רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רכא

ואין לדקדק בזה כדכתב הרב רבינו אשר בתשובה דהיכא דאיכא תקנת עגון כגון גט שהובא ממקום דחוק יאריכו הווין במקום שראוי להאריך דמסתמא הבעל צוה לכתבו כתקון חכמים ואם לא כתבו הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ועל זה יש לסמוך בשעת הדחק וכדכתב הטור בשמו גבי אם הקדים הזמן פסול ז"ל ומכל מקום נכתב ביום ונחתם בלילה של אחריו או אפילו מכאן ועד עשרה ימים פסק אדוני אבי הרא"ש ז"ל שהוא כשר בשעת הדחק כשא"א על גט אחר וכן אמרו בכמה מקומות בתלמוד משום עגונא דאתתא אקילו בה רבנן ויש לומר דהא דאקילו בה רבנן משום עגונא דאתתא הני מילי בהנהו דקדוקי דאביי בפרק המגרש דמצינן לפרושי בהו בלשון גירושין ולא נפקא מינה חורבא אלא דרבנן הוא דאחמרו חומרא יתירתא ופסלינהו משום דאיכא לפרושינהו נמי בלישנא דשלא לשם גירושין דבהכי קא מיירי ההיא תשובה דהרא"ש ז"ל כדאמר יאריכו הווין א"נ כי נכתב ביום ונחתם בלילה ואפילו מכאן ועד עשרה ימים דאמרינן בגמרא בתרא כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק ופירש"י ז"ל כגון שהלך לדרכו או אם נשאת כבר בגט זה והוא הדין נמי בכל מקום שהזכירוהו בתלמוד בהדיא כההיא דפרקא קמא דגיטין דקאמר רוב ישראל בקיאין הן לשמה ואפילו לרבי מאיר דחייש למעוטא סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא דאתתא אקילו בה רבנן וכן גבי קיום שטרות דאמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן דמי ורבנן הוא דאצריך והכא משום עגונא דאתתא אקילו בה רבנן אבל בשאר מיני פסלות דנפיק מניהו חורבא ופסוליהו הוא מדינא כגון גבי שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה ודכוותיהו טובא דהוה מזויף מתוכו לא מקלינן בהו משום עגונא דאתתא. תדע דהא מתשובת ריצב"א דלעיל משמע דבשנוי שם העיר ושם הנהר היה רוצה לפסול הגט אף על גב דאיכא עגונא דאתתא כדכתב הוא עצמו יען שעגמה נפשי על עגון הבת אי לאו דאתא מארץ הגר שלשונם לדבר בלשון קלילא ואין זה שנוי אצלם ואפילו הכי לא סמיכא דעתיה לאכשורי לההוא גיטא עד יבואו דברי הרשב"א אחיו ורבותיו שבפריש כמו שכתב והנה צויתיו וכו' וכן מצאתי בתשובה להרא"ש ז"ל וזה לשונו ענייה אחת היתה עגונא יותר משבעה עשר שנה כי בעלה הרחיק נדוד ולא נודע מקומו ושכרה שליח לחפש אחריו ומצאו בדרך רחוקה והביא לה גט שיש בו גמגום כי לא כתב שם אבי האשה אלא שם כנויו בלבד וכתב למנין אנו מונין בו כאן ולא כתב שאנו וכתב ברביעי עשרים יום לירח שבט ודילג בשבת וגם יום רביעי היה אחד ועשרים לשבט ותרתי בלבי אולי אוכל למצוא התר לעגונא זו ואומר אני שאין לפוסלו בשביל שלא כתב שם אביה אלא שם ' כנויו בלבד מהא דתנן בפרקא בתרא דגיטין כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו עושים נקיי הדעת שבירושלים ותניא בגמרא חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות פירוש אם יש שם כנוי לאדם וכתבו אחד מזרעו עד י' דורות ולא כתב שמו הגט כשר. ובשביל דלג דשאנו אין לפסלו כיון שאנו מבינים סיגנון הדבר בשביל דלוג אות אחת אין לפסלו. וכן בשביל שדלג בשבת אין י לפסלו כי ברביעי אין