רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רכ

רבוותא לא קא מיירי אלא בהני דקדוקי דאביי דפרק המגרש בלבד אבל בשאר שנויים דגיטא לא קמיירי וכל דיינא דמסריך במילתא ולא מפליג בין שאר שנויי ובין הני דקדוקי דרבא ומחתינא לכלהו בחדא מחתא עתיד הוא ליתן את הדין בלי ספק מפני שלא כל מי שירצה ליטול את השם יטול כי מאד מאד צריך ליזהר שלא יתעסק בעניין הגיטין אם לא שיהיה בקי בטיב גיטין מפני שרבו בהן הדקדוקים ובקל יכול אדם לטעות בהן והחרבה גדולה מאד מפני שהוא פסול ממזרות ושנינו בפרק קמא דחגיגה אי זהו מעוות לא יוכל לתקון זה שבא על הערוה והוליד ממנה ממזר צור ישראל יצילנו משגיאות, ומשום הכי אמר ליה רב יימר לרב אשי בפרק קמא דקדושין הא דאמר רב יהודא אמר שמואל כל שאינו בקי בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם אפילו לא שמיע ליה הא דרב הונא אמר שמואל הלכה כרב יוסי דאמר דיו א"ל אה"נ ופרש"י והתוספות אדם שנתמנה אגיטין וקדושין צריכים אנו להודיעו הא דאמר רב יהודה אמר שמואל כדי שלא יכשל בה דשכיח או דילמא ליכא למיחש להכי דלא שכיח כולי האי, ומשני אה"נ דאפילו במילתא דלא שכיחא כולי האי צריך שיהיה בקי בו כ"ש בנדון דידן שהסופר לא כתב שם אבי אשתו אלא מפי הבעל שהרי לא ידע שם אבי האשה שום איש מאנשי אותה העיר זולתו ויש לחוש שמא כיון לקלקל ואעפ"י שהוא בעצמו קרא הסופר והעדים וצוה שיכתבו לו גט ויחתמו בו ומסתמא לא מחזקינן ריעותא שאני הכא דריע חזקתיה שלא בחנם שנה שם אבי אשתו דלא מסתבר לומר שהסופר לא שמע קול הבעל וטעה בו ושנה מעצמו, וכהאי גוונא אמרינן בפרקא קמא דמציעא גבי מצא שטרי חוב אם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר שבית דין נפרעים מהם אין בהם אחריות נכסים יחזיר שאין בית דין נפרעים מהם ומוקי לה התם משום דחיישינן שמא בא ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין ופריך אי הכי כל שטרי דאתו לקמן נמי ניחוש להו הכי ומשני כל שטרי לא ריעי הני ריעי ופרש"י הואיל ונפל איתרעי דיש לומר אם היה כשר היה נזהר בו הוא הדין נמי בנדון דידן יש לומר אם לא היה מכוין לקלקל לא היה משנה שם חמיו וגרע טפי מההיא דמציעא דהתם אין פסלות בנפילתו והכא יש פסול בשנויו. וכן מצאתי לרבינו מאיר הלוי ז"ל שכתב דהיכא דידעינא דהוה כתיב ביה בגיטא מידי דפסיל לגיטא איכא לפלוגי אי פסולא דשיך בכל עניינא דגיטא הוא כגון דהיה שיורא או תנאה או שנוי שם דכי איכתיב גיטא אדעתא דההוא ענינא איכתיב לא מבעיא אי איכתיב ההוא פיסולא מדעת דבעל דפסיל אלא אפילו אי לא איכתיב אלא מדעת הסופר דטעה וסבר דהכי אמר ליה הבעל כיון דאי איכתיב כלה גיטא אדעתא דההוא שיורא או אדעתא דההוא תנאה או אדעתא דההוא שמא איכתיב פסול ולית ליה תקנתא ואי פסולא דלא שייך בכולא גיטא הוא כגון הנהו מילי דאביי דפרק המגרש ומאי דדמי ליה אף על גב דטעה בהו סופר וכתבינהו דלא כתקנתא דרבנן לא להאי ענינא דפסיל לגיטא איכוין ואשתכח דכי כתביה לההוא גיטא לאו אדעתא דפסיל ליה כתביה והוא הדין נמי גבי שנה שמו ושמה אם נתכון לכתוב ראובן וכתב שמעון או נתכון לכתוב שמעיא וכתב שמע