רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רלז

בגדים ולא הכירם עוד מקומם ולא נשמעה מהם שמועה יותר משלש שנים רק כי בא יהודי ראובן שמו במשל והגיד לשמעון מסיח לפי תומו וגם ללוי איך באו רוצחים והביאו ג' משאות מבגדים מיהודים מירושלים שהם בעצמם הרוצחים היו החמרים שלהם והרגום סביב למהלך יום מירושלים והצבעים מהבגדים כך וכך ושלשה יהודים היו ההרוגים ואמרו כי האחד היה יפה תאר ויפה מראה ושאל שמעון איך הרגום אמר קרוב למים ואלו הדברים שהגיד ראובן לשמעון ולוי היה סביב לראש חדש כסליו בזמן שנהרגו השלשה יהודים באופן כי מאומד הדעת היה יכולת לרוצחים להביא המשאות של היהודי' עד מקו' ראובן המגיד ושמעון ולוי השומעים היושבים כולם בעיר אחת וכל הסימנין שהגיד ראובן לשמעון כלם היו אמיתיי' דהיינו שהיו שלשה יהודים ביחד והאחד היה ארוך ויפה תואר וגם הצבעים מהבגדים היו אמתיים לבד כמו חמש אמות מבגד צבע אחד שראה שהיו מביאים תוך שאר הבגדים וזה הבגד המעט לא נודע לקרובי ההרוגים אם היו נושאים אותו ויען כי שמעון השתדל במצוה להשיג אם יוכל להתיר העגונות בשנתי' ימים אח"כ שלח שמעון את ראובן המגיד למקום החמרים לשאול ולחקור הדבר יותר והלך ראובן וישב לשמעון דבר איך דבר עם חמר ורוצה שהוציאם מירושלים ואמר דנראה לו שיצאו באחד בשבת סביב לחצי היום בשלשה משאות ושלש יהודים אחד קטן בקומה ואחד ארוך יפה תאר והשלישי אינו זוכר איך היה והקטן בקומה היה זקן ואחד מהם היה כחוש ואינו זוכר איזה מהם היה והיה לאחד מהם חרב כמנהג הלועזים וצבע הבגדים כאשר הגיד ראובן בתחלה ומהלך יום וחצי מירושלים הרגום בלילה חוץ לכפר וקברום עד כאן דברי ראובן והנה בזמן שנחסרו אלו השלשה היהודים ההולכים ביחד בחבורה אחת לא נחסרו אחרים מירושלים רק שנים יהודים אחרים שיצאו שלשה ימים אחר כך והם הלכו לשלום עד עיר רחוקה מירושלם בשלשה ימים ומכרו סחורה שם בשני שבועות ושלחו מהמעות לקרוביהם בירושלים גם כתבו להם כתב אחר כך יצאו השני יהודים ממקום שמכרו קצת הסחורה ללכת יותר מרחוק מירושלים ונשמע חקול כי נהרגו ואמנם לא היו נשואי נשים ולא כתבנו ענינם רק לאמת כי אינם הם אשר הגיד ראובן כי הם נהרגו בשלשה שבועות אחר השלשה הראשונים גם כי הם לא היו רק שנים גם סחורתם לא היתה כסחורת השלשה בהרבה דברים גם כי הראשונים לא עברו יום וחצי מירושלים לפי דברי הרוצחים והאחרונים נודע שהלכו יותר משלש' ימים, ואף כי בתחלה אמר ראובן שהמעשה היה ביום אצל מים ואחר כך אמר שהעיד החמר שהיה בלילה סמוך לכפר וקברום אין זו הכחשה כי מתחלה הגיד במילתא דלא רמיא עליה דאינש כו' כי לא שת לבו כי אם לקנות מהם הבגדים ובפעם השנית נתכון לשמוע העדות ואפילו אם היה הכחשה הלא כתב הרא"ש דעדי עדות אשה אפילו זה אומר מת וזה אומר נהרג משיאין את אשתו דפלגינן דבורא ואף כי בפעם השנית הגיד החמר דרך עדות לא דרך מסיח לפי תומו לאו מילתא היא דכשהתחיל להסיח לפי תומו יכולין לחקרו אחר כך בדרישה חקירה כדנפקא לן מההיא דפונדקית גויה כו' גם כל הסימנים שהגיד ראובן בפעם השנית כולן אמת חוץ מהמעוט בגד מצבע אחר שלא נודע