רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רכח

מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתוקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו והוא ה"נ גבי אשת משומד כיון שהדין נותן שתפרוש הימנו אי משום דקאי עלה באיסור הנבעלת לגוי וקנאין פוגעין בה אי משום חששא דשמא יעבירנה על הדת להביאה בגיות ואי משום חששא דמכשול כמה מיני איסורין אלא שיצרה תוקפה ורוצה בטן דו דידיה אשר לא כדת ודאי זכות היא לה להצילה מהעבירה ומכל אותן החששות שאעפ"י שהיא אינה מתרצה בכך אנן סהדי דבתר הכי כשישקוט יצרה הקשה תהיה שמחה בהצלתה מתחת ידו ותהא תוהא למפרע על הראשונות

וכן מצאתי בתשובה אחת של רש"י ז"ל שהביאה הא"ז בשמו ז"ל השיב רבינו שלמה זצ"ל נראה בעיני שהאשה שמנתה שליח במקום אחר ואמרה בפני שני עדים הריני ממנה את פלוני שממקום פלוני שליח לקבל גיטי והודיעו לשליח ונתרצה ששליחותו הוגנת וכל שכן אשה זו שנטמאה בין הגוים ונאסרה עליו ששליחותה כשר מכמה טעמים חדא שמאחר שנאסרה עליו זכות הוא לה שיוצאה מתחת ידו ואפילו לא מנתה השליח ימסור בעל הגט ליד מי שירצה ויאמר בלשון זה זכה בגט זה לאשתי פלנית והרי היא מגורשת מיד בקבלתו של זה דתנן האומר לשלוחו תן גט זה לאשתי שטר שחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בניטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו לאדם אלא בפניו והא עבד דגמר לה לה מאשה כיון דזכות הוא לו זכין לו שלא בפניו ומקבל השחרור אע"פ שלא מנהו העבד שליח וה"ה לאשה היכא דזכות הוא לה דעבד לא ק"ל ביה טעם שליחות אלא משום דגמר מאשה דעביד בה שליחות וקתני כה"ג הוי שליחות, ועוד דבעא מיניה רבא מרב נחמן המזכה גט ל לאשתו במקום יבם מהו כו' הילכך כי זכה לה ע"י אחר שלא מדעתה מספקינא לה ומגורשת ואינה מגורשת ואם מת חולצת ולא מתיבמת שמעינן מינה דהיכא דודאי זכות הוא לה כי הכא מצי בעל לזכויי לה בלשון זכייה אפילו לא מנתה אותו ואפי' לשאר נשים שגירושין שלהן חובתן כיון שאמרה בפני עדים פלוני יהיה שלוחי לקבל גיטי גלתה דעתה שהיא חפצה בגירושין מחמת איבה שביניה' ומעתה זכות הוא לה ושלוחה גמור הוא מאחר שנתרצה להיות שלוחה דלמאי ניחוש לה אילימא משום דכיון דלא ידעה ביה אי צבי אי לא צבי לא סמכא דעתא ולא הוי שליח סתמא דמילתא לא משויא שליח אלא מאן דידעה ביה דעתיה אי משום דרחים לה אי משום מצוה דכה"ג אשכחן טובא גבי שלוחי הולכה דההוא דסדר גיטא לדביתהו א"ל שליח לא ידענא לה א"ל זיל הב נהליה דאבא בר מניומי דהוא ידע בה ולתביה נהלה אלמא נעשה אבא שלוחו של זה לבעל אעפ"י שלא נדבר עמו פה אל פה והוי שליח וטעם האוסרים לא ידעתי מ"מ ילמדו למגרש לומר לשונות הללו שתיהן התקבל וזכה בגט זה לאשתי פלני' דהוי שליח ממה נפשך וצורנו יאיר עינינו בתורתו שלמה בר יצחק

