רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רכז

דפירוש מינח ניחא לה בכל דהו אבעלה השלם קאי ולא על היבם המוכה שחין ועלה אמר כדריש לקיש דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו צריך לומר דהא דריש לקיש נמי אבעלה השלם קאי והכי קאמר טב לה למיתב בטן דו דבעלה השלם אף על פי שמכניסה עצמה בספק זה ושמא ימות ותפול קמי מוכה שחין שהוא שנוי לה ולא ניחא לה בטן דו דידיה מלמיתב ארמלו אף על פי שאז אינה בספק זה והשתא איכא למידק שפיר אליבא דרש"י זכרו לברכה דהוא הדין נמי גבי מי שהיה לו אח משומד בשעת קדושין איכא למימר אנן סהדי דמינח ניחא לה להתקדש לראשון שהוא כשר על ספק שאם ימות בעלה תזקק לאחיו המשומד שהוא שנוי לה ולא ניחא לה בטן דו דידיה משום דטב לה למיתב בטן דו דבעלה הכשר אף על פי שבסבתו נכנסת בספק דזיקת אחיו המשומד מלמיתב ארמלו אף על פי שאז אינה בספק זה, והשתא שמעינן מהכא שהמשומד הוא שנוי לה כל כך עד שאלמלא חבת טן דו דבעלה הראשון הכשר וספקא דמשומד דאית ביה כמה מיני ספקות דשמא תמות היא או המשומד קודם שימות בעלה או שמא יהיו לו לבעלה בנים קודם שימות או שמא ישוב המשומד בתשובה קודם שתפול לפניו או שמא יתרצה לחלוץ ולא ליבם אם בעצמו ואם על ידי אחרים שיפייסוהו על כך אבל לא היתה נשאת לבעלה הכשר כשהיה לו אח משומד ולפי זה צריך לומר דרש"י והגאונים זכרם לברכה כולהו סבירא להו דלא ניחא לה בטן דו דמשומד כלל אלא אדרבא הוא שנוי לה מאד כדאוכחנא לעיל אלא שהגאונים סוברים דאף על גב דניחא לה בטן דו דבעלה הכשר מכל מקום היכא דאית ליה אח משומד אנן סהדי דלא ניחא לה להנשא לבעלה הכשר על מנת שתהיה עומדת בספק זה שאם ימות בעלה בלא בנים שתפול לפני המשומד אף על גב דאית ליה כמה מיני ספקות כדלעיל ואדעתא דהכי לא קדשה נפשה וכיון דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה פטורה מן החליצה ומן היבום אליבא דמהר"ם זכרונו לברכה דפירש טעם הגאונים מההיא דשלהי הגוזל ורש"י זכרו לברכה סובר דמינח ניחא לה בטן דו דבעלה הכשר אפילו בכל דהו מלמיתב ארמלו ואדעתא דהכי קדשה עצמה אפילו אם תפול קמי משומד דלא ניחא לה בטן דו דידיה וגם שהוא שנוי לה לפיכך אינה פטורה מן החליצה ומן היבו'

ותו הא דקאמר ואם כן אסור לקבל להגט שלא מדעתה דשמא לא זכות היא לה מנא ליה הא והלא אפילו אם תמצא לומר דסבירא ליה לרש"י זכרו לברכה דאדעתא דהכי קדשה נפשה אפילו אם תפול קמי משומד משום דניחא לה אפילו בטן דו דידיה מה שאין כן האמת כדאוכחנא לעיל אכתי ליכא לדמויי ליה לבעלה משומד עם היבם המשומד לאקשויי עליה דרש"י זכרו לברכה מדידיה אדידיה דילמא דוקא גבי יבם משומד דאיכא ספקות טובא כדלעיל אינה מקפדת כל כך ומתקדשת לבעלה הכשר אפילו על דעת דתפול קמיה משומד ואינה נמנעת מלהתקרב לבעלה בשביל הספק הזה כיון דשייך ביה קצת טן דו אף על פי שאילו היתה נפילתה אצלו בלא שום ספק לא היתה מתרצה בטן דו דידיה אבל גבי אשת משומד שכבר היא תחתיו