רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רכג

דמיתי סהדי אי נמי אזלי למדינת הים ואתי בעל ומערער לומר שלא גרשתיה והשתא דחתימי בגיטא יבואו העדים המכירים חתימתן ויבטלו דברי המערער ותנשא בו וקרא דכתוב בספר וחתום עצה טובה קא משמע לן כדאיתא בפרק השולח אע"ג דשלוחו של אדם כמותו מ"מ כיון דבחתימת העדים על ידי הסופר אי איפשר לקימו על ידי הכר חתימתן א"כ הרי נתבטל טעם תקנת ר"ג שאין כאן תקון העולם והוה ליה כשטר שאין בו עדים כלל אף על פי כן אין בכך כלום משום דרבי אלעזר דקימא לן כותיה בגיטין אמר בהדיא בפרקא בתרא אף על פי שאין עליו עדים כלל אלא שנתנו לה בפני עדים כשר ופרש רש"י ז"ל אפילו לכתחלה ולא שייך הכא מזויף מתוכו כלל כיון דלא נפיק מיניה חורבא דומיא דקרובים או פסולים החתומים בו דא"נ מסריה להאי גיטא קמייהו דהני סהדי דלא חתימי ביה אלא על ידי הסופר שפיר דמי דלא גרעי משאר אינשי דעלמא מכיון דלית בהו פסלות או קורבא או שום אחד משאר הפסליות, וליכא לאקשויי מחתימת העדים שלא לשמה דקרינא ביה מזויף מתוכו אף על גב דלא נפיק מינה חורבא שהרי אי מסריה ליה להאי גיטא קמייהו שפיר דמי משום דכבר תרצו התוספות על זה משום ר"י דאיכא למגזר חתימה שלא לשמה אטו כתיבה שלא לשמה דאם אינם עושים החתימה לשמה לא יכתבו גם הכתיבה ל לשמה אבל בעדים החתומים על ידי הסופר דליכא למגזר ביה מידי לא מיקרי מזויף מתוכו כלל והוא כשר אפילו לכתחלה. ורבי ישעיה הרב האחרון ז"ל שהכשירו משום עגונא דאתתא לא תידוק מיניה הא אי לאו עגונא דאיתתא הוה פסלינן ליה אלא הכי תידוק אי לאו משום עגונא דאתתא הוה מצרכינן למחתם ביה סהדי בחתימת ידיהו מפני תקון העולם אבל השתא דאיכא עגונא דאיתתא סגי בלא חתימה, והא דתנן בהשולח התקין ר"ג שיהו העדים חותמים על הגט לא שצריך לעשות כן אלא פירוש תקן שלימד להם לעשות כן בדרך עצה טובה שלא יצטרכו לעדי מסירה כשירצו להראות הגט לראיה אבל אם הם באים לסמוך לכתחלה אעדי מסירה סומכים כך פרשו התוספות בפרקא קמא ואפילו אם תמצא לומר שרבינו ישעיה ז"ל סובר כר"י שחולק על רבינו שמחה ופסלו אכתי איכא למימר דאין הפסלות הזה דומה לפסלות הגט שעדיו קרובים או פסולים או שחתמו בו שלא לשמה וכל שכן לנדון דידן דנפיק מיניה חורבא משום דגבי קרובים או פסולים איכא למגזר דילמא אתי למסמך עלייהו וגבי חתימה שלא לשמה נמי איכא למגזר חתימה שלא לשמה אטו כתיבה שלא לשמה כדכתבו התוספות אבל בחתימת העדים על ידי סופר ליכא למגזר כה מידי. ור"י ז"ל נמי שפוסלו אינו פוסלו אלא מטעם דבעינא עדות ברורה שלא יוכל להזדיף ומפני שאינו כתב ידם אין כאן עדות כלל