עדין אם לקחוהו באיזה מקום בלתי ידיעת הקרובים ונראה לעניות דעתי כי דברי ראובן האחרונים מספיקים בברור להתיר מהנהו עובדי דאיתנהו מגמ' יבמות מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכים בדרך ובא הגוי ואמר חבל על יהודי כו' ומת וקברתיו והשיאו את אשתו וכן מעשה בקולר כו' וכן מעשה בשי שי' כו' ואפילו לא היו אומרים וקברנום בנדון דידן היה נראה להתיר שהרי כמה גאוני עולם נחלקו על רמב"ם דאין צריך לומר קברתיו ומכל שכן דבנדון דידן שאמרו כל הך סימנים וגם ראובן הראה מצבע הבגדים והכירום כי הם מבגדי היהודים ש שעושים בירושלי' דבודאי כי האי גוונא אפילו בלא קברנוהו אפילו רמב"ם מודה. ולא דמי לאותם היהודים שנהרגו שנשאל להרא"ש דהתם נראה בברור שלא אמרו סכום היהודים כנדון דידן והארכתי על זה בפסקי להתיר וחשקתי לראות תשובת אדוני אלי בכתב קצר עתה מהרה להשיבני דבר אם אדוני מסכים עמי בהיתר וכשיהיה לאדוני פנאי יאריך בראיות וישלחם אלי כי תורה היא וללמוד אנו צריכים. גם תחתים מעלת כבודך בכתבך אי זה חכמים אחרים אף כי דברי הרב כמוך אין צריכים חזוק וכבר שמעתי איך פסק מעלת כבוד תורתך להתיר על נשים שנטבעו בעליהן בים הגדול משום עגונא והלואי תתנהו מעלתך לתלמידי מרדכי בנו של הנכבד כבוד ר' מכאל יצ"ו אשר בא שמה והוא יעתיקהו או יצוה להעתיקו ואני כל ימי צבאי הנני לכל אשר יצוני אדוני בחנני ונסני צרפה כליותי ולבי אני המדבר הנני תושיה נדחה ממני זעירא דמן חברייא מיתב יתיב בהדי אתכליא אברהם נשמע למצותך סר למשמעתך בן האשל הגדול כמהר"ר שלמה טורבייש צרפתי זלה"ה כות' מאוד על הלחץ יום א' פרשה יזל מים מדליו וזרעו לצדקה במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו ושלום. עוד ידע אדוני כי גם נשמעו דברים אחרים להעיד על הריגת השלשה יהודים ולא חששתי לכתוב לכבוד תורתך כי אם העיקר ושלום. שאלה עה

פלפלתא חריפתא ואבקתא דמרגניתא חריפא סכינא ומשחא דאפרסמונא הלא הוא החכם השלם רבי אברהם בן ה"ה מה"ר שלמה טרייבש צרפתי זלה"ה אתא שאלתך קדמנא ובקש' ממני להודיעך דעתי בו הגם כל רז לא אניס לך וראיתי אותה ועיינתי בה ודבריה סתומים וחתומים מאד והמכוון ממנה לפי דעתי הוא זה שהחמרים שהוציאו הג' יהודים הסוחרים מירושלי' סביב לר"ח כסלו עם ג' משאות בגדים מבגדי היהודים הדרים בירושלים שהאחד מהם היה ארוך יפה תואר ויפה מראה והאחד קצר וזקן והאחד איש כחוש ואחד מהם היה לו חרב כמנהג הלועזים ומראות הבגדים היו כך וכך באו ומצאו את ראובן והגידו לו שכמהלך יום וחצי רחוק מירושלים הרגום בלילה חוץ לכפר וקברום ואמרו לו כל אותם הסימנים דלעיל וכשספ' ראובן הדברים לשמעון וגם ללוי עם הסימנים דלעיל ענו ואמרו שאלה הג' היהודים הם בעליהן של אלו העגונות שהיו יודעים להם כי חקרו ודרשו להם על הסחורות שלהם ועל הזמן שיצאו מירושלים ונמצאו כלם מכוונים בלי תוספת ומגרעת ובלי שום חלוף כלל מלבד חתיכח אחת של ה' אמות בגד שנמצא בתוך המשאות שלהם שלא ידעו אותם קרוביהם אם היה בידם אם לא וא"כ כתבת שבאותו זמן שנחסרו אלו הג' יהודים מירושלים שהיו בעליהן של אלה העגונו'