לבד דלאו פסולא דשיך בשאר גיטא הוא שהרי נתכוין לכתוב כל שאר הגט לשם ראובן או לשם שמעיא כל כי האי גוונא אי איתקן במחק ובתלייה ואי קיים בעדי חתימה או אפילו לא איקיים ואיתיהיב בעדי מסירה דמסהדי דהכי הוה כתיב בשעת מסירה כשר הדין סברא דילן, וחזינן לבעל העטור שכתב משם הגאונים מחק שמו ושמה פסול אע"פ שמקויים ושאר מחקים אם נתקים כשר בדיעבד אבל לכתחלה לא ולא הוה בריר ליה לדידיה אלא לכתחלה כשר אפילו בשמו ושמה ולדידן מסתבר טעמא דגאונים דכיון שכתב שמו ושמה על המחק מוכחא מילתא טפי דשמא אחרינא הוה אמקום מחקא מעיקרא ואיכא למיחש דילמא כי איכתיב גיטא לאו אדעתא דשם המקויים איכתיב אלא אדעתא דשם המחק והוה ליה שלא לשמה דאפילו גבי של בעל שייך שלא לשמה דאי הוה כתיב ביה מעיקרא שרה אשת נחור והשתא כתיב שרה אשת אברהם אשתכח דהאי גיטא מעיקרא לאו לשם שרה אשת אברהם איכתיב ואף על גב דקימא לן סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ואי לא דהוה כתיב מעיקרא אדעתא דשם המקויים לא הוה חתמיה עליה סהדי הני מילי בסתמא דלא איתחזק ריעותא אבל הכא דאיתחזק ריעותא בשמו ושמה חיישינן דשלא לשמה איכתיב וטעם דשאר מחקין דגזרו בהו להתחלף אטו שמו ושמה ומספקא חיישינן לממרינהו בשמו ושמה ולא מורינן ביה הלכה למעשה לאכשורי עד כאן לשון הרמ"ה ז"ל, והשתא שמעינן מהכא כמה מילי מעליתא חדא דאיכא לפלוגי בין שינויי דשם עירו ושם אבי האשה ובין שנויי דהני דקדוקי דאביי כדפרישנא לעיל דגבי שנויי דשם עירו ושם אבי האשה דפסולו שייך בכוליה גיטא דכי איכתיב אדעתא דההוא שמא איכתיב אין לחלק בין אם כתבו הבעל בעצמו ובין אם טעה בו הסופר וכתבו מעצמו דבכל אופן פסול ולית ליה תקנתא ואילו בהנהו דקדוקי דאביי דפרק המגרש דפסולייהו לא שייכי בכוליה גיטא אף על גב דטעה הסופר וכתב דלא כתקנתא דרבנן לא להאי ענינא דפסיל ליה ל לגיטא איכוין וכשר. ועוד שמעינן מהכא דאפילו בהנהו דקדוקי דאביי דפסולייהו לא שייכי בכוליה גיטא ' אי תקנינהו במחק או בתלייה ואיקיים בעדי חתימה או אפילו לא איקים ואיתיהיב בעדי מסירה דמסהדי דהכי הוה כתיב בשעת מסירת הגט כשר ואי לא לא. ועוד שמעינן מהכא דאיכא למיחש לדעות הגאונים ז"ל דקאמרי דהיכא דכתב שמו או שמה או שם עירו או שם עירה על המחק אף על גב דאיקיים מוכחא מילתא דשמא אחרינא הוה כתיבא אמקום מחקא מעיקרא ואיכא למיחש דילמא כי איכתיב גיטא לאו אדעתא דשם הכתוב על המחק איכתיב אלא אדעתא דשם המחוק והוה ליה שלא לשמה ופסול. ועוד שמעינן מהכא דאפי' במקום דאיכא חזקה אי איכא ריעותא איתרע ליה חזקתיה כדפריש' לעיל דהא אף על גב דקימא לן דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי וחזקה גדולה היא ואין לחוש לשמא אד אדעתא דשם המחוק איכתיב מיהו כיון דאיכא ריעותא דשמו ושמה כתובין על המחק חיישינן דילמא שלא לשמה איכתיב. וליכא למימר שאני הכא דאיכא עגונאה דאיתתא שהרי הגט הזה בא מארץ מרחקים והמגרש גם כן הוא משומד ויש לחוש שמא לא יתרצה לחזור להתירה פעם שנית והיכא דאיכא עגונא דאתתא ויש לחוש שמא לא ירצה לחזור להתירה פעם שנית והיכא דאיכא עגונא דאיתתא אקילו רבנן טפי