רבי אליהו מזרחי(רא"ם) כג

זהו הדין האחד והשני הוא ביום המיתה שבו דן עניני הנשמות לאחר המות אי זה מהם זוכה להיות בגן עדן ואי זה מהן תהיה נדונית בגיהנם וזהו שאמר שלש כתות ליום הדין אחת של צדיקים גמורים ואחת של רשעים גמורים ואחת של בינונים צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי העולם הבא, רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם שנאמר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם ואף על פי שהמקרא הזה בתחיית המתים קא מש משתעי מכל מקום מיניה ילפינן שכבר היו מקודם לכן ואלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם באלו אמר רבים מהמתים יקיצו ויחיו בין מאלה שהיו לחיי עולם בין מאלה שהיו לחרפות לדראון עולם פירוש הבינוניים המצפצפים ועולים שהקדוש ברוך הוא מצילן ביום הדין הגדול מדינה של גיהנם כמו שכתב הראב"ד ז"ל ולמדנו מזה שקודם יום התחיה היו הצדיקים לחיי עולם הבינוניים לחרפות לדראון עולם וכל שכן הרשעים אלא שהבינוניים יקיצו ויחיו והרשעים לא יקומו במשפט זהו לדעת הרמב"ם ז"ל אבל לדעת הרמב"ן ז"ל שלשה דינין הן האחד בראש השנה של כל שנה ושנה לדון בו כל ענייני העולם הזה באותה שנה כדלעיל השני בשעת המיתה לדון בו עניני הנפשות לאחר המיתה שהוא עולם הנשמות כדלעיל, השלישי ביום התחייה לענין העולם הבא לדון בו מי הוא הראוי לחיות וליהנות מזיו השכינה בחייו שהוא הנקרא עולם הבא ומי הוא שאינו ראוי לחיות וליהנות מזיו השכינה אלא שישאר בגיהגם לעולם ולעולמי עולמים. ועל השאלה אשר שאלת בההיא דתנא דבי רבי ישמעאל לפי פי' הגאון למה לא הזכיר דין הבינונים כמו שהזכיר דין הצדיקים והרשעים התשובה כיון שהבינוניים לדעת ב"ה שאמרו מטה כלפי חסד הם נחשבים בדינם כצדיקים ממש הרי הן בכללן ואין צריך לפורטן לעצמן עד שמזה הטעם עצמו כתב הרמב"ם ז"ל בפרק שלישי מהלכות תשובה בשעה ששוקלין כו' אם נמצאו עונותיו מג' ואילך מרובין על זכיותיו כו' ואם נמצאו זכיותיו כנגד עונותיו כו' ואלו אם נמצאו זכיותיו מרובין מעונותיו לא קאמר והטעם בזה הוא מפני שהצדיקים דינן שוה לדין הבינוניים במכל שכן ועל השאלה אשר שאלת בדברי הגאון בפירוש תנא דבי רבי ישמעאל שנראה שדבריו סותרין זה לזה שמתחלה אמר אם היו זכיותיו מרובין מעונותיו הקב"ה מעביר כל עונותיו ראשון ראשון וחשובין עליו כאלו לא עשאן משמע הא אם זכיותיו שקולין עם עונותיו אלו כנגד אלו אין הקב"ה מעביר על עונותיו ראשון ראשון ואחר כך אמר אם גברו אותן עונות ונמצאו מעשיו כשנשקלין שקלין אלו עם אלו רובן עונות הרי כל אחד ואחד נחשב ומשמע הא אם היו זכיותיו שקולין עם עונותיו אלו כנגד אלו הקב"ה מעביר כל עונותיו ראשון ראשון, התשובה היא התשובה עצמה הקודמת לזאת דמכיון דהבינוניים שזכיותיהם שקולין עם עונותיהן אלו כנגד אלו הן נחשבים כצדיקים שזכיותיהם מרובים מעונותיהם מכיון שכן הוא תו ליכא לאקשויי בדברי הגאון מרישא לסיפא. ועל אשר שאלת עוד על מה שאמר וזו היא המדה אם הגאון אינו מדבר בבינוניים היאך כתב וזו המדה שהוא מורה שמטה כלפי חסד והלא זה המאמר מאמר