רבי אליהו מזרחי(רא"ם) ריח

אלמא אפילו בדיעבד פסלינן היכא דלא כתב שמו ושמה מיהו אינה ראיה דאיכא למימר מדרבנן הוא דפסול תדע דהא פריך נמי מעירו ועירה והא ודאי מדרבנן הוא אם לא נאמר כדי נסבה אגב שמו ושמה מיהו על כרחך מעירו ועירה נמי פריך דהא קימא לן שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה הולד ממזר אפילו לחכמים אם לא נאמר שיותר הוא רע כששנה השמות משום דהוי כמזויף מתוכו עד כאן לשונו ואף על פי שדבריו זכרו לברכה דקאמר כדי נסבה אינם אלא לענין מדרבנן ומדאורייתא דשמו ושמה הוי מדאוריתא ושם עירו ועירה הוי מדרבנן והא דנקט שם עירו ועירה בהדי שמו ושמה אגב גררא הוא וכדי נסבה מיהו משם יש לדקדק דהוא הדין נמי דאיכא למימר דלא פריך התם אלא משמו ושמה והא דנקט שם עירו ועירה כדי נסבה

וכן כתב הרב רבינו אשר זכרו לברכה בתשובה דע כי אין חשש בכתיבת שם הנהר דאפילו לא נכתב העיר והשליח מביאו ואומר נכתב וניתן לי באותו מקום לא פסלינן ליה דלא פסלינן אלא בשנה שם עירו ושם עירה אבל לא נכתב שם עירו ושם עירה כשר דלא גרע מההוא דיהב ספר תורה לדביתהו להתגרש בו דבעי תלמודא למימר שהיא מגורשת בכריתות דכתיב ביה לולי שלא נכתב לשמה עד כאן לשונו משמע דעירו ועירה כדי נסבה או שמא לא היה כתיב בנוסחתו ורק והא בעינא שמו ושמה ותו לא ואיך שיהיה אין להוכיח מההיא עובדא דאם לא כתב שם עירו ושם עירה פסול אבל ליכא לשנויי דרבינו יצחק סבר כהראב"ד זכרו לברכה דפוסל הגט בלא נכתב בו שם עירו ושם עירה וכרבנו תם זכרו לברכה שכתב המרדכי בשמו בפרק חשולח דאף על גב דאמרינן לעיל שאם דלג שם העיר לגמרי שהוא כשר מכל מקום אנו לא נעשה מעשה מפני שרבינו תם זכרו לברכה פוסל ואם מת בעלה חולצת ולא מתיבמת ודיק מההוא עובדא דההוא דעל לבי כנישתא וכולי דפריך והא בעינא שמו ושמה שם עירו ושם עירה פסול ומתניתן דהכותב טופסי גיטין דלא קתני שם עירו ועירה בהדי שמו ושמה והזמן לא משום דאין צריך לכתבם הוא אלא משום דאין צריך שיניח מקום בעדם דסתמא דמילתא אין הסופר מזמין טופסים להיות לו מוכנים אלא לבני עירו ולבנות עירו בלבד כדאמרן אבל לעולם אימא לך אם לא כתב שם עירו ושם עירה פסול ומשום הכא אם שנה שם עירו ושם עירה פסול אבל אם היה סובר שאם לא כתב שם עירו ושם עירה כשר לא היה פוסל בשנה שם עירו ושם עירה דכל דבר שאם לא נכתב כשר אף על גב דצריך לכתבו לכתחלה אם שינה בו כשר הא ליכא למימר דהא אשכחן בהדיא לרבינו יצחק זכרו לברכה שסובר שאם לא כתב שם עירו ושם עירה שאינו נפסל בכך כדכתב במרדכי זכרו לברכה בשמו פרק השולח

