רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רטז

שכתוב בו אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני וחתימי ביה סהדי אין מעלין מאותו שטר ליוחסין משום דלאו אכלא מילתא קא מסהדי אלא אמנה שבשטר ולא על מה שכתוב בו שהוא כהן אלמא אפילו אינו כהן השטר כשר דסברא הוא ד דעדים לא חתימי אלא על עקר המעשה, ומעשה באחד ששנה בגט מקום לידתו והכשירו רבינו יצחק וכתב אחר כך דמקום עמידה נמי אין צריך לכתבו דהא כל הגיטים הבאים ממדינת הים אין כותבים בהם מקום עמידת האשה דהיאך ידע הסופר המקום שהאשה עומדת בו באותה שעה או המקום ש שתהא עומדת בשעת קבלת הגט והוא הדין נמי באיש אינו צריך לכתוב מקום עמידתו ביום הכתיבה וראיה על זה מדקאמר היה במזרח וכתב במערב מאן אילימא בעל היינו שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אלא לאו סופר ולא קאמר לעולם בעל ומאי עירו היינו מקום דירתו והיה במזרח וכתב במערב היינו מקום עמידתו ביום הכתיבה דומיא דהא דמוקי לה בסופר שמע מנה דאין צריך לכתוב מקום עמידת הבעל והאשה ביום הכתיבה ואם כן אם שנה בו כשר כיון דאין צריך לכתבו כמו בשנוי מקום הלידה מכל מקום בנדון דידן דעקר מקום דירתו הוא ולא מקום שהלך שם לפי שעה הוא שהרי הלך לדור שם כולי עלמא מודו דאם שנה פסול וכן כתב רבינו יצחק עצמו גבי שנה שם עירו ושם עירה היינו עיר שדרים בה ואף על פי ששנינו בפרק השותפין כמה ישהא בעיר ויהיה כאנשי העיר שנים עשר חדש קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד אלמא לא מקרי עיר דירתו אלא כששהא שם שנים עשר חדש ובנדון דידן נהי שלא הלך שם לפי שעה אלא לגור שם מכל מקום שמא לא שהא שם שנים עשר חדש ואין זה מקום דירתו מיהו כבר פרשה רבי יוחנן לההיא מתניתין דלא קא מיירי אלא לפייסי העיר בלבד אבל לשאר מילי אם שהא שם שלשים יום הרי הוא כאנשי העיר וכן כתב המרדכי משם ראבי"ה בפרק השולה, ז"ל מקום הדירה אין לכתוב אלא אם כן נתישב בעיר ושלשים יום כדמפרש בפרק השותפין ואם יצא ממדינה למדינה אחרת אחר אחרון אני בא ואף על פי שהטור חולק בזה וכתב ואם רגיל בשני מקומות כותבים שם מקום עקר דירתו והוא אותו שדר בו שנים עשר חדש מכל מקום דברי ראבי"ה הן עקר בכל מקום דבעל הוראה הוא כמו שכתב המרדכי בכמה דוכתי וה"נ משמע מסוגיא דתלמודא שהרי מעקרא כי הוה פריך מבריתא דהחמרת והגמלת תירץ רבא הא לבני מתא הא ליתבי מתא ופירש רשב"ם ז"ל מתניתין דקתני י"ב חדש מיירי לבני מתא פירש להיות כאנשי העיר לשאת עמהם בעולי העיר ומקמי הכי לא יהיב מידי עם בני העיר ובריתא דקתני ל' יום מיירי ליתבי מתא וגבי עיר הנדחת יושבי העיר כתיב וכי הדר פריך מבריתא דל' יום לקופה ג' חדשים לתמחוי ו' לכסות ט' לקבורה י"ב לפייסי העיר דהשתא ליכא לתרוצי מתניתין דקתני י"ב חדש לכל מילי כדשני רבא מעיקרא אתא רבי יוחנן ותרץ כי תנן נמי מתניתין י"ב חדש לפייסי העיר תנן ולא לכל מילי אלמא י"ב חדש דקתני במתניתין לאו לכל מילי קתני ש"מ. ועוד שהסמ"ג ובעל התרומות כתבו משם ר"י דאין צריך לכתוב המקום שהבעל עומד שם בשעת כתיבת הגט רק מקום עיקר דירתו ולא מקום שהלך שם לפי שעה מאחר שלא הלך