רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רל

זכרו לברכה קודם שחזר בו משום דלישנא דנתינה לחוד ולישנא דזכיה לחוד דאף על גב דתן כזכי הוא לענין עבד שיצא לחירות מכל מקום מלישנא דתן משמע דקפיד עליה שלא יצא לחירות עד שיתננו לו בידו ומלשנא דזכה משמע דלא קפיד אהא ולא מקושית בעל העטור משום דהא דקאמר התם חיישינן שמא זכה לו על ידי אחר דמשמע דאף על גב דלא מטה גיטא לידיה נפיק לחרות איכא לאוקומי בלשון זכיה דבהאי לישנא אפילו הרב רבינו יצחק אלפסי זכרו לברכה מודה דאף על גב דלא מטא גיטא לידה נפיק לחירות וכן כתב הרב רבינו משה בר מימון זכרו לברכה בהדיא בהלכות עבדים פרק ששי הכותב גט שחרור לעבדו וזכה לו בו על ידי אחר ואמר זכה בגט זה לפלוני עבדי יצא לחירות אף על פי שלא הגיע הגט לידו שזכין לאדם שלא בפניו אבל אם אמר תנו גט זה לעבדי אינו יכול לחזור בו ולא יצא העבד לחירות עד שיגיע הגט לידו לפיכך האומר תנו גט זה לעבדי ומת לא יתנו לו לאחר מיתה ואם כן בנדון דידן שנתן הבעל הגט לשליח בלשון זכיה כיון דזכות הוא לה שתצא מתחת זיקתו של משומד כולי עלמא מודו דמתגרשת מיד בקבלת גיטה ליד השליח ההוא אף על פי שנעשה שליח שלא מדעתה ואינו צריך שיגיע הגט לידה היכא שהיה המשומד ההוא מאותם שהמירו ברצונם בלא שום אונס כלל דעבדי להכעיס ופקרי טובא אבל אם היה מאותם שנשתמדו על ידי אונס שיש לצפות שכשימצא מקום לברוח ישוב מיד איכא למיחש לזימנין דרחמא ליה והיא חפצה לצפות אחריו אפילו כמה שנים וחוב הוא לה להוציאה מתחתיו כההיא דהמזכה גט לאשה במקום יבם דפרק האשה שלום. ואי לאו דמסתפינא מחברי הוה אמינא דאפילו ביבם כשר היכא שהיה רחוק מהיבמה במלכות אחרת שהיא צריכה להמתין אותו ולהתעגן תחתיו כמה שנים וגם שהדבר מסופק אצלה דשמא לא יוכל לבוא או שמא לא ירצה לבוא אל אותה העיר שהיבמה עומדת שם ודאי זכות היא לה להוציאה מתחת זיקתו דלא שייך הכא זימנין דרחמא ליה וכל שכן ביבם משומד בארץ רחוקה דהוו תרתי לריעותא ובספר אביאסף והביאו המרדכי בפרק האשה שלום כתוב מעשה באחד שחלה ותקיף ליה עלמא והיתה אשתו במקום רחוק והיה לה יבם קטן ושאלו את אבא מרי אם בכי האי גוונא זכות הוא לה שלא בפניה אי לא ורבי משה ב"ר שלמה הכהן אמר לי דזכות הוא וזכין לה שלא בפניה ואמר שכמדומה לו ששמע מפי רבנו תם זכרו לברכה שראה באגדה במי שאחזו מ"ש כי חזית לההיא חדותא בבית אמר לה דמית גברא ובעיא למינטר ליבם תליסר שנין ויש לדחות דדילמא תליסר שנין שאני ועוד דתרתי איכא דמית בעלה ורפיא בידו עד כאן לשונו. זהו הנראה לעניות דעתי הטרוד והעלוב אליא מזרחי שאלה סט

