רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רלה

הגיטין להתעסק בו לכן מעתה אין ראוי לאנשים הללו שיתעסקו בדיני האשות כלל אם לא על ידי חכם או חכמים שיהיו בקיאים בזה ואם לא ידעו שהעונש יהיה על צוארם לפי שעל ידי זה יצאו בגלות ומכשולים לאין תכלית, והירא את דבר ה' יפריש עצמו מאלה הענינים וישתדל שיתחבר עם החכמים מורי התורה ובפרט בדיני האישות שיוצאים מהם איסור כריתות ומיתות בית דין. והשם למען שמו הגדול יצילנו משגיאות כל שכן מהזדונות שכל אלה המכניסים עצמם בדיני האישות והם אינם בקיאים בהם הם מכלל העוברים בזדון בלי ספק אבל עם כל זה אין ראוי להתרשל מלהתעסק בהבאת החכמים ובקבוצם או מההליכה אצלם כדי להושיע האשה מהעגון כי כל המשתדל בזה שכרו גדול מאד מפני שעל ידו מתנצל נפש או נפשות מכמה מיני סכנות וכל שכן בזמנינו זה שבנות ישראל מוכנות לכמה מיני תקלות ב בעונותינו הרבים ולכן אנכי החתום בשולי האגרת הזאת מחלה פני כל הקהל של תיוא ושל אגריפו שבראותם כתבי זה שיחוסו לכבוד השם תחלה וגם לאהבתי ושיקומו מיד להשתדל למצוא עם חכם או חכמים בקיאים בדיני הגיטין להתעסק בזה להציל את האשה הזאת העניה הצועקת במר נפשה על עגונה ועל רוב צרתה ושכרם יהא כפול מן השמים. נאם הטרוד והעלוב אליא בן הכ"ר אברהם מזרחי זלה"ה שאלה עב

נשאל נשאלתי על שכור שחרף וגדף את אשת קרובו ואמר שטמא אותה ואת אמה

התשובה נראה לעניות דעתי שכיון שהיה שכור כשכרותו של לוט אין משפט מות לאיש הזה והלא דברים קל וחומר ומה אם בענין האשות שיש בו איסור כרת ומיתת בית דין אם קדש אשה בהיותו שכור כשכרותו של לוט הרי היא מותרת לכל אדם ואין בקדושיו ממש בדברי חרופיו וגדופיו אשר בעונותינו הרבים רובם מוכנים להם ואפילו בשכרותם על הרגל לשונם הולכים על אחת כמה וכמה. ואילו היה בעת שפיו שלא היה לו שכרות כלל אלא שהיה שפוי בדעתו ואמר שהרג נפש או שבעל בעילה אסורה אף על פי שאינו נאמן שאין אדם משים עצמו רשע והוא פטור מכל דינין שבעולם בין מדיני מלקות בין מדיני מיתת בית דין וגם אינו נפסל בעדות כשאר העברינים אלא הרי הוא עומד בכשרותו לכל דבר כשהיה ולא זו בלבד אלא אפילו אם אמר שגנב או גזל את חבירו שאנו תופסים את דבריו בענין התשלומים וחייב לשלם אפילו הכי פלגינן דבורא וחייב לשלם וכשר לעדות וכל שכן בנדון זה שלא היה בשפוי דעתו כשאמר הדברים ההם אין עליו שום דין שבעולם לא דין מלקות ולא דין מיתה כפי דינא דגמרא מכל מקום אנחנו על צד הגדר מנדין אותו כדי שלא תהיינה בנות ישראל כהפקר בפיות הכל אבל עכשיו שלא היה זה כי אם בעת שכרותו ובעת שכרותו הוציא מפיו דברים מאותם שהם מורגלים בפיות כל המשתכרים איך יעלה על הדעת שנעלה בזה שתי מדרגות לחייבו נדוי תרי דרגי לא סלקינן ולפיכך ירדתי מדרגה אחת וחייבתי עליו נגדא והוא קבל עליו את הדין ותכף נפל לפני כל המעמד הקדוש ההוא ובעל ריבו לא רצה לפוטרו בנגדא ולא נתפיס בזה ונשאר הדבר כך. הטרוד והעלוב אליא מזרחי שאלה עג