בית הלל הוא והם לא אמרו אלא על דבינוניים. התשובה גם בזאת היא התשובה הקודמת בעצמה כי מאחר שהבינונים שוים בדינם עם דין הצדיקים שזכיותיהן מרובין מעונותיהן הרי הוא כאלו הוזכרו שם גם הבינוניים כל שכן שאף בזולת זה אין כאן קושייא כלל מאחר שהגאון עצמו כשהביא את דברי בית הלל שאמר מטה כלפי חסד כתב ופירש רבי יוחנן מעביר שפרושו מעביר כל עונותיו ראשון ראשון ואינן חשובין עליו ודומה כאלו לא עשאן שזה נופל על הצדיקים שזכיותיהם מרובים מעונותיהם לא על הבינוני' בלבד אך על מה שהקשית על הר"ן ז"ל במה שפירש דברי הרי"ף ואמר שלפי הפירוש הראשון של הרי"ף שמפרש דכי קאמר תנא דבי ר' ישמעאל וכך היא המדה קאי אמאי דכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלש עם גבר דהיינו שהב"ה מוחל ג' עונות ראשונים כדתניא בפרק שני דיומא כו' עד רביעית אין מוחלין לו ראשונה איך אמר שהב"ה מוחל ג' עונות ראשונות והלא ביומא בגמרא גרסי' א"ר יוסי בר יהודה עבר אדם עבירה אחת מוחלין שנית מוחלין לו שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו שנאמר כה אמר יי על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ואומר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר והתנייא שלישית אין מוחלין לו לא קשיא הא בצבור הא ביחיד אלמא ביחיד שנית מוחלין לו שלישית אין מוחלין לו ואם כן הכא דמיירי הרי"ף ביחיד כמו שנאמר אדם ישר ותמים למה פירש הר"ן עליו שלישית מוחלין לו, ב' למה לא הביא הר"ן הבריתא דשלישית אין מוחלים לו שהיא מדברת על היחיד אבל הביא הבריתא דשלישית מוחלין לו שהיא מדברת על הצבור, שלישית מהו זה שאמר הר"ן והרמב"ם ז"ל בפרק שלישי מהלכות תשובה תפש דרכו של הרי"ף ז"ל והלא הרמב"ם כתב שם שנית מוחלין לו ג' אין מוחלין לו במה דברים אמורים ביחיד אלמא ביחיד שנים מוחלין שלשה אין מוחלין ואלו הרי"ף ז"ל שהוא מדבר כאן ביחיד פירש עליו הר"ן ז"ל שבג' מוחלין לו מצינא לתרוצי דהר"ן ז"ל לפי סברתו הוא דקאמ' הא דשלשה מוחלין ולא לפי סברתו של הרי"ף ז"ל שהר"ן לא היה סובר שתהיה הנוסחא שאמר פרק שני דיומא כמו שגורס אותו הרי"ף ז"ל והתניא כו' לא קשיא הא ביחי' הא בצבור אלא כמו שגורסים הנוסחאות שלנו שכתו' בהן תניא אמר רבי יוסי בר יהודה עבר אדם עבירה אחת מוחלין לו ב' מוחלין לו ג' מוחלין לו ד' אין מוחלין לו שנאמר כה אמר יי כו' ואומר פעמים שלש עם גבר מאי ואומר וכ"ת הני מילי בצבור אבל ביחיד אין מוחלין לו ת"ש הן כל אלה יפעל אל כו' דמשמע בין יחיד בין צבור ג' מוחלין לו וכן כתב גם הראב"ד ז"ל בהשגותיו ואין הפרש בגמרא בין יחיד לצבור ולא ידעתי מאין מצאו ואע"פ שהר"ן מפרש את דברי הרי"ף אין זה רק על ההפרש שבין פי' הרי"ף "ף לפירוש הגאון וההפרש ככה יובן בג' מוחלין לו שהוא על פי סברתו כמו בשנים מוחלין לו שהוא על פי סברת הרי"ף ומה שכתב הר"ן בסוף דבריו והרמב"ם תופש דרכו של הרי"ף הכי פירושא אני כתבתי ג' מוחלין לו אף ביחיד ודרשתי בזה דרך אחרת מדרכו של הרי"ף אבל הרמב"ם ז"ל תופס דרכו של הרי"ף ולפי הא לא קשי ולא מידי מכל הני קושייתא דלעיל