מאן לימא לן דניחא לה בטן דו דידיה וכבר גמגם מהרר"י זכרונו לברכה בספרו על מהר"ם זכרו לברכה בזה וכתב נראה דבתשובת מהר"ם זכרו לברכה נמי יש לגמגם בהא דמדמה גירושי אשה לזיקת יבמה לענין טן דו דמשומד אליבא דרש"י שיש לחלק שפיר ולומר דודאי לא ניחא לה לאתתא בטן דו וצוותא דמשומד וזכות היא לה מי שפוטרה הימנו אפילו לרש"י ומכל מקום אין הדבר שנוא לה שתהא מקפדת כל כך דנימא בשביל זה דאדעתא עתא דהכי לא קדשה עצמה לבעלה תחלה דודאי ברצון נכנסת להסתפק כדי להתקדש לבעלה הכשר שאפילו אם היתה מעלה על דעתה שתזקק למשומד לא היתה נמנעת מלהתקדש בשביל כך משום דשייך קצת טן דו אף במשומד דאולי יחזור בתשובה מה שאין כן גבי גרושי אשה דאין כאן ספק אלא בודאי היתה צריכה להיות טן דו וצוותא דמשומד אם לא תהא מגורשת ממנו הא ודאי לא ניחא לה וחלוק זה איתא בהדיא בתוספ' פ' נערה בכתובות גבי כתב לה כסות וכלים דאין אדם חושש לכנס בספק ואף על פי שאם אירע אותו דבר יהיה לו לקפידא גמורה נכנס על הספק ואם כן גבי יבמה נמי אף על גב דבדידה לחודה תלייא מילתא ואינה נכנסת בספק כדאיתא התם היינו דוקא בספק קפידא גמורה דמוכה שחין אי לא הוה טעמא דטן דו אבל כיון דאיכא טעמא דטן דו וליכא קפידא גמורה לגבי מוכה שחין ולגבי משומד אליבא דרש"י אמרינן דנכנסת בספק אבל בודאי כמו לגבי גרושי אשה מסתמא זכות הוא לה ליפטר הימנו והכי פירש רש"י בהדיא דמשום ספק הוה ניחא לה משום טן דו, ולפי זה יש לומר דתשובת רש"י דלעיל דכתוב בה דרש"י הורה לקבל גט שלא מד מדעתה עיקר הוא ולא קשיא מדידיה אדידיה עד כאן לשונו ואם כן הוא הדין נמי בנדון דידן שבעלה שכיב מרע ונוטה למות כבר היא נופלת בודאי לפני היבם המשומד ליכא למיחש בה דילמא ניחא לה בטן דו דידיה דדוקא בטן דו דמשומד במקום דאיכא ספיקא אמרינן דניחא לה קצת בטן דו דידיה אבל במקום דליכא ספיקא אנן סהדי דזכות הוא לה להוציאה מתחת זיקתו ותו אפילו אם תמצא לומר דאין לחלק בין משומד דגבי ספקא למשומד דגבי ודאי דלא שנא גבי אשה שנשאת למי שיש לו אח משומד דאית ביה כמה מיני ספקות ולא שנא גבי אשה שנשתמד בעלה דלית בה שום ספקא שכבר הוא נשתמד ואיכא למיחש בה דילמא מינח ניחא לה בטן דו דידיה עדין אני אומר דזכות הוא לה להוציאה מתחת ידו משום דנהי דאיהי מינח ניחא לה בטן דו דידיה מכל מקום מי שמצילה מאסור ביאה דנבעלת לגוי ומחששא דהעברת הדת ומכשול כמה מיני איסורין שיכול להכשילה שלא מדעתה זכות גדול הוא עושה לה אף על פי שהיא אינה רוצה בכך וקשה לפרוש הימנו שכך כתב הרב רבינו משה זכרו לברכה בהלכות גירושין פרק שני מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש ב"ד של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא הגט כשר כו' ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס כו' לפי שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס את עצמו בדעתו הדעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש