רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רכב

ממנו גט שלא חתמו בו העדים אלא על ידי סופר אחד שחתם שמותם שזו החתימה אינה כלום כיון שאינו יכול להתקים בחותמיו ואפי' רבי אלעזר דסבר עדי מסירה כרתי זהו כשאין עדים חתומים כלל אבל זה הגט נראה כמזויף מתוכו ופסול אפילו לרבי אלעזר משום דגזרינן שמא יבואו לסמוך על עדי החתימה והשיב כיון שאין הבעל בכאן והוא המקום רחוק וכל שכן שנשתמד ואינו שומע לדברי חכמים ראוי להכשירו כדי שלא תשב האשה עגונא עד כאן ולקחו קצת מחכמי העיר ראיה להכשיר הגט בנידון דידן אף על פי שפסולו הוא משום שנוי שם עיר ושנוי שם מקום עמידת הסופר והעדים ושנוי שם אבי האשה מפני שהמגרש במקום רחוק ומשומד שאינו שומע לדברי חכמים ולא חלקו בין חתימת העדים על ידי הסופר ובין פסלות העדים החתומים בו רק חשבו שכמו שנפסל הגט בפסלות העדים החתומים בו אפילו אליבא דרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי כדאמר ר' אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שהוא פסול ופירש רש"י זכרו לברכה שחתום בו קרוב או פסול או שלא לשמה כמו כן הוא נפסל בחתימת העדים בו על ידי הסופר מכיון דאי אפשר להתקיים בחותמיו והוי כמזויף מתוכו ולקחו ראיה מזה ואמרו שכמו שהכשיר הרב רבינו ישעיה האחרון זכרו לברכה הגט שעדיו חתומים בו על ידי הסופר משום עגונא דאתתא אף על גב דהוי כמזויף מתוכו ופסול לרבי אלעזר הוא הדין נמי יש להכשיר הגט ששנו בו שם עירו ושם מקום עמידת הסופר והעדים ושם אבי האשה משום עגונא דאתתא אף על פי שהוא מזויף מתוכו ופסול אליבא דרבי אלעזר ודברים הללו דברים תמוהים הם מאד דמה ענין חתימת העדים על ידי הסופר למזויף מתוכו שחתומים בו פסולין או קרובים התם בדין הוא שיהו פסולים משום דילמא אתו למסמך עליהו להשיאה על פיהם אבל בחתימת העדים על ידי הסופר מה תקלה יש בכך אם נסמוך עליהם להשיאה על פיהם הרי העדים כשרין הם ואין בכך כלום וכן מצאתי בהדיא באור זרוע הגדול שכתב משום רבינו שמחה בר רבינו שמואל שהעדים החתומים בגט על ידי הסופר שהוא כשר אפילו היכא דליכא תקנת עגון וזה לשונו השיב מורי רבנו שמחה זכר צדיק לברכה גט שלא חתמו בו עדים בכתב ידם אלא הסופר חתמו אומד אני שאינו מזויף מתוכו וכשר אפילו אליבא דרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי דמדרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי נשמע לרבי מאיר וכי היכי דלרבי אלעזר דאמר כי כתיב וכתב אגופו של גט כתיב ובבעל משתעי קרא דאיהו בעי למכתביה כדתנן בגט פשוט והבעל נותן את השכר ומפרש בגמרא דכתיב וכתב ואמדינן בפרק שני אמר רב יוסף יכילנא למפסלינהו לכלהו גיטי דעלמא אמרו ליה רבנן מאי טעמא אלימא משום דכתיב וכתב והא איהי כתבא ודלמא אקנויי אקנו לה רבנן וכו' אפילו הכי בעל משוי שליח לכתיבה ואומר לסופר כתוב גט לאשתי לרבי מאיר נמי דאמר וכתב אעדי חתימה קאי דגופו של גט אפילו מצאו באשפה חותמו ונותנו לה וכשר אם יאמרו לסופר חתום שמינו חותם והבעל נותנו לאשה בפניהם וכשר כיון דלאו לראיה קאי שאם תעבירנו באש לאחר שקבלתו לאלתר מגורשת ולא דמי לשטר ראיה