רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רלו

נשבעתי וחזר ואמר לא נשבעתי שאם נתן אמתלא לדבריו אין במאמרו הראשון כלום וה"ה שאין בחתימתו כלום, ולפי זה אפילו לדעת הרשב"א שכתב בתשובה שאם היה כתב ידו של ראובן יוצא ממקום אחר אינו נאמן לומר לא נשבעתי מפני שכתב ידו הוי כהודאת פיו וכמו שאלו הודה בפיו שנשבע שוב אינו יכול לחזור בו לומר לא נשבעתי הה"נ בכת' ידו כיון דכהודא' פיו הוי לכל דב' ה"מ כשאין לו אמתלא ולא מגו אבל בנדון דידן דאיכא אמתלא וגם מיגו ואין במאמרו הראשון ולא בחתימתו ולא בהודאת פיו שום ממש כלל. ואם נפשך לומר הא דמהניא האמתלא שיוכל לחזור בו אינו אלא באמירה בעלמא דומיא דאשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני שלא היה במאמרה הראשון אלא ספור דברים בעלמא ולא דרך הודאה אבל בחתימתו שהיא הודאה גמורה לגבות בה ממון מבני חודי ואפילו ממשעבדי עבדי אי לאו משום דלית ביה קלא אי אפשר לחזור בו אעפ"י שיש לו אמתלא אכתי איכא למימר ה"מ אם היה שמעון בעל השטר חולק על ראובן ואומר לו שנשב' לפני או אם היה שמעון בלתי יודע אם נשבע ראובן או לא נשבע אבל בנדון דידן ששמעון בעל השטר אינו מוכיח את ראובן אלא מחמת שחתימתו הויא כשבועה מכלל שהוא מודה לו שלא נשבע אין שום אחד מהחכמים שיאמר שחתימתו הוא כשבועה דלבטא בשפתים כתיב ומקרא אחר לכל אשר יבטא האדם בשבועה דמשמע ש בביטוי שפתים תלייה רחמנא לש לשבועה דאי איכא ביטוי אין ואי לא לא הוי' שבועה פשיטא ופשיטא שאין בחתימתו ממש דלמאי ניחוש לה אם מפני שכתב ידו הוי כהודאת פיו כמו שכתב הרשב"א ז"ל ה"מ כשאין בעל השטר מודה לו אבל הכא שבעל השטר מודה לו שלא נשבע אין בחתימתו זאת שום הודאה כלל וכ"ש דאיכא מגו כדאמרן

