רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רכט

בעלה כבר היא נופלת לפניו אפי' מהר"ם ז"ל לא יחלוק בזה דודאי לא שייך ביה טן דו וזכות הוא לה לצאת מתחת זיקתו דמאיזה טעם יש לחוש ביה משום טן דו אי משום שלבה גס בו וקשה לפרוש הימנו הרי עדין לא נשאת לו וגם לא נפלה אפילו תחת זיקתו שהרי באותה שעה שמת בעלה כבר נשארה מגורשת ואפילו נפלה תחת זיקתו ליכא לספוקי שמא לבה גס בו שהדי אפילו בנתארסה לו ליכא לספוקי בה שמא לבה גס בו כדתנן בפרק הזורק גבי המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנה גט שני מפני שאין לבו גס בה וה"ה כשאין לבה גס בו דחד טעמא הוא ק"ו בזקוקתו ובן בנו של ק"ו בלא נפלה כלל תחת זיקתו ואי משום דאיכא ספיקות טובא בנפילתה אצלו ואינה מקפדת כל כך בטן דו דידיה הא נמי ליתא שהרי באותה שעה שמת בעלה כבר היא נופלת תחתיו אילו לא נתן לה הגט הילכך עכ"ל דהה"נ לא שייך ביה במשומד טן דו ואפילו לרש"י ז"ל לפי מה שדקדק מהר"ם מדבריו וכל שכן לשאר כל הגדולים דלית להו במשומד טן דו וכיון דלא שייך ביה טן דו פשיטא דזכות הוא לה לקבל לה גיטא מיד בעלה ואין זו צריכה לפנים וכן הדעת נוטה שהדי אפילו ביבם כשר דשייך ביה זימנין דרחמא ליה נסתפקו בגמרא דילמא זכות הוא משום דסתם יבם שנוי הוא אצל הנשים ואיך יעלה על הדעת לומר ביבם משומד דלא שייך ביה זימנין דרחמא ליה אפילו לקלה שבקלות שהוא חוב לה להוציאה מתחת ידו הילכך על כרחך לומר דבנדון דידן כולי עלמא מודו דזכות הוא לה להוציאה מתחת ידו והמקבל גיטא אפי' שלא מדעתה הרי היא מתגרשת מיד בקבלת הגט לידו וכן מצאתי בהדיא בתשובה אחת של הרב הגאון רבינו שמריא האיקריטי זכרו לברכה שכתב על שאלת מי שיש לו אח משומד ומת בלא בנים ואין אשתו עמו לקבל את גיטה מידו יזכה לה ע"י אחר דזכין לאדם שלא בפניו עד כאן לשונו

ואף על גב דגרסינן בירושלמי רבי יוחנן בעי הגע עצמך היה עבדו של קצין הרי חוב לעבד היתה אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לה לית לך אלא בהדה אלו המוכר עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור המגרש אשתו שלא מדעתה שמא מגורשת דמשמע דאפילו היכא דודאי זכות הוא לה שתתגרש מבעלה אינה מתגרשת שלא מדעתה לית לין בה משום דמתלמוד' דידן משמע דהיכא דזכות הוא לה מתגרשת בקבלת גיטה שלא מדעתה כדגרסינן בפרק האשה שלום המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו ואסיקנא חוב הוא לה דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו משמע דהיכא דודאי זכות הוא לה מתגרשת בקבלת גיטה שלא מדעתה כדדייק רש"י זכרו לברכה בתשובה דלעיל וכיון דתלמוד דידן פליג על התלמוד הירושלמי תלמוד דידן עקר והא דפרש רש"י גבי האומר תנו גט לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה דאפי' רבנן דאמרי שחרורי עבדים זכות הוא להם וזכין לאדם שלא בפניו נהי דלהכי זכה ביה דלא מצי למהדר מיהו מודו רבנן דכל כמה דלא מטא גיטא לידיה לא הוי משוחרר וכיון דמיתה קדים תו לא הוי שחרורו שחרור דנפקא ליה רשותא מיניה וחייל עליה רשות יורשין דמשמע דהה"נ גבי אשה היכא דזכות הוא לה נהי