בו פירוש אחר אלא בשבת כיון שכתב בתריה עשרים יום לחדש כו' וגם אין לפסלו בשביל שהוא אחד ועשרים בשבט והוא כתב בעשרים ונמצא שהקדים זמן הגט יום אחד ואיכא למיחש לרבי יוחנן משום בת אחותו ולריש לקיש משום פירות דכיון דידע הוא דר"ח שבט היה ביום חמישי ורביעי בשבת אי איפשר להיות עשרים לחדש אלא אחד ועשרים תלינן בטעות סופר שלא היה זכור קביעת החדש ולא הוי מוקדם כו' ואין לפסלו משום דנכתב טעות בגט ואמרינן מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו דפסול דהיינו דוקא כההיא דפרקא קמא דגיטין דתנן כל השטרות העולות בערכאות של גוים אף על פי שחותמיהם גוים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים רבי שמעון אומר אף אלו כשרים וקאמר בגמ' דרבי שמעון סבר כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי הלכך אף על גב דחותמיהם גוים מכשרינא להו בעדי מסירה ופריך והאמר רבי אבא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו שפסול משום דחיישינן שמא ימסרנו לפני העדים החתומים על השטר כי יהיה סבור שישראל הן ומוקי לה בשמות מובהקין שהכל יודעים ששמות גוים הם ולא אתינא לממסרי קמייהו וכן ההיא דסנהדרין פרק זה בורר ההיא מתנתא דהוו חתימי עליה תרי גיסי ואמר רב יוסף זיל אקניה בעדי מסירה ופריך והאמר ר' אבא מודה ר' אלעזר עזר במזויף מתוכו שהוא פסול משום דחיישינן שמא ימסרנו לפני העדים החתומים על השטר ואם היום או מחר יבא ערעור על השטר יקים אותו בחתימת העדים ולא ידעו בית דין שהם קרובים דוקא כה"ג מיקרי מזויף מתוכו אבל אם יש טעות סופר בגט שאין ריעות וקלקול יכול לבוא ממנו לא מיפסיל בהכי עד כאן לשונו, הרי לך בפירוש גמור שהרא"ש ז"ל דהוא בתראה וראה כל דברי הגאונים הראשונים ופסק מה שהכריח דעתו מכלל דבריהם וראוי לפסוק כמותו ולסמוך על הכרעתו כתב בהדיא שאין לפסול הגט בשביל שלא כתב שם אבי האשה אלא בשם כנויו בלבד מהא דתנן בפרק שני דגיטין כתב חניכתו וחניכתה כשר משמע שאם לא היה כתוב בגט לא שמו ולא חניכתו וכל שכן אם היה משנה שמו או שם חניכתו דריע טפי משום דהוי כמזויף מתוכו וכל שכן אם שנה שמו ושמה או שם עירו ושם עירה דהוי דומיא דשנה שמו ושמה כדתנן שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה היה פוסל הגט ההוא אף על פי שהיתה עגונה עגון של שבע עשרה שנה וגם המגרש היה דר בארץ רחוקה כמו שכתב הוא עצמו. ואף על גב דלכאורה משמע דתשובתו זאת סותרת תשובתו האחרת שהביאה הטור בסוף סימן קל"ב ז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה שאם לא הזכיר שם אבי האשה והאיש אלא בכנויו או אפילו לא הזכירו כלל כשר מיהו כי דיקת בה שפיר מצינן לפרושי דהכי קאמר שאין לפסלו בשביל שלא כתב בו שם אבי האשה דק שם כנויו דהא אפילו שמו ושמה שהם מתורף הגט כדתנא במתניתין דהכותב טופסי גיטין בפרק כל הגט כשכתב כנויים ולא כתב שמם כשר כדתנן בפרק שני דגיטין כתב חניכתו וחניכתה כשר שם אבי האיש או האשה שאינם (א)לא מתורף הגט ולא מטופס דלא אשכחן בשום דוכתא להצריך לכתוב אלא שם האיש והאשה בלבד ותו לא אינו דין שאם כתב חניכתו בלבד שיהא כשר, אבל שמעתי שרבנו ישעיה האחרון ז"ל כתב בתשובה ששאלו