רבי אליהו מזרחי(רא"ם) ריג

אלא שכתבו כן בכוונה בעד הגשר דהשתא כל הרואים יאמרו דאין זה המגרש בעלה של זו ויוציאו לעז על בניה מהשני אינו דין שיהא זה בכלל שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה

ועוד ראיה אחרת מתשובת ריצב"א מייתי לה המרדכי ז"ל בפרק המגרש ז"ל יען אשר עגמה נפשי על עלבון האיש הזה ועגון הבת דקדקתי בגט אשר הובא לפנינו מארץ הגר ועמדתי על בוריו של דבר וכן אני בעיני שאעפ"י שלא נעשה כמנהג מקומנו כי דיקא בה שפיר מנהג כשר הוא וח"ו שלא להוציא לעז על גיטיהן. ומה שכתוב בורייש ואנו קורים אותו באורייש נראה בעיני כיון דמתוך מקום דירת האיש ומקום כתיבת הגט מוכיח כי מארץ הגר בא והוא לשונם לדבר בלישנא קלילא אין להקפיד כלל, וכן נהר שיינא שכתבו שנה בלא יוד אין להקפיד כי גם בלשוננו קוראים אותו לפעמים בלא יוד וכתב אח"כ והנה צויתי לאיש הזה להרצות הדברים לפני אחי הרשב"א ז"ל ולפני רבותי שבפריש כי איני כדי שאסמוך על דברי עד יבואו דבריהם דברי צדק עד כאן לשונו שמעינן מהכא דאם לא היה מנהג לשון הגר לדבר בלישנא קלילא ולקרות עיר באורייש בשם בורייש ונהר שיינא בשם שינא לא היה מכשיר הגט ההוא משום דהוי בכלל שנה שם עירו ושם עירה ואעפ"י שאין זה השנוי אלא בחסרון אלף שאין זה שנוי מורגש ויש תיבות הרבה חסרות אלף כמו לא יהל שם ערבי ותזרני חיל שאין הכתוב מקפיד על חסרונה מפני שאין הברת האלף נכרת כמו שכתב רש"י ז"ל בפירוש דחומש גם לא היתה עיר אחרת נקראת בשם בורייש עד שיחשבו הרואים שהמגרש הוא האיש הדר בעיר בורייש אפ"ה היה פוסלו משום שנה שם עירו ושם עירה ואפילו אחר שידע שהובא מארץ הגר ומנהג דמקום ההוא לדבר בלישנא קלילא עדין לא היה רוצה לעשות מעשה עד יבואו דברי אחיו הרשב"א ז"ל כ"ש וק"ו בנדון דידן דאית ביה תרי שנויי שהשמיט הוו מסוף התיבה וכתבה באמצעה ושניהם מורגשים בתנועה אעפ"י שאינם מורגשים בהברה ונשתנית בזה צורת התיבה בכתיבתה ובקריאתה גם השנוי הזה מורה על מקום אחר מתחלף שהוא גשר וכל הרואה זה השם יחשוב בלא ספק שהמגרש הזה אינו הדר בעיר ליפנטו אלא איש אחר הוא הדר בגשר דפשיטא הוא דאין לך שנוי גדול מזה ואין בזה גמגום כלל. וגדולה מזו כתבו ההגהות המימוניות בשם התוספות שיש להכשיר אותן גיטין שכותבין בעירות היושבות על מי בארות נובעות דיתבא על מי בורות ואין לפסול אותן מטעם שינה שם עירו ושם עירה כיון דאשכחן בארות נובעות דאיקרו נמי בורות כדאיתא גבי בור היחיד בפרק עושין פסין. וכן בתשובת ריצב"א דלעיל על נהר שינא שכתבו שנה בלא יוד שכתב שאין לחוש שכך הוא לשונם לומר שנה בלא יוד גם כי בלשוננו קורים אותו לפעמים בלא יוד שמעתה לא נשאר מקום לבעל דין לחלוק כלל דהשתא אם כשכתב שם העיר כמשפטו ולא טעה אלא בסימנים דידה בלבד שכתב דיתבא על מי בורות במקום על מי בארות דלא שכיח כולי האי דלהוו שתי עידות בשם אחד אלא מיעוטא דמיעוטא ולא היה צריך לכתוב הסימנין אלא לרוחא דמילתא בעלמא שאם יארע שיהיה שם עיר אחרת כשם עירו או שם עירה יהו הסימנים מוכיחים עליהן ולכן