רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רלד

דהאומר תנו מנה לעניי עירי דקתני התם אין נדונים בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר משום דכולהו נגעי בעדותייהו והוה ליה כמעידים על עצמם, ומהאי טעמא נמי פסילי דייני כל אותה העיר משום דאיכא למימר דהא אין אדם רואה נגעי עצמו ולא נגעי קרוביו אינו אלא משום דאיתקיש נגעים לריבים כדאמרינן וריבים היינו דיני ממונות הילכך אין אדם רוא' לא ריבי עצמו ולא ריבי קרוביו כמו שאין אדם רואה נגעי עצמו ולא נגעי קרוביו דתרוייהו מקרא דלא יומתו אבות על בנים גמרי ליה, ואם תאמר אם כן בנדון דידן נמי לא יהא אדם דן על עצמו מכיון דאית ליה הנאת ממון דאין אדם דן ריבי עצמו יש לומר דלא מיקרו ריבים אלא היכא דבעי לאפוקא ממונא מבעל ריב המחזיק בו שהדין נופל אז בגוף הממון אם הוא שלו או של בעל ריבו אבל היכא שאין הדין נופל בגוף הממון אם הוא שלו או של בעל ריבו רק אם הממון ההוא הוא באסור לאו או בהיתר לאו דאין כאן ריב באותו ממון כלל דהינו טוען ונטען לא מיקרו ריבים אלא דיני אסור והתר, דאי לא תימא הכי טפת חלב שנפלה בקדירה היכי מורו בה צורבא מרבנן לנפשיה והא טפת חלב שנפלה בקדרה נמי הפסד ממונא אית ביה כיון דאית ביה הנאת ממון בהיתרו והפסד ממון באיסורו אלא לאו שמע מינה דלא מיקרו ריבים ודיני ממונות אלא היכא שנפל הדין על הממון אם הוא שלו או של בעל ריבו אבל היכא שנפל עליו הדין אם הוא בהיתר לאו או באיסור לאו אין זה אלא איסור והיתר שמע מינה. וכן מצאתי בספר מצות הגדול שמביא במצות אל תונו איש את אחיו שנחלקו רב ושמואל באומר לחברו שאין לך עלי אונאה ונחלקו הגאונים בזה אם הוא דיני ממונות והלכה כשמואל בדיני או אם הוא דיני אסור והתר והלכה כרב באיסורי הרי לך בפירוש שאפילו בדיני האונאה שהוא על גוף הממון אם יש בו אונאה אם לא נחלקו בו הגאונים אם זה הדבר יקרא דיני ממונות או דיני אסור והיתר קל וחומר בנדון דידן שאין הדין נופל כלל בגוף הממון אלא בדבר הלמוד אם הוה באסור אם לא ודו"ק. וכן נראה מדברי הרב רבינו משה בר מימון זכרו לברכה שהבאתי לעיל, ואף על גב דקימא לן כרב נחמן דקאמר דאין אינש דינא לנפשיה ואפילו לגבי דיני ממונות כדאיתא בבבא קמא פרק המניח את הכד ואפילו היכא דליכא פסידא אי אזיל לדינא כדאיתא התם מכל מקו' כבר פסק רבינו מאיר דהני מילי בחפץ המבורר שהוא שלו ומחזיק בו ומסרב להחזירו אבל בשאר מילי לא דודאי לא פליג רב נחמן אמתניתין דפרק המקבל דקתני המלוה חבירו אינו רשאי למשכנו ובקרא דכתיב בחוץ תעמוד והוא יוציא אליך את העבוט. ומעתה לא קשה מההיא דגרסינן בברכות פרקא קמא בתר גנבא גנוב וטעמא טעים דמשמע דלא עביד אינש דינא לנפשיה דיש לומר דהתם מיירי בשלקח זמורות אחרות מאותם שגנב לו האריס וההיא דרב נחמן מיירי בחפץ המבורר שהוא שלו דומיא דמילתיה דבן בג בג דאמר שלי אני נוטל. הנראה לעניות דעתי כתבתי אבא"ם שאלה עא נוסח שליחות הגט להולכה שהובא מתיבץ

