רבי אליהו מזרחי(רא"ם) ריז

דבר הוא מהדברים שאין צריך לכתבן ולית ביה משום מחזי כשיקרא אפ"ה פסול וגם ר"ת עצמו שהביא הראיה מההיא דכתובות לא קא מיירי אלא בשטרות בלבד מדקאמר שאין השטר נפסל כשלא נכתב בו דבר שאינו צריך כדאמר בפ"ב דכתובות כו' ולא קאמר שאין הגט נפסל בו ואע"ג דאשכחן שטר נמי דאיקרי גט כדאמרינן גט חוב שאין בו אחריות, אב שכתב גיטין לבניו, כל הגט שיש בו עד כותי מיהו לא אשכחן בשום דוכתא דגט אקרי שטר. וא"כ גם הרא"ש ז"ל מודה שאם שנה מקום עמידתו ולא היה לו מקום דירה אחרת שאז הוא נקרא בוודאי בשם מקום עמידתו שהוא פסול כיון שהוא נקרא על שמו והרואה אותו המקום בשנוי שם אומר שאין זה המגרש בעלה של זו וכיון דאיכא לעז פסילנא ליה לההוא גיטא אף על פי שאין זה מהדברים שצריך לכתבן ולית ביה משום מחזי כשקרא

אם כן התברר לנו מכל הני דאין לחלק בין עקר דירתו ובין מקום עמידתו אלא לדעת ר"י ובעל העיטור וספר מצוות הגדו' ז"ל אבל לדברי רבי' יואל הלוי והריצב"א וההגהות מימוניות בשם התוספות ובעל התרומה זכרו לברכה דסבירא להו שאף על פי שאין צריך לכתבו אם שנה בה פסול משום דריע טפי דהוי כמזויף מתוכו ואפילו להרב רבינו אשר והטור זכרם לברכה דסבירא להו כרבנו יצחק דאמר כל דבר שאין צריך לכתבו אם שינה כשר בנדון דידן מודו דפסול דע"כ לא מכשרי אלא כששנה מקום לידתו דמסתמא אינו נקרא על שמו אבל כששנה מקום עמידתו או אפילו מקום לידתו והיה נקרא על שמה כנדון דידן מודו דפסול ואף על גב דלכאורה משמע דרש"י זכרו לברכה נמי סבר כרבינו יצחק מדמפרש בההיא עובדא דהמביא תניין גבי והא בעינא שמו ושמה כו' דמדתנן לקמן שנה שמו ושמה פסול אלמא צריך לכתוב שמו ושמה מיהו מצינן לפרושי למילתיה דהכי קאמר דמדתנן לקמן שנה שמו ושמה פסול מכלל ד דצריך לכתבן דאם לא כן מאי שינה דקתני במתניתין אם אינן כתובין בגט כלל וכתב ספר מצות הקטון וצריך לכתוב שם העיר שהסופר והעדים עומדים שם בשעת כתיבת הגט כשכותבים למנין שאנו מונים כו' גם מקום דירת בעל האשה ועכשיו שאין אנו יודעים מקום עקר דירתן כותבים מקום עמידת רגליהם בשעת כתיבת הגט אלמא לא סגי בלא כתיבת מקום עמידתו בשעת כתיבת הגט כשאין אנו יודעים מקום עקר דירתו וכל שכן בנדון דידן שאין לו מקום עקר דירה אחרת חוץ ממקום עמידתו בשעת כתיבת הגט דפשיטא דבעינא לכתבו וכיון דדבר הצריך הוא מעתה לכולי עלמא אם שנה בו פסול מידי דהוה אם שנה מקום עקר דירתו דאפילו רבינו יצחק זכרו לברכה עצמו מודה בו דפסול כדמשמע מדבריו בפרק הזורק. וליכא לאקשויי לר"י ולבעל העטור ולספר מצוות הגדול זכרם לברכה הנגררים אחריו דסבירא להו דכל דבר שאין צריך לכתבו אם שנה בה כשר ממתניתין דהכותב טופסי גיטין דפרק כל הגט דקתני צריך שיניח בו מקום האיש והאשה והזמן ואילו מקום עירו ועירה לא קתני אלמא דאין צריך לכתוב אפילו מקום עקר דירתו ואפילו הכי אם שנה בה פסול כמו ששנינו בפרק הזורק שינה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים הללו בה ואמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב ומודים חכמים שאם שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר ואמר רב אשי אף אנן נמי תנינה כו' דאיכא למימר לעולם אימא לך צריך לכתבן והא דלא הזכירן בהדי שמו ושמה והזמן משום דעירו ועירה אין צריך שיניח בה מקום דמסתמא אין הסופר מזמין טופסים להיות מוכנים לו אל' לבני עירו ואינו משים על לבו שמא יבואו מעיר אחרת דמילתא דלא שכיח היא לכן כותב שם עירו ושם עירה עם שאר הגט אבל שם האיש ושם האשה והזמן צריך להניח בם מקום מפני שאינו יודע אי זה מבני העיר יצטרכו בו ובאיזה זמן יצטרכו בו כדפירש הרב רבנו ישעיה האחרון זכרו לברכה אם כן רישא דמילתא נקט ושם האיש והאשה וכל מה שמשירין קאמר דהינו שם עירו ושם עירה כדפירש הרשב"א זכרו לברכה בתשובה אבל ליכא למימר דמתניתין דהכותב טופסי גיטין אירי לעיכובא ומשום הכי לא הזכיר עירו ועירה בהדייהו משום דעירו ועירה אינו צריך לכתבן אלא לכתחלה אבל בדיעבד כשר ואפילו הכי אם שנה עירו ועירה פסול משום דאף על גב דאין עכוב בכתיבתן לכתחלה מיהו צריך לכתבן מה שאין כן מקום הלידה והעמידה דאפילו לכתחלה אין צריך לכתבן הלכך אם שנה בהם כשר דהא זמן דנקט בהדי שמו ושמה לא מצית לאוקומיה לעכובא דהא שנינו בפרק המגרש ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים או יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד מדקאמר ואם נשאת הולד כשר שמע מינה לא פסילי אלא לכתחלה וכן פירש רש"י זכרו לברכה בפרקא קמא גבי והא שלשה גיטיך פסולים דרבנן ואם כן על כרחך לומר דמתניתין דהכותב לא קמיירי אלא בלכתחלה ומדלא הזכיר עירו ועירה בהדייהו אלמא דאין צריך לכתבו אפילו לכתחלה אלא מחוורתא כדשנינן מעקרא ולפי זה ליכא לאקשויי לבעל העטור זכרו לברכה דקאמר ולכתחלה הוא דבעינא שם עירו ושם עירה ואי חסרי לא פסלינן ליה דמשמע דסבירא ליה דמתניתין דהכותב טופסי גיטין מיירי לעכובא ואנן אוכחנא לעיל דמתניתין לא קמיירי אלא לכתחלה דיש לומר אין הכי נמי דמיירי לכתחלה והא דלא הזכיר עירו ועירה בהדיהו לאו משום דלא צריך למכתבינהו לכתחלה אלא משום דאין צריך להניח בם מקום דמסתמא אין הסופר מזמין טופסים להיות מוכנים לו אלא לבני עירו ועירה אם כן רישא דמילתא נקט שם האיש והאשה וכל מה ש משיירין קאמר כדשנינן מעיקרא. ואם תאמר אי הכי קשיא מההיא עובדא דפרק המביא תנין דההוא גברא דעל לבי כנישתא שקל ספר תורה ויהב לה לדביתהו ואמר לה הא גיטיך ואמר רב יוסף למאי ליחוש לה אי משום מי מילין אין מי מילין על גבי מי מילין אי משום כריתות דאית ביה הא בעינא שמו ושמה ושם עירו ושם עירה וליכא וכרש"י זכרו לברכה מדתנן לקמן שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה פסול ש"מ צריך לכתוב שמו ושמה שם עירו ושם עירה דמשמע דאם לא כתב שם עירו ושם עירה פסול דהא בעכובא קמיירי ע"כ יש לומר דשם עירו ושם עירה כדי נסבה איירי דנקט שמו ושמה כדכתב בעל העטור זכרו לברכה. וכתב בסוף דבריו וכן מצוי אצלנו בתשובת אבי זכר קדוש לברכה וכן מצאתי בא"ז הגדול זכרו לברכה ורבי יואל הלוי הביא ראיה מההוא גברא דעל לבי כנישתא כו' ופריך והא בעינא שמו ושמה