אם כן התברר מכל הני דאמרן דהיכא דשנו בגט שם מקום עקר דירתו בשנוי ממש כנדון דידן שהיה שם העיר ליפנטו והם כתבו ליפונט שמשמעו גשר לא מבעיא היכא דלא כתבו אחר כך וכל שום וחניכא שיש לו אלא אפילו כשכתבו אחר כך וכל שם שיש לו הרי זה בטל ל לגמרי ואם נשאת תצא והולד ממזר אפילו לחכמים דתקנת דר"ג לא מהני אלא כשהיו לו ב' שמות והוחזקו בהן וכתבו השם היותר מפורסם שאין זה שנוי ממש אבל בשנוי ממש לא מהניא כלל כדאמרן והיכא דשנו שם מקום עמידתן בשעת כתיבת הגט ולא היה אותו מקום מקום עיקר דירתם בזה נפלה מחלוקת בין הגאונים רבינו יצחק והנגררים אחריו כבעל העטור וספר מצוות הגדול זכרם לברכה כתבו שהוא כשר כיון שאין זה מהדברים שצריך לכתבן דכל דבר שאין צריך לכתבו אם שנה בו כשר ורבנו יואל הלוי וריצב"א וההגהות ובעל התרומה זכרו לברכה כלם פוסלים דלית להו הא דאמרינן כל דבר שאין כו' והרשב"א זכרו לברכה כתב בתשובה דאם שינה מקום הלידה הוי בכלל שינה שם עירו ועירה ופסול וכל הגאונים הללו לא חלקו כלל בין אית ביה משום לעז ובין לית ליה פסלו בכל אופן אבל האשר"י והטור זכרם לברכה חלקו בזה ואמרו דהיכא דאית ביה משום לעז לא שנא אם הוא מהדבר שאין צריך לכתבו לא שנא אם הוא מהצריכים אם שנה בו פסול והיכא דלית ביה משום לעז אם הוא מהדברים שאין צריך לכתבן אם שנה בו כשר ואם לאו פסול שכן כתב האשר"י בפרק הזורק והטור בסימן קל"א שאם שנו מקום הלידה זה היה מעשה והכשירו רבינו תם דדוקא בעיקר דירתן הוא דאיכא חשש מפני שהיא ידועה וכל אדם נקרא על שם מקום עיקר דירתו וכשרואים שינוי איכא לעז שאומרים שזה המגרש אינו בעלה של זו המתגרשת אבל מקום לידת האיש שאינה ידועה וגם אינו נקרא על שם מקום לידתו ליכא חששא כיון דליכא לעז וגם אין לפוסלו משום דסהדי חתימי אשיקרא כיון ד דאין זה צריך לכתבו דלא חתימי אלא על עקר המעשה כדמשמע מפרק שני דכתובות ומשמע מדברים אלו דאף לדידהו אם היה האיש ההוא נקרא על שם מקום הלידה או העמידה כנדון דידן אם שנו בו פסול אף על פי שאיננו מהדברים הצריכים לכתבן משום דנהי דלית בהו משום טעמא עמא דסהדי חתימי דחתימי לשיקרא כיון דאין צריך לכתבן כדמשמע מפרק שני דכתובות מיהו כיון דאית בהו משום לעז פסול ודברים הללו דברים של טעם הם שהרי בראשונה שהיה משנה שמו ושמה דאוקימנא התם בשהיו לו שני שמות וכתב האחד מהם בלבד לית ביה משום חתימי לשקרא ואפילו הכי היה פסול מפני הרואים שהיו מוציאים לעז והיו אומרים שאין זה המגרש בעלה של זו המתגרשת מפני שלא היו מכירים אותו בזה השם הכתוב בגט אלמא אף על גב דלית ביה משום סהדי חתימי לשיקרא כיון דאית ביה משום לעז אבל הרמב"ם והרי"ף ז"ל ורבנו ישעיה האחרון ז"ל כתבו שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה סתם כלשון המשנה ולא חלקו בין מקום עקר דירתן ובין מקום עקר עמידתן או לידתן ואין שום הכרע בדבר כלל אלא מלשון עירו ועירה בלבד דסתם עירו ועירה אינו אלא על עקר מקום דירתם כדכתב האשרי ז"ל יש לומר דהא דנקט עירו ועירה לישנא דמתניתין הוא דנקט אבל הוא הדין נמי אם שנה מקום עמידתו או לידתו משום דהוי כמזוייף מתוכו כדכתב רבינו יואל הלוי וריצב"א וההגהות בשם התוספות וכדמספקא ליה לבעל התרומות ז"ל וכדמשמע מדברי האשר"י והטור ז"ל וכל שכן הרשב"א ז"ל שסובר ששינה מקום הלידה נמי הוי בכלל שינה שם עירו ושם עירה כמו שכתב בתשובה ותנא דמתניתין נמי דנקט עירו ועירה אינו אלא משום דרגילי בהו אינשי למכתבינהו בגיטא אבל מקום הלידה והעמידה דלא רגילי בהו אינשי