שאי אפשר לקימו מתוך כתב יד העדים ואם העדים בפנינו ומעידים אנו עדי חתימה והסופר חתם אותנו כשר והמביאו ממדינת הים כשם שיכול לומר על כתב הסופר שלא כתבו הבעל בפני נכתב כך יאמר בפני נחתם אף על פי שלא נחתם ביד העדים אלא בכתב יד הסופר והא דתניא עדים שאינם יודעים לחתום מקרעים להם את הניר והם ממלאים את הקרעים דיו רבותא קמשמע לן דאפילו בכי האי גוונא פסול בשאר שטרות וכל שכן היכא דלא חתמו כל עיקר וחתימת סופר לעדים דשמותיהן מפורשים על הגט עדיף יותר מצורת כוורא ומצורת חרותא ויש בזה תקון העולם שאם ימותו העדים יכולים לקימו בפנינו צוו העדים לסופר לחתום וכיון שאין חתימת סופר לעדים מזויף מתוכו כשר לרבי אלעזר דקימא לן כותיה, ואפילו אם תמצא לומר הואיל ולא חתמו הן בעצמן אין כאן תקון העולם אפילו הכי כשר דאמר רבי אלעזר אף על פי שאין עליו עדים ונתנו לה בפני עדים כשר שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם וקימא לן כרבי אליעזר בגיטין ואפילו פסולא דרבנן ליכא לרבי אליעזר הכי מוכחא סוגיא דשמעתא עא קמא דגיטין וקימא לן כרבי יוחנן דאמר פרק המגרש תנשא בו לכתחלה דרב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן וכל שכן הכא דלא קאי כותיה. אבל היכא דמזויף מתוכו דפסל רבי אליעזר מדאורייתא הוא דפסיל ליה דליכא למימר דסבר רבי אלעזר עזר כרבי שמעון ותנא קמא דידיה דירדי לשיטתיה דלא קאמר רבי שמעון סבר לה כרבי אלעזר אלא ירד לשיטתיה איהו ותנא קמא דידיה. מיהו לא נ"ל דאהדרי דאינהו בשמות מובהקין פליגי אי גזרינן דילמא אתי למסמך עלייהו ולית להו מזויף מתוכו פסול דאין לך מזויף, וכן פרק מי שמת נמצא עד אחד קרוב או פסול ושלא לשמה דחתמי ישראל כשרים ואפילו הכי פסול ליה לרבי אלעזר משום מזויף מתוכו אף על גב דליכא למגזר דילמא אסמיך עליהו ומסר קמייהו אלא טעמיה דרבי אלעזר דסבר דלא צריך עדי חתימה ואי חתימי בעינא לשמה דקסבר וכתב לה לשמה קאי אכל מאי דכתיב בגיטין וכל מזויף מתוכו חספא בעלמא הוא כדפרש"י אחותמיהן גוים דלא דמי חתימה לטופס דלא בעי רבי אלעזר לשמה מן התורה דמילי דטופס לאו עקר הגט הוא אבל עידי חתימה מודה רבי אלעזר דכרתי אפילו בלא עדי מסירה דעדי חתימה או עדי מסירה כרתי לרבי אלעזר עזר עד כאן לשונו. וכן נראה לי לעניות דעתי אני ההדיוט להכשיר הגט שלא חתמו בו העדים אלא על ידי הסופר בממה נפשך דאי משוית ליה לחתימת העדים דעל ידי הסופר חתימה מעליא משום דשליחותיהו קא עביד ושלוחו של אדם כמותו דכתיבת הגט דאף על גב דכתיב וכתב הבעל אפילו הכי אם צוה הבעל לסופר וכתב אותו בשליחותו כשר משום דקימא לן בכל התורה כלה דשלוחו של אדם כמותו כדאיתא בקדושין אם כן גם הגט הזה שציוו העדים לסופר וחתם שמם בגט הרי הוא כאלו חתמוהו העדים בעצמם וכשר, ואי לא משוית לה לחתימת העדים על ידי הסופר חתימה כלל משום דלא אמרינן שלוחו של אדם אלא בדברים שהם גזרת הכתוב בלבד בלא שום טעם כלל דומיא דכתיבת הגט דמה לי שיכתבנו הבעל מה לי שיכתבנו אחר בשם המגרש והמתגרשת אבל בדברים שיש להם טעם ואם יעשה אותו השליח יבטל טעמו דומיא דחתימת עדים שנתקנה לתקון העולם דזימנין