והואיל שכן הוא מעתה אין לקחת ראיה ממנו להכשיר הגט שפסולו משום שנוי שם עירו ושנוי שם אבי האשה ושנוי שם מקום עמידת הסופר והעדים דהוי מזויף מתוכו משום עגונא דאתתא כי היכי דהכשיר רבינו ישעיה ז"ל הגט שחתום בו העדים על ידי הסופר משום עגונא דאתתא משום דפסלות הגט החתום על ידי הסופר אינו אלא משום דליכא עדות ברורה וכאלו אין שם עדות כלל והדבר קרוב לגט שאין עליו עדים כלל דכשר אפילו לכתחלה היכא דמייתי עדי מסירה או היכא דאזלי למדינת הים אבל פסלות דקרובים ופסולים או פסלות דשנוי שם פשיטא דאין להכשירו אפילו במקום תקנת עגון שהרי ריצב"א דלעיל רצה לפסול הגט בשנוי שם העיר והנהר ואפילו במקום עגונא דאתתא. וכן הרא"ש ז"ל בתשובה דלעיל רצה לפסול הגט בשנוי שם אבי האשה אעפ"י שהיה שם עגון של שבע עשרה שנה. וכן מהרר"י ז"ל כתב בתרומת הדשן מעשה בא לידי בגט אחד שסדרו אחד מחברי שכאשר רצה העד לחתום שמשון בן משה עד וטעה ורצה לדלג בן ולחתום משה ומשך בקולמוס כזה ורצה להשלים המם וגערו בו בהרגישו את טעותו ונתבהל ונשמט קולמוסו והדביק כמין רצועה בצורה דלעיל עד שנעשה כזה והמתין עד שנתיבש וגירר הרצועה עד שנעשה כבתחלה והיה כעין נון ועוד הוסיף באותה צורה ועשאה בית גמורה וגמר חתימתו בן משה עד והכשרתי הגט ההוא בדיעבד כי כבר ניתן וגם המגרש היה משומד ונתן הגט קצת על ידי עשוי והיה לי לירא אולי לא היה נותן גט אחר ונתתי כמה פנים להתירו ונחלק עלי חד מרבותא ושלחתי הדבר לכל מופלגי הדור והסכימו כלם על ידי והאריך הרבה בראיות החולקים עליו ובראיותיו אין צורך להזכירם פה הרי לך בפירוש גמור שבדבר מועט כזה שמשך הקולמוס על דעת לכתוב מם במקום שיכתוב בית וחזר ותקנו ורצו לפסול הגט אף על פי שכבר ניתן וגם המגרש היה משומד וגם נתנו ע"י עשוי דמוכחא מילתא טפי שלא היה מתרצה לחזור לתת לה גט אחר והוצרך מהרר"י ז"ל לשלוח הדבר לכל מופלגי הדור שבכל מקום ומקום שיעיינו בענינו ולולא זה לא היה רוצה להכשירו אף על פי שכבר ניתן וגם המגרש היה משומד ולא נתנו רק על ידי עשוי כל שכן וקל וחומר בנדון דידן שעדין לא ניתן הגט וגם המגרש אף על פי שהוא משומד בחזקת אדם כשר הוא ושומע לדברי חכמים שהרי הוא מעצמו קרא הסופר והעדים וצוה להם לכתוב ולחתום גט לאשתו ועשה שליח להולכה שבודי הגמור יתרצה לשלוח עוד גט כשר אפילו מאה גיטין זה אחר זה וכ"ש שהוא אנוס שהעלילוהו והוציאוהו מדתו בעל כרחו כמו שהעיד השליח שהביא הגט שהיה המשומד ההוא בוכה על מה שעבר עליו וחומל על אשתו ורוצה שלא תתעגן ואין לך אדם כשר יותר מזה זהו הנראה לי דעתי

ומעתה אני נקי מי"י ומישראל והשם הוא היודע שלא הייתי רוצה להכניס עצמי לכתוב מה שכתבתי אלא מפני שהגט הזה הובא לידי תחלה קודם שיראה אותו שום אחד מחכמי העיר ישמרם צורם ופלפלתי בו קרוב לעשרים יום ולא יכולתי למצוא לו פנים להכשירו והחזרתי אותו לשליח ולאשה המתגרשת שהביאוהו לידי לעיין בו לעיני כל נכבדי קהל זיטון ישמרם צורם ושאלוני הנכבדים הנזכרים לעיל למה אני מחזירו ואמרתי מפני שהוא פסול מכמה אנפי וגם דברתי עם קצת מחכמי העיר בהיות הגט בידי והסכימו עמדי בפיסולו וחזרו ונתחברו עם קצת החכמים אחרים והכשירוהו ונתנו הגט לאשה המתגרשת ולי אני ההדיוט שהיה בידי והסכמתי בפסולו לא הגידו לי מאומה וכל שכן שלא רצו לפלפל עמדי כלל על הדבר ההוא לכן הוצרכתי לכתוב דברי אלה למעיינים בעלי תריסין ומעתה נשאר הדבר לקהלות ישמרם צורם והם יעשו