל יום אבל לא ידענא מנא ליה הא דהא בכולהו עובדין דשילהי יבמות לית בהו אלא מקום הליכתם בלבד ותו לא ובההוא גיטא דפרק האשה שלום דלעיל לית בהו אלא מקום יציאתן דהא תבדק כל נהרדעא לחודא קאמר אלמא לא קפיד אלא על מקום יציאתו בלבד, ואף על גב דגבי יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי דהוה קא אזיל באורחא ושכיב שלחו מתם יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי דהוה קאזיל מקורטובא לאישפמיא שכיב אלמא תרויהו בעינן ליכא למיפשט מינה דאיכא למימר עובדא הכי הוה ולא דבעינן תרתי דאי לא תימא הכי קשיא מההוא גיטא דלעיל ומההוא עובדין דשילהי יבמות ושרו אשת איש לעלמא בחד מינייהו אבל ממה שכתב הרמב"ם אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו דמשמ' דבמקום יציאתו לחודיה סגי וליכא למיפשט מינה דא"כ קשיא מדבריו אדבריו הילכך עכ"ל כאן בחפוש כאן בלא חפוש דהא דבעינן תרתי היינו בלא חיפוש שאינו צריך לחפש באותה העיר אם יצא אחר משם אם לא והא דסגי בחד מינייהו היינו ע"י חפוש שצריך לחפש בכל אותה העיר אם יצא אחר משם והא דכתב לעיל מיניה ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני וכולי עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו דמשמע דשם עירו שהוא מקום יציאתו לחודיה סגי אפילו בלא חפוש הינו משום דאיכא הכר שמו והכר דשמו עם הכר שם עירו סגי אפילו בלא חיפוש אבל באחד יצא עמנו מעיר פלוני דליכא אלא הכר שם עירו בלבד לא סגי בלא חפוש, והא דכתב עוד בא אחד ואמר לי אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל וכולי הרי אשתו מותרת ואין אומרים יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת דמשמע דלא בעינן שם עירו כלל היינו משום דאיכא הכר דשמו ושם אביו דהוי סימנא מעליא דלא שכיח כולי האי שימצא שום אחר ששמו ושם אביו כשמו ושם אביו של זה דקימא לן כרבא דאמר לתרי יצחק לתרי יוסף בן מיכאל לא חיישינן והא דשלחו ליה לאבוה דשמואל תבדק כולה נהרדעא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלחו ליה הכי, ולפי זה לא יתכן להתיר אשת איש ל לעלמא אליבא דהרב רבינו משה זכרו לברכה אלא באחד מארבע אופנים או כשהיה שם המת או הנהרג ושם אביו ידוע דאז לא בעינן לא הכר שם עירו ולא הכר שם עיר הליכתו או כשהיו הנהרגים או המתים יותר מאחד אף על פי שלא היה לא שמם ולא שם אבותיהם ידוע ובלבד שיהיה שם עירם ושם עיר הליכתם ידוע או אפילו שהיה המת או