רבי אליהו מזרחי(רא"ם) ריב

וששאלתם על אודות הגט הבא מהעיר הנקרא' בארצו' יון אפשטו ובארצות לועז ליפנטו ושנו שמו וכתבוהו בשם ליפונט גם שנו שם אבי המגורשת וכתבו בת תאני' במקום בת יוסף מנס אם ראוי להכשירו משום דאתא מארץ מרחקים וגם המגרש משומד ושמא לא יתרצה עוד להתיר' ואיכא עגונה דאתתא ואין ראוי לדקדק בהן בשעת הדחק או אין השנויים הללו מאותן שאמרו חכמים ז"ל אין מדקדקין בהן בשעת הדחק וראוי לפוסלו

התשובה יראה דבתחלה צריכנא לבאר הנך שנויי דלפונט במקום ליפנטו ותאניס במקום תנס אם נקראים שנויים או אינם נקראים שנויים בכה"ג כיון דאותיות ליפונט הן אותיות ליפנטו אין כאן כי אם הפוך סדר האותיות בלבד גם שם תאניס אינו נקרא שנוי מכיון דלפעמים כותבים הסופרים תיו במקום טית ואלף נחה אחר האות הקמוצה אפילו באמצע התיבה גם לפעמים כותבים יוד נחה אחר האות הפתוחה באחריה נח נראה כמו יחדיו עליו ודומהן ואין אלה בכלל שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה דמתני' ובתר הכי נבאר משפט שאלתנו אם הגט נפסל בשנוי שם העיר ושם אבי המגורשת אי לא. שנינו בפרק השולח בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תקון העולם וכתבו בעל התרומות והסמ"ג ז"ל פירושה של משנה זו כדאיתא בבריתא דמיתי לה בגמרא היו לו ב' נשים אחת ביהודה ואחת בגליל וגירש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ואשתו שבגליל בשמו שבגליל אינה מגורשת עד שיכתוב לאשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו ולאשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דיהודה עמו פי' שיעשה שם של מקום הנתינה עקר ומעמיד שם התלמוד והוא דאתחזק בתרי שמי פי' שהוחזק בשני שמות משוני' שבני גליל אינם מכירים שם איש זה בשם יוסף ובני יהודה אינם מכירים אותו בשם שמעון וכשהוא ביהודה ובא לגרש אשתו שבגליל או להפך אם לא יכתבו שני השמות יחד יאמרו אותם שאינם מכירים אותו באותו שם שאין זה בעלה של זו המתגרשת ויוציאו לעז על בניה מהשני וכן פרש"י ז"ל גבי מפני תקון העולם שלא יוציאו לעז על בניה מן השני לומר לא גרשה בעלה שאין זה שמו וכתבו התוספות בפרק הזורק שנה שמו ושמה לא ששנה ממש כדאמר בפרק שני וכן שם עירו ושם עירה לא ששנה ממש אלא שיש לאותה העיר שני שמות בשני מקומות וכתב האחד מהם בלבד וכן כתב בעל התרומה ז"ל והסמ"ג דבכה"ג הוי שנה שמו ושמה ולא בשנה ממש שהרי זה דבר פשוט שהגט פסול מכיון שלא נכתב בשם בעלה אלא בשם איש אחר וכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה בפרק השולח במשנה בראשונה היה משנה שמו ושמה שזה שאמר ד"ג הזקן כששנה שמו ושמה וכתב כל שיש לו שהוא כשר לא יתקיים אלא א"כ היו לאדם שני שמות שנודע בשניהם אז כשכתב אחד מן השמות ובתנאי שיכתוב המפורסם מהם ואמר וכל שם שיש לו היה הגט כשר וכמו כן האשה אבל אם היה שמו על ד"מ יצחק וכתב בגט אני אברהם וכל שום שיש לי הרי הגט בטל ודע זה עכ"ל, מכל הני משמע דמשנת בראשונה חיה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה לאו בשנוי ממש קא מירי אלא שקורא שנוי מה