ואע"פ שהאומר לחבירו חייב אני לך מנה בשטר מיפלגו בה בכתובות בפ' הנושא ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור והלכה כר' יוחנן לגבי ריש לקיש וכתב הרמב"ם זכרו לברכה כתב לו בשטר הריני חייב לך מנה אף על פי ששניהם מודים שלא היה לו אצלו כלום חייב שאני התם דהוי ממונא ובממונא יכול לשעבד עצמו אף על פי ששניהם מודים שלא היה לו אצלו כלום כמו שמשתעבד הערב כמו שפירש הרמב"ם בזה המאמר אבל במילי דנדרים ושבועות שאין אדם יכול לשעבד עצמו להתחייב בנדר או בשבועה אף על פי ששניהם מודים שלא נדר ולא נשבע אין בחתימתו זאת שום ממש כלל. ועוד אפילו אם היה שמעון בעל השטר עומד ומוכיח לראובן שנשבע לפניו אין בכך כלום מפני שהשטר הזה לא נעשה מתחלה אלא מפני ששמעון מגזם להכנס בסוהר לאכול את ממונו של ראובן וראובן מרוב פחדו רצה לרמות את שמעון בשיעשה שטר שישבע לו שיסכים עם שאר בעלי חובותיו בכל מה שיסכימו בפרעון חובותיו על מנת שיתן לו אלף חמש מאות לבנים מכלל חובו עכשיו וכונתו בזה כדי לקחת המעות הנזכרים ושיחתום שמו בו שכתוב בו שנשבע בשם י"י ושקבל קבלת נח"ש וירמה את שמעון בזה שיחשוב שחתימתו היא במקום שבועה ובזה יגבה האלף וחמש מאות לבנים וגם שלא יתחייב להסכים בכל מה שיסכימו שאר הבעלי חובות ויגבה גם שארית חובו ושמעון גם כן חשב שבאותן האלף וחמש מאות לבנים שיתן לראובן יסכים להשבע שיסכים עם שאר בעלי חוביו בכל מה שיסכימו בו שזה הדבר לא הסכים בו ראובן מעולם אף על פי שהוא' חתום שם עם בעלי חובותיו כי חשב שאף על פי שהוא חתום שם הוא יתחרט מלהסכים עמהם ועם האלף וחמש מאות ישים אותו בשבוע' נמצא שזה השטר תחלת הוייתו לא היה אלא בעבור השבועה וכל אחד חשב לרמות את חבירו וכיון שזה השטר לא נעשה אלא לרמות זה את זה אינו כשאר השטרות דעלמא עד שנחשוב שחתימתו זאת היא כהודאת פיו כמו בשאר חתימות של שאר השטרות דמסתמא לא נעשה החתימה הזאת אלא כדי להטעות את שמעון ואין מהחתימה הזאת שום ראיה. ועוד אפילו אם היה שמעון מגזים והיה השטר הזה כשא' שטרות דעלמא אכתי איכא למימר מאחר שהשטרות של המדינח הזאת קצתן וכמעט רובן אינם נעשים בפועל מה שהם כתובים בשטר שנשבע או שקבל גזרת נח"ש אלא שחותם בו הוא והעדים וחושבים שדי בזה כאילו עשו בפועל כל הכתוב בו וקצתן עושין בפועל כל הכתוב בו בעת חתימת העדים כמו שעושים בכל שטרי כתובות שכתוב בהן איך שנשבע החתן ואיך שקבל קנין סודר ולא נעשה בו דבר עד עת החתימה וקצתן עושים בפועל כל הכתוב בשטר וכיון שיש מהם שעושין כל הכתוב בשטר ויש מהן שעם חתימת העדים וחתימתו די אין שום ראיה מעתה מחתימת שום שטר אם נעשה בפועל כל הכתוב בו אי לא וכיון שכן יכול החותם לטעון חתמתי אבל לא קיימתי וכל שכן אם היה ת"ח מידי דהוי באומר קונם אשתי נהנת לי שיכול התלמיד חכם לומר מאשתי ראשונ' שגרשתי נדרתי ולא על השנייה והוא נאמן והוא הדין הכא בנדון דידן נאמן לומר שחתמתי אבל לא נשבעתי כשאר השטרות שחותמים ואינם עושים מה שכתוב בשטר בפועל שאין הפרש בין ההיא דקונם על אשתי נהנת לי שמלת אשתי צודק על הראשונה ועל השנייה ומפני שהוא מסופק אם נדר על הראשונה או על האחרונה הוא נאמן לומר על הראשונה נדרתי ולא על השנייה ובין הנדון דידן שהוא מסופק כל שטר ושטר ואם חתימתו היתה עם הפעולה בכל מה שכתוב בשטר כמו קצת השטרות או אם היתה בחתימתי לבדה בלתי שנעשה בפועל מה שכתוב בשטר כפי מקצת השטרות ויכול החותם לומר שחתמתי אבל לא עשיתי בפועל מה שכתוב בשטר כמו קצת השטרות שאינם עושים רק החתימה לבדה זהו הנראה לעניות דעתי. אנכי הטרוד והעלוב אליא מזרחי שאלה עד

האשל הגדול גדול הכנפים רב התעודה אליו איים ייחלו כיורה ומלקוש בראשון הפטיש החזק אלופינו ומיודעינו כמהר"ר אליה מזרחי נר"ו

הלא כתבתי לאדוני פעמים רבות ונכספה גם כלתה נפשי לראות מעשה אצבעותיך ליהנו' מזיו שכינת' כי דרכי להתאבק בעפר רגלי החכמים כאשר יגיד למעלתך הארז אשר בלבנון כמהר"ר שלמה השירוני יצ"ו אשר כתבתי לכבודו קונטרס אחד על הקדש שנתקדש בקהלה והוכחתי לעניות דעתי כי לא היה הקדש וארכו לנו מזה כשש שנים ולא היה לי פנאי לכתוב על זה לרוממותך ועתה חדשים מקרוב באו לשאול את פי על דין אחד משתי נשים או שלוש עגונות יען כי סביב לראש חדש כסליו יצאו מירושלים בעליהם ביחד בסחורו'