נשאלתי על ראובן שהוציא על שמעון שטר שהוא חתום בו שכתוב באותו שטר שראובן נשבע בשם ה' ובקבלת נח"ש על דעת המשביע שיהיה מחויב להסכים בשטר האחד שחתום בו שיהיה מסכים עם שאר הבעלי חובין החתומים בו בענין פרעון חובותיו של שמעון ומפני שבאותו שטר אינו כתוב שם לא שבועה ולא קבלת נח"ש הוצרך לכתוב השטר האחרון שישביענו על כך ושיקבל קבלת נח"ש שיסכים במה שכתוב בשטר הראשון שהוא חתום בו כדי שלא יוכל להתחרט ועכשיו טוען ראובן ואומר שאף על פי שכתוב בזה השטר האחרון שאני חתום איך נשבעתי בשם י"י ובקבלת נח"ש וגם קבלתי קבלת גזירת נח"ש לא נשבעתי ולא קבלתי גזרת נח"ש אלא חתימתי בלבד כדי להטעו' שיחשו' שחתימתי תספיק כאילו נשבעתי וקבלתי ובזה יתן לי אלף וחמש מאות לבנים מכלל חובי ואם לא הייתי חותם בו לא היה נותן לי מאומה כי היה מגזם עלי בכל יום שיכנס בסוהר ולא יפרע לי כלום ונשאלתי על זה אם חתימתו תודה על שבועתו או דילמא כיון שיש לו אמתלא גדולה כזאת אין בחתימתו כלום

התשובה לעניות דעתי מילתא דפשיטא הוא שהוא נאמן במה שאומר חתמתי אבל לא נשבעתי מכמה אנפי חדא במגו דאי בעי טעין נשבעתי אבל כדרך הנשבעין לחרמין ולהרגין ולמוכסין וחשבתי בלבי במאמר שנשבעתי בו שמסכים בכל מה שיסכימו שאר הבעלי חובין שלו שאני חתום עמהם אם יסכימו לקחת חובותם משלם בזמן חדש או שני חדשים או שלשה חדשים כדתנן בנדרים נודרין לחרמין ולהרגין ולמוכסין שהן של תרומה או של בית המלך ומפרש בגמרא ונודר ואם לאו יאסרו עלי כל פירות שבעולם ואומר בלבו היום ומוציא בשפתיו סתם דאף על גב דקימא לן דברים שבלב אינן דברים לגבי אנסין שאני ואמרו שם וכל זה דוקא בעם הארץ שלא ינהוג קלות ראש בנדרים אבל בתלמיד חכם ואפילו שלא במקום אונס שרי ומגו דאי בעי טעין הכי ולא טעין אלא חתמתי אבל לא נשבעתי נאמן במגו, ועוד אפילו בלא מיגו מאחר שיש לו אמתלא בחתימתו שאומר לולא שחתמתי וחשבת שדי בזה כאלו נשבעתי בפועל לא היית נותן לי האלף וחמש מאות לבנים מכלל חובי אבל היית נכנס בסוהר שלא תתן לי כלום כמו שהיית מגזם ולפיכך חתמתי אבל מעולם לא נשבעתי על זה אין לך אמתלא גדולה מזאת ואין בחתימתו כלום כדתניא בכתובות פרק האשה שנתארמלה אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני נאמנת והקשו בגמרא והא שויא לנפשה חתיכה דאיסורא אמר רבה בר רב הונא כגון שנתנה אמתלא לדבריה כההוא דאשה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם להנשא לה ואמרה להם מקודשת אני לימים עמדה וקדשה את עצמה א"ל חכמים מה ראית לעשות כך אמרה להם בתחלה שבאו עלי אנשים שאינם מהוגנים לי אמרתי מקודשת אני עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים עמדתי וקדשתי את עצמי וכן אמרו בנדה אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ואם כן בנדון דידן נמי כיון שיש לו אמתלא גדולה בחתימתו נאמן לומ' לא נשבעתי מפני שאפילו אם תחשו' חתימתו שהיא חשובה כהודאת פיו הרי הוא כאלו אמר תחלה