וששאלתם על אודות האלמנה מרת ג'מילה שנשתדכה לרבי שלמה על ידי דון שמואל בן בנבשת והסכימה באותה השדוך ותקעה כפה לדן שמואל שיהיה אותו החתון קים ותיכף אחרי שתי שעות או שלש שעות שלח לה ר' שלמה הנזכר שני צעיפים להחליף לה בגדי אלמנותה ורבי שלמה טוען שכבר קבלה אותם על ידי מרת פלומבה רק שחזרה ונתנתם לו להחליפם באחרים יותר טובים לכבודה וג' הנז' טוענת ואומרת שלא רצתה לקבלם מידי פלומבה הנז' מעולם מפני שדבריה עם דון שמואל תמיד היו על מנת שיסכימו באותו חתון נכבדי קהלתה קהל ציציליא ובהיות שנכבדי קהל ציציליא לא נתרצו באותו החתון גם היא אינה מסכמת בו וכשמוע דון שמואל שחזרה בה הלך והוכיחה על התקיעת כף שתקעה לו והיא השיבה כי אף על פי שבעת הקנין לא הזכרנו התנאי מכל מקום כל דברינו מתחלה ועד סוף על זה השורש היו ולפיכך לא הוצרכנו להזכיר התנאי בעת הקנין וכשראה דון שמואל זה פטרה מהקנין ואמר לה מאחר שכן הוא עשי מה שתרצי לעשות ותהי פטורה מהקנין ואחרי ימים הלכה ונתקדשה לאחר ואחר כך הביא ר' שלמה הנז' לעיל שני עדים להעיד איך האלמנה הנז' קבלה שני הסבלונות בידיה וחזרה ונתנתם למרת פלומבה לתקן אותם לה וזה נוסח העדות העד האחד אמר שהלך לבית האשה להוכיחה מדוע חזרה בה והלכה מרת פלומבה עמו ואמר לה מדוע חזרה בה ואמרה לא נעשה דבר וענתה מרת פלומבה ואמרה לה איך תאמרי כדבר הזה והרי דון שמואל לקח קנין מידיך והבאתי לך מיד רבי שלמה הנזכר לעיל שני צעיפים ושאלתה אותי האם אלו נאותים לפי כבודי ואמרתי הין וקבלת אותם מידי ואמרת לי תוליך אותן לעשות להן שפה סביב ושיקנה ליך אחר ממון והיא שחקה ואמרה לה חוץ מכבודיך והשני אמר שדבר לה בפני פלומבא איך חזרה בה והבע' העני פזר ממון לקנות לה צעיפים ודברים אחרים ושלחם לה ואחר שנעשה כל כך למה חזרה כי עתה היא כאשתו גמורה ואז הכחישה ואמרה כי אני לא קבלתי דבר וכשהוכיחה פלומבה שתקה ואחר כך אמרה איפוי שפירושו מה מזה ואחר כך אמרה איני רוצה אותו ושאלתוני על זה אם האלמנה ג' מקודשת לראשון מצד הסבלונות אם לא

התשובה חפשתי על כל צדי צדדי האשה ולא מצאתי לה שום מקום להצריכה גט מהראשון כלל דלמאי ניחוש לה אי משום סבלונות דמחמרינן האידנא ואזלינן כרש"י ור' חננאל לחומרא ולא שרינן לה אלא בדאיכא עדים דלא נתקדשה וליכא עדים בשלוח הסבלונו' והכא דליכא עדים דלא נתקדשה אע"ג דליכא עדים בשלוח הסבלונות שריא כדברי הטור זכרו לברכה הני מילי היכא דידעינן דודאי קבלה הסבלונות אבל הכא דלא ידעינן אם קבלה אותם אם לאו לא ומדברי העד האחד שהעיד ששתקה כשהוכיחה פלומבא על קבלת הסבלונות ואחר כך אמרה בלשון לעז איפוי שפירושו מה מזה אין ראיה על קבלתם משום דלא חיישינן בשתיקתה או אפילו בהין שלה אלא היכא שהיו שם שני עדים ששומעין שומעין אותה דאף על גב דלגבי ממון לא סגי אלא שיאמר אתם עדי ויהיה ההודאה בממון והשתיקה באתם עדי אבל השתיקה בין בממון בין באתם עדי לא כדברי הטור מכל מקום גבי קדושין וגרושין אפילו אם אתם עדי נמי סגי כדכתב הרמב"ם בפרק שלישי מהל' אישות אבל היכא שלא היו שם שני עדים ששומעין אותה איכא למימר דמשום דלא חששה להכחישה הוא ואף על פי שהיה שם עד אחד ואף על גב דעד אחד לגבי קידושין איכא מאן דאמר דהוי כשני עדים והמקדש