רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רכד

כרצונם והטוב בעיניהם כי מה לי להכניס עצמי ביותר מזה השעור. נאום העלוב והטרוד אליא בכ"ד אברהם מזרחי זכרו לחיי ה העולם הבא. שאלה סח

וששאלתם על השכיב מרע שלא היו לו בנים ולו אח משומד במלכות אחרת בארץ מרחקים ורצה לגרש את אשתו כי היכי דלא תפול קמי אחיו המשומד ולא היתה אשתו באותה העיר ומנה הבעל שליח לקבלה שלא מדעת אשתו ומסר לו גטה על תנאי שאם ימות יהא גט ואם לאו לא יהא גט ותכף שמסרו לו הלך לעולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק אם האשה נתרת לשוק בקבלת גיטה ליד השליח ההוא אי לא

התשובה נראה לי לעניות דעתי שהיא מותרת אליבא דכולי עלמא כאשר יתבאר בעזרת האל דאף על גב דמסקינן בפרק המקבל האשה עושה שליח לקבלה ותנן נמי בפרקא קמא דגיטין האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו לאדם אלא בפניו הני מילי באשה לגבי בעלה אבל לגבי יבם משומד זכות היא לה להוציאה מתחת זיקתו וראיה לדבר מיהא דגרסינן בשלהי האשה שלום בעא מיניה רבא מרב נחמן המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסניא ליה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו או דלמא זמנין דרחמא ליה וחוב הוא לה ואין חבין לו לאדם אלא בפניו אמר ליה תניתוהו וחוששין לדבריהם וגבי גט נמי זימנין דרחמא ליה וחוב הוא לה ואין חבין לו לאדם אלא בפניו שמע מינה דוקא גבי יבם כשר דשייך ביה זימנין דרחמא ליה חיישינן דילמא רחמא ליה וחוב הוא לה אבל גבי יבם משומד דקיימא עליה באיסור הנבעלת לגוי וקנאין פוגעין בה כדכתב המרדכי בשם רבינו אברהם מרגישבורק ואית ביה נמי חששא דהעברת הדת ולא שיך ביה זימנין דרחמא ליה ודאי זכות הוא לה להצילה מזיקתו. ואם תאמר נהי נמי דלא שייכא ביה זימנין דרחמא ליה מכל מקום ניחוש דילמא ניחא לה בכל דהוא כדריש לקיש דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו כדאשכחן בשלהי האשה שלום דאמר ליה רבינא לרבא המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו כיון דאית ליה קטטה בהדיה זכות היא לה או דילמא ניחא דגופא עדיפא לה ואמר ליה תא שמע דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו וכו' אלמא אפילו במקום קטטה דלא שייך ביה זימנין דרחמא ליה איכא למיחש בה משום טן דו יש לומר שאני התם דאדם כשר הוא ומשום הכי אף על גב דאית ליה קטטה בהדיה אפילו הכי חיישינן דילמא מינח ניחא לה בכל דהו ושייך בה טן דו אבל גבי יבם משומד דקיימא עליה באסור הנבעלת לגוי וקנאין פוגעין בה כדאמרן וגם שיש לה חששא שמא יעבירנה מן הדת ובודאי תכשל בכמה איסורי מאכלות וכיוצא בזה ואנן סהדי דלא ניחא לה בטן דו דידיה ולא שיך הכא דריש לקיש כלל, אבל ליכא לשנויי שאני התם גבי קטטה שהיא נשואה לו ולבה גס בו וקשה להפרד הימנו ולפיכך אף על גב דאית לה קטטה בהדיה ניחא לה בטן דו דידיה מלמיתב ארמלו מה שאין כן גבי יבם דאינה אלא זקוקה לו ואין לבה גס בו ולא שיך הכא ניחא לה בטן דו דידיה שהרי בשלהי הגוזל קמא פריך תלמודא אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה ומשני מינח ניחא לה בכל דהו כדריש לקיש אלמא אפילו באינה נשואה לו ולא אפילו זקוקה לו אמרינן טן דו כל שכן גבי יבם שהיא זקוקה לו והא דקאמר תלמודא גבי בעיא דהמזכה גט לאשתו במקום יבם או דילמא זימנין דרחמא ליה ולא קאמר או דילמא ניחא דגופא עדיפא לה כדקאמר גבי בעיא דהמזכה גט לאשתו במקום קטטה לא משום דלא שייך גבי יבם הוא אלא דחד מנייהו נקט אי נמי גבי דסניא ליה שייך טפי לומר או דלמא זמנין דרחמא ליה מפני שהוא דבר והפכו וכן מצאתי בתשובה אחת של רש"י זכרו לברכה שהביאה מהרר"י זכרו לברכה בספר תרומת הדשן זה לשונו מעשה היה בזמן רש"י זכרו לברכה על משומד אחד שנתרצה לתת גט לאשתו והורה רש"י זכרו לברכה לאחד לקבל הגט שלא מדעת האשה דאנן סהדי דזכות הוא לה והשתא דברים קל וחומר ומה אם באשת משומד שהיא נשואה לו ולבה גס בו וקשה לפרוש הימנו אפילו הכי הורה רש"י זכרו לברכה לקבל גיטה שלא מדעתה משום דאנן סהדי דזכות היא לה להצילה מתחת המשומד ולא חייש להא דריש לקיש דטב למיתב טן דו מכיון דאיכא איסור ביאה וחשש העברת הדת בנדון דידן דאינה נשואה לו ולא שייך לומר שלבה גס בו וקשה לפרוש הימנו דאדרבה סתם נשים שונאות ליבם ומיעוטא דמיעוטא הוא דרחמא ליה כדאיתא בשלהי האשה שלום לא כל שכן שיש לומר דודאי זכות היא לה להוציאה מאיסור ביאה ומחשש העברת הדת

אבל ראיתי בתשובה אחת של מהר"ם זכרו לברכה שהביאה מהרר"י זכרו לברכה בספרו שדחה ההוראה הזאת של רש"י זכרו לברכה בשתי ידים ואמר שאין זה אלא לפי דברי הגאונים דפטרי היבמה שנפלה לפני יבם משומד בלא חליצה מטעם דאדעתא דהכי לא נתקדשה לו משום דסבירא להו דלא שייך ביה טן דו דאי הוה שייך ביה טן דו הוה צריכה חליצה כההיא דשילהי הגוזל קמא דפריך אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין כו' ומשני כדריש לקיש דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו אבל רש"י זכרו לברכה שחולק על הגאונים זכרם לברכה וכתב שצריכה חליצה על כרחך לומר שהוא סובר שגם בזה שייך טן דו ואם כן אסורה משום גט שלא מדעתה דשמא לאו זכות היא לה וכן נוהגין העולם עד כאן לשונו ודברים הללו תמוהין מאד מכמה טעמי ואף על פי שאין משיבין את הארי לאחר מיתה וכל שכן הדיוט כמוני מכל מקום תורה היא וללמוד אני צריך ראשונה הא דקאמר אין זה אלא לפי הגאונים דפטרו היבמה שנפלה לפני יבם משומד בלא חליצה משום דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה אינו אלא לפי סברתו שסובר שטעם עם הגאונים וראייתם היא מההיא דשלהי הגוזל קמא כדכתב המרדכי בשמו וזה לשונו נראה להר"מ להביא ראיה לדברי הגאונים מדפריך פרק הגוזל קמא אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא ומשני מינח