דלא מצי בעלה למיהדר אחד שהגיע הגט לידי השליח שקבל גיטה שלא מדעתה כד היכא דלא מטא גיטא לידה לא מיגרשא דאין גט לאחר מיתה כבר הקשו התוס' עליו וכתבו דבר תימא הוא זה דכיון דזכו' הוא לו פשיטא דזוכה לאלתר כיון דהוי גבי שחרור כזכו' ורש"י עצמו חזר ופיר' אמתני' דהאומ' תנו גט לאשתי תנו גרסינן ולא גרסינן תן שלא מסרו ליד השליח בחייו לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה לו השליח לעבד להיות משוחרר והרי"ף ז"ל שכתב במתניתין דהאומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ודוקא לחזרה אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידיה והביא ראיה ממתניתין דהאומר תנו גט זה לאשתי שטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה ולא חלק בין תנו לתן כבד הקשה עליו בעל העטור ז"ל מההיא דגרסינן בירושלמי תנו שטר שחרור זה לעבדי ומת רבי אומר לא זכה וחכמים אומרים זכה וכופין את היורשים לקיים דברי המת וכו' ומההיא דגמרא דידן דגרסינן האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשיתני בן חורין חיישינן שמא זכה לו על ידי אחר שמע מינה דהיכא דאמר ליה בלשון זכיה בן חורין הוא אף על גב דלא נפיק גיטא מתותיה ידיה והכא נמי הא קיימא לן כל האומר תנו כאומר זכו דמי ואם כן גבי גט אשה נמי היכא דזכות הוא לה וזכה לה גיטה על ידי אחר אף על גב דלא מטא גיטא לידה מגורשת, ועוד דאפילו הרב רבנו יצחק אלפסי זכרו לברכה דקאמר דוקא לחזרה אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידיה לא קאמר לה אלא בלישנא דנתינה דאף על גב דלגבי עבד תן כזכי דמי הני מילי לחזרה דלא שנא בלשון נתינה לא שנא בלשון זכיה לא מצי למהדר אבל ליפוק לחירות אי אמר ליה בלשון זכיה נפיק מיד לחירות בקבלתה של זה אף על גב דלא מטא גיטא לידא דעבדא אבל אי אמר ליה בלשון נתינה לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידיה דעבדא משום דמלישנא דתן משמע דקפיד מריה דלא ליפוק עבדיה לחירות עד דיהיב ליה גיטיה לידיה ומלישנא דזכה משמע דלא קפיד בהא דאי לא תימא הכי תיקשי ליה מבריתא דקתני גבי האומר תן גט זה לאשתי וכו' אמר רבי אלעזר אמרו לו למאיר והלא זכות הוא ל לעבד שיוצא מתחת ידי רבו לחירות וכו' עד אמר לנו ומה אלו עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה על בעלה הלא אוכלים בתרומה וזה אינו אוכל וכו' ומפרש לה תלמודא דהכי קאמר וכי תימרו אי בעי זריק ליה גיטא ופסיל ליה שביק ליה ועריק ואזיל לעלמא ומה אלו עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה על בעלה הלא אוכלים בתרומה וזה אינו אוכל דשמעינן מינה דבהגעת הגט ליד השליח אף על פי שלא הגיע ליד העבד הרי הוא משוחרר שאילו היה צריך שיגיע הגט לידו הוה שביק ליה נמי ועריק כדדייק רבינו ישעיה הראשון זכרו לברכה אלא על כרחך לומר דהא דקאמר הרב רבינו יצחק אלפסי דכל היכא דלא מטא גיטא לידיה דעבדא לא נפיק לחירות דאינו אלא בלישנא דנתינה אבל בלישנא דזכיה אף על גב דלא מטי לידיה שפיר דמי. ומעתה תו ליכא לאקשויי על הרב רבינו יצחק אלפסי זכרו לברכה לא מקושית התוספות שהקשו על רש"י