נוהגין לכתוב דיתבא על מי בורות או על מי בארות או על מי נהרות כמו שכתבו התוספות בפרק הזורק גבי שם עירו ושם עירה שהעיר שנולד בה אין צריך לכתבה כלל אלא שהקדמונים הרגילו לכתבה משום שאם יארע שיש שם יוסף בן שמעון אחר יהיה בו סימן על ידי מקום הלידה אפילו הכי היו רוצים לפסלו מטעם שנה שם עירו ושם עירה אי לאו דאשכחן בבארות דאיקרו נמי בורות בנדון דידן שהטעות היה בשם העיר שכתבו שם הגשר במקום שם העיר ושם העיר אינו נזכר כלל אינו דין שיהיה בכלל שנה שם עירו ושם עירה. וכל אלו הראיות אינם אלא בעד ליפנטו וליפונט שהם דומים בקריאתן ואותיות השם האחד הן הן עצמן אותיות השם האחר ואין בזה הבדל כלל אלא בשנוי האותיות וחושבים קצת שאין בזה קפידא ואינו נחשב שנוי כלל אבל שכתבו תאנים במקום טנם לית דין ולית דיין דהוי שנוי גמור מפני היוד הנוסף שכתבו בין הנון והמם שאין אחר האות הפתוחה שאחריה נח נראה יוד בשום מקום כלל אלא אם כן היה אותו הנח הנראה אות וו אבל אם היה מם סתומה לא ימצא לא במקרא ולא במשנה ולא בתלמוד ואפילו באגרות הסופרים כלל ולא אחרי האות הפתוחה שאחריה מם סתומה בלבד אלא אפילו אחר האות הנקודה בצרי או בסגול שאחריה מם סתומה לא מצאנו יוד נחה כלל לא במקרא ולא במשנה ולא בתלמוד. ומסתמא כל הרואה יוד אחר נון ואחריה מם סתומה לא יקרא הנון אלא בחירק ואין לך שנוי גדול מזה שהרי אפילו כשלא שנה כלל אלא שכתב הוו קצרה ודומה ליוד קצת כתבו התוספות בפרק המגרש דמיתי תינוק דלא חכים ולא טיפש ורואין אם קורא אותו וו או יוד. ומעשה בגט שלא היה ניכר הטיב בין וו ליוד שבא לפני רבי אליהו והביא תינוק דלא חכים ולא טפש לקרות אותה התיבה כדאמרינן במנחות גבי תפילין זיל איתי תינוק דלא חכים ולא טפש אי קרי ויהרג כשר ואי לא ייהרג הוא ופסול וכן כתב ספר מצוות הגדול מעשה היה לפני רבינו אליהו בגט שהיתה הדלת של כדת משה וישראל קטנה והיתה דומה קצת ליוד והורה רבינו אליהו להביא תינוק שאינו לא חכם ולא טפש וקרא אותו כדת משה וישראל בדלת, והכשיר אותו ומשמע דלולי זה היה פוסלו אעפ"י שאין במלת כית ביוד שום משמעות כלל ומסתמא טעות סופר היה כל שכן כשכתב יוד נוספת שנשתנית בו קריאת התיבה בכללה אפילו לחכמים הקוראים אותה וכ"ש וק"ו כשמובן מתוספת היוד ענין מתחלף מענין אותה התיבה כשהיא זולת יוד כנדון דידן דהכא פשיטא ופשיטא הוא דאין לך שנוי גדול מזה מכל הני משמע דהא דכתבו ליפונט במקום ליפנטו ותאנים במקום טנם שהם שנויים גדולים בלי ספק ואין זה צריך לפנים. ומעתה נחקור אל שאלתינו לבאר אם שנוי שם העיר ושם אבי המתגרשת הוא מהדברים הפוסלי' את הגט אי לא

ונראה לי לעניות דעתי דאין להכשיר זה הגט מכמה אנפי חדא משום דשנה מקום עמידת הסופר והעדים שהרי מקום עמידתם היה בעיר ליפנטו והגט כתוב בו למנין שאנו מונים בעיר ליפונט שפירוש בעיר הגשר ואילו היה גשר בעיר ליפנטו היינו יכולים לומר שלא חששו להזכיר שם העיר שהיו עומדים בה משום דחניכת אותה העיר היא נקראת בשם הגשר שבה ונשתמשו עם חניכת העיר לבדה והיינו מכשירים אותו