, הרי למדנו מתשובה זו דכל היכא דקיימא אתתא על בעלה באיסור ביאה זכות הוא לה להוציאה מתחת ידו אעפ"י שלא גלתה דעתה אם רוצה לצאת מתחתיו או לא שהרי כתב בהדיא שמאחר שנאסרה לבעלה זכות הוא לה שיוצאה מתחת ידו וע"כ לומר דבלא גלתה: דעתה אם רוצה לצאת מתחתיו אם לא קמיירי דאי בגלתה דעתה מאי איריא נאסרה לבעלה אפי' בלא נאסרה נמי זכות הוא לה להוציאה מתחת ידו שהרי כתב אחר זה ואפילו לשאר נשים שגירושין חובתן כיון שאמרה בפני עדים פלוני יהיה שלוחי לקבל גיטי גלתה דעתה שהיא חפצה בגרושין מחמת איבה שביניהם ומעתה זכות היא לה וכו' וליכא למימר שאני הכא שמנתה, שליח לקבל גיטה מידו שכבר כתב אחר זה שמעינן מינה דהיכא דודאי זכות הוא לה כי הכא מצי בעל לזכויי לה בלשון זכייה אפילו לא מנתה אותו משמע דס"ל דכיון דנאסרה לו ודאי זכות הוא לה להוציאה מתחת ידו אעפ"י שלא מנתה שליח ולא גלתה דעתה בזה שמאחר שנאסרה לו אין לך זכות גדול מזה שמצילה מן העבירה וא"כ ה"ה גבי אשה שנשתמד בעלה ונתרצה לגרשה שודאי זכות הוא לה להוציאה מתחתיו ולקבל גיטה מבעלה אפי' שלא מדעתה והיא מתגרשת מיד בקבלתו של זה דדברים ק"ו ומה אם באשה שנטמא' בין הגוים ונאסרה על בעלה דליכא אלא איסור ביאה לחודא שהרי בבעלה כשר עסקינן אפילו הכי הורה רש"י ז"ל שימסור הבעל את הגט ליד מי שירצה ויאמר בלשון זה זכה בגט זה לאשתי פלנית והרי היא מגורשת מיד בקבלתו של זה גבי אשת משומד דאיכא איסור ביאה וחששא דהעברת הדת ומכשול כמה מיני איסורין מיבעיא ואם כן על כרחך לומר דההיא הוראה דלעיל דהורה רש"י זכרו לברכה לאחד לקבל הגט שלא מדעת האשה אינה על פי דברי הגאונים בלבד כדכתב מהר"ם זכרו לברכה אלא על פי דעתו ממש כדכתב בהדיא בתשובה זו וטעם האוסרים לא ידעתי אף לבי נוקפי מאד להקל בדבר זה מכיון דיצא מפי מהר"ם זכרו לברכה דהוא בתראה וראה דברי כל הגאונים זכרם לברכה וכל הגדולים הראשונים והאחרונים ועל פי הוראותיו סומכין כל ישראל וע"ש מה שכתב באחרונה וכן נוהגין העולם אבל מ"מ בנדון דידן שלא נתן לה בעלה הגט אלא על תנאי שאם ימות יהא גט ואם לא לא יהא גט כי היכי דלא תפול קמי אחיו המשומד דהשתא אינה יוצאה מתחתיו כל זמן שהוא חי אלא לאחר מיתה שאינה מפסידה כלום אלא אדרבא היא מרווחת בזה שאינה נופלת תחת זיקתו של משומד כולי עלמא מודו דזכות הוא לה לקבל לה גיטה מיד בעלה שלא מדעתה דהא לא אשכחן בשום דוכתא שיאמר שום א' מהגדולים דשייך טן דו גבי משומד חוץ ממהר"ם ז"ל שדקדק זה מדברי רש"י ז"ל ואפילו מהר"ם ז"ל עצמו לא אמר זה אלא בתרי לטיבותא וחדא לריעותא כגון גבי אשה שנשאת למי שיש לו אח משומד דאע"ג דלא שייך ביה לומר שלבה גס בו במשומד שהרי לא נשאת לו כלל מ"מ כיון שבשעה שנשאת לאחיו הכשר היתה נפילתה אצל המשומד בכמה מיני ספיקות כדלעיל אינה מקפדת כל כך בטן דו דידיה או כגון גבי אשה שנשתמד בעלה לאחר שנשאת לו דאע"ג דליכא שום ספיקא גבה דילמא לא תפול קמיה שהרי היא תחתיו סבר מ"מ כיון שכבר נשאת לו ולבה גס בו וקשה לפרוש הימנו אינה מקפדת כל כך בטן דו דידיה אבל בנדון דידן דאיכא תרתי לריעותא חדא דלא שייך בה לומר שלבה גס בו שהרי עדין לא נשאת לו ועוד דליכא גבה שום ספקא בנפילתה אצלו שהרי באותה שעה שימות