בחמישי בשבת בארבעה ימים לחדש מרחשון שנת חמשת אלפים ומאתים וששים ושבעה לבריאת עולם למנין שאנו מונין בו כאן במתא תיביץ דיתבא על מי מעיינות אנו בית דין חתומי מטה במותב תלתא הוינא ובא דוד בא' אליא המכונה ברבצו העומד היום במתא ניגרי פונט דיתבא על כיף ימא וגרש לאשתו שרה בת אליא המכונה בטו העומדת בקושטנטינא וקבל השליח שמו רבי גרשון קלופו גיטה מיד בעלה דוד בן אליא ואמר לו התקבל גט זה לאשתי המכונה שרה בת אליא והרי היא מותרת לכל אדם וקודם נתינתו ביטל לפנינו כל מודעי דהוה ליה שאם מסר שום מודעי שתהא מבטלת ולא נתן שום תנאי בגירושין אלא גרשה גרושין גמורין והגט קראנוהו וראינוהו כשר כדת וכהלכה ומחמ' שראינו גרושי שרה בת אליא מדוד בן אליא בעלה שנתן גט ליד שלוחו לקבלו כתבנו לה שטר זה להיות בידה לראיה והכל שריר ובריר וקים. מרדכי בכהר"ר אברהם באתם תינצב"ה דיין אליעזר בכ"ר משה שלוניקאיו זלה"ה דיין מרדכי ב"ר אליהו פרישקו דיין אני דוד בן אליא החתום מטה גרשתי אשתי שרה בת אליא העומדת בקושטנטינא דיתבא על כיף ימא בפני בית דין רבי מרדכי בכהר"ר אברהם באתם ואליעזר עזר בכ"ר משה שלונקיו ור' מרדכי בכ"ר אליהו פרשקוש החתומי' בשטר של מעלה וגירשתיה גירושין גמורין וביטול כל מודעי ובלא שום תנאי ככל הכתוב למעלה ושטרם וחתימתם הוא אמיתי ובעבור שהכל אמת כתבתי גם אני שטר זה להיות לה ג"כ כתב ידי לראיה ולזכות שלא יהא לי פתחון פה לערער על דבר זה. והכל שריר וברי וקים דוד בן אליא

ראה ראיתי את הגט המובא מקהל תיוא על ידי רבי גרשון מעיר קנדיא ששלחו רבי דוד ברבצו לשרה אשתו בת רבי אליאו בטו והשטר שנתתם לו היה מכחיש את דבריו כי הוא היה אומר שהוא שליח להולכה ושנתנו לו להביאה לה ושיהיה ידו כידו ועשייתו כעשייתו והשטר שבידו היה כתוב בו מעשה בית דין ושגרש אותה גרושין גמורין במותב תלתא וחתמו בו השלשה דיינים פלוני הדיין פלוני הדיין פלוני הדיין שזה הפועל אינו נעשה אלא בשליח לקבלה שעשאהו האשה שליח לקבל גיטה ויהיה ידו כידה וקבלתו כקבלתה ומיד כשיגיע גיע הגט ליד שלוחה תהיה מגורשת גרושין גמורין, ועוד היה כתוב תחת השטר הנזכר הודאת הבעל וחתימתו שהוא מודה שגירש את אשתו גרושין גמורין ושלא יורשה לערער שום ערעור עליה כי הוא מודה שכבר גרשה גרושין גמורי' אשר כל אלה הדברים מורים שהבע' ע' עשה את ר' גרשון שליח לקבלה ובקבלת הגט לידו כבר נתגרשה מיד גרושין גמורין ובראותי את הפועל הרע הזה בכיתי ואמרתי אוי לעינים שכך רואות איכה היתה עיר תיוה העיר המפורסמת בחכמה קריה נאמנה בזאת המדרגה השפלה שלא יבחינו בין שליח להולכה ובין שליח לקבלה והם מכניסים עצמם בדיני גיטין ועוברים על דברי רבותינו זכרם לברכה שאמרו כל שאינו בקי בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם ואמרו שם על דרך שאלה ואפילו לא שמיע להו הא דרבי יוסי דאמר היה מדבר עמה על עסק גיטה ונתן לה גיטה ולא אמר לה כלום רבי יוסי אומר דיו ואמר להו הין ולמה לא חששו להביא חכם או ללכת אצלו שיהיה בקי בדיני