לגור שם וי"ל שהם סוברים שאם הלך לגור שם נקרא מקום דירתו מיד ובריתא דל' יום מיירי בשלא הלך לגור שם אלא לפי שעה ושהא שם ל' יום. ועוד י"ל שמא מאחר שהלך לגור שם קנה בית דירה או קרקע כל דהו שאז הוא נחשב כאנשי העיר מיד דתרי תנאי אליבא דרשב"ג ועוד מאן לימא לן דלא עברו עליו שם י"ב חדש ואם כן אין להכשיר זה הגט אלא אחר הברירה מכל הני דאמרן דכל ספק דאוריתא לחומרא וכל זה לדברי ר"י והנגררים אחריו כגון בעל העטור והסמ"ג ז"ל דס"ל דאין לחוש כי אם בשנוי מקום עקר דירתו אבל בשנוי מקום עמידתו ביום הכתיבה או בשנוי מקום לידתו לא משום דכל דבר שאין לכתבו אם שנה בו כשר. אבל לדברי רבינו יואל הלוי שפוסל הגט אף בשנוי מקום הלידה ואעפ"י שאין צורך לכתבו דר"ת שהצריך לכתוב דירה ולידה אינו אלא לשופרא בעלמא כדאיתא במרדכי פר' השולח ולדברי ריצב"א שהיה רוצה לפסול הגט על שנוי שם הנהר כדאיתא במרדכי פרק המגרש ולדברי ההגהות בשם התוספות בענין כתיבת מי בורות במקום מי בארות דאי לאו דנובעין מיקרו שפיר בורות הוה פסלינן לגיטא אע"ג דאין צורך לכתבן אלא לסימן בעלמא ולדברי בעל התרומה שכתב ושמא אפילו איכא מקום עמידתו פסול כיון שאין צריך לכתבו כלל אין להעמיד המשנה אלא בדבר שהיו רגילים לכתוב פירש וא"כ אין להוכיח דממיל' מוקי למתניתין דהיה במזרח וכתב במערב בבעל ובמקום עמידתו ש"מ דאם שנה מקום עמידתו כשר דש"מ אפילו אם שנה מקום עמידתו פסול והא דלא מוקי לה בבעל ובמקום עמידתו אינו אלא משום דאין מנהג לכתוב בגיטין מקום העמידה ואין להעמיד המשנה אלא בדבר שהיו רגילין בו ובנוסח אחרת ושמא אפילו אם שנה מקום עמידתו כשר כיון שאין צריך לכתבו ואפילו אם היה פסול אין להעמיד המשנה אלא בדבר שהיו רגילים בו ולהרשב"א ז"ל שכתב בתשובה דמקום הלידה נמי בכלל עירו ועירה הוא ואם שנה בו פסול דמשמע דכל הני רבוותא ס"ל דאף במקום שאין צריך לכתבו אם שנה בו פסול ולא ס"ל הא דכתב ר"י דכל דבר שאין צריך לכתבו אם שנה בה כשר מעתה אין לחלק בין מקום עקר דירתו וביו מקום עמידתו דבכל אופן פסול ואף הרא"ש ז"ל שסובר כדברי ר"י דקאמר דכל דבר שא"צ לכתבו אם שנה בו כשר מ"מ הוא סובר שזה אינו אלא בשטרות בלבד דפסולייהו אינה אלא משום דמחזי כשיקרא והלכך אם שנה בו בדבר שאינו צריך לכתבו כשר כיון דעדים לא חתימי אלא על עקר המעשה בלבד כדמשמע מפ"ב דאין מעלין משטרות ליוחסין שאף על פי שכתב בו אני פלוני הכהן לויתי מנה מפלוני אין מעלין אותו לכהונה מאותו שטר משום דעדים לא חתמי אלא אמנה שבשטר ותו לא אבל בגיטים דבעינה בהו תרתי חדא דלא תחזי כשקרא ותו דלא יהא בו משום לעז לא מכשרינא ליה לגיטא דאית ביה שנוי שם אלא היכא דאיכא תרתי לטבותא, חדא שיהא אותו דבר ששנו בו מהדברים שאין צריך לכתבן דתו ליכא למפסליה משום מחזי כשיקרא כיון דעדים לא חתימי אלא אעקר מעשה ועוד שלא יהא נופל בו שום לעז כגון ששנו בו מקום הלידה שאין זה מהדברים שצריך לכתבן ולית ביה משום מחזי כשיקרא כיון דעדים לא קיימי אלא אעקר מעשה וגם לית ביה משום לעז כיון דאין האדם נקרא על שם מקום לידתו ואין הרואים מכירים אם יש בו שנוי אם לאו, אבל אם שנה השם במקום דאיכא לעז אעפ"י שאותו