שאינו כותב אלא שם א' משמות שני המקומות לפי שאינם מכירים אותו במקום האחד ודומה להם שנוי שמו ושמה וכן יש לפרש מתני' דפרק הזורק דקתני שנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה כמו שכתבו התוספות בפרק השולח גבי והוא דאתחזק בתרי שמי ומעתה יש לנו לומר כיון דאפילו בכה"ג דליכא שנוי כלל לא באותיות עצמן ולא בסדרן ולא בתוספ' וחסרון פסלינא ליה לגיטא מפני שאינם מכירים שמו האחד שיאמרו שאין זה המגרש בעלה של זו ובניה מן השני הם ממזרים כל שכן בנדון דידן דאיכא שנוי שם ממש שהרי נשתנה עניינו בזה השנוי כי שם ליפנטו הוא שם העיר ושם ליפונט הוא שם הגשר ואיכא לעז טובא שבודאי יחשבו כל הרואים שאין המגרש בעלה של זו שהרי בעלה של זו עומד בעיר ליפנטו והמגרש עומד בגשר, ואין זה דומה אלא כמי שכתב שולמית במקום שלומית דכ"ע מודו דהוי שנוי אעפ"י שאין שם כי אם הפוך סדר אותיות מכיון דהוי שולמית שם לאשה אחרת ושולמית שם לאשה אחרת ואיכא לעז וכה"ג דייק רבינו יצחק ב"ר משה בא"ז הגדול להיכא דלא נכתב בגט שם האיש או שם האשה ז"ל תנן בפרק השולח התקין ר"ג שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו אשה פלונית וכל שם שיש לה מפני תיקון העולם ופרש רש"י שלא יוציאו לעז על בניה מן השני לומר לא גרשה בעלה שאין זה שמו ומעתה היכא דלא הזכיר שמה כלל הרי איכא לעז שיאמרו לאחרת נכתב ולא לזו עד כאן לשונו. כל שכן בנדון דידן דהוי שנוי טפי דודאי איכא לעז טובא. ועוד ראיה אחרת מחא דגרסינן פרק האומר ההיא דהוו קרו לה נפתה אזול סהדי כתבו טפאתא ואמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותן ואין יכולים לכתוב גט אחר בלא רשות הבעל וסותר שם רבא דבר זה היאך עשו שליחותם וכי צוה אותם לכתוב חספא בעלמא אלא מאי אם היה כתוב כהוגן ואבד עשו עדים שליחותן ורב נחמן סתר גם זה ואמר שמאחר שנאבד הגט היאך עשו עדים שליחותן וכי צוה אותם הבעל לכתוב הגט להניחו בכיסיהו אלא אמר רב נחמן כותבים ונותנים אפילו מאה פעמים עד כאן לא מפלגי אלא באם עשו עדים שליחותן אבל בגט כ"ע מודו דפסול דהוה ליה שנה שמו ושמה. והשתא קל וחומר ומה הכא דליכא שנוי אלא באות אחת בלבד שהוא בקל שיטעה בו הסופר והיה ראוי לתלות הדבר בטעות סופר וגם שאין הפת' שם לאשה אחרת כדמשמע מדברי רש"י ז"ל שהרי גבי נפאתה פירש כך שמה וגבי תפאתה פירש שטעה בשמה ולא קאמר שהוא שם לאשה אחרת ולא היה ראוי לפסול הגט בשנוי כה"ג מכיון דלא שייך ביה לעז כולי האי כיון דאין להם לתלותו בשום אשה אחרת ומוכחא מלתא שפיר דאין זה אלא טעות סופר בלבד ותפאתה היינו נפאתה אפילו הכי משום דאיכא מקצת מהרואים שחושבים שאולי יש שום אשה אחרת שנקראת תפאתה והיא המגורשת לא זאת הנקראת נפאתה וינציאו לעז על בניה מן השני כדמפרש רש"י ז"ל קחשיב ליה שנוי והוי בכלל שנה שמו ושמה כנדון דידן דשם ליפנטו הוא שם העיר ושם ליפונט הוא שם הגשר ואין כאן למתלי הגרושין באותו המגרש הדר בגשר וגם אינו בקל שיטעה הסופר שתי טעיות בתבצ אחת שישמיט וו' מסוף התיבה ויוסיף אותה באמצע התיבה ובודאי מוכחא מילתא טפי דאין זה טעות סופר