רבי אליהו מזרחי(רא"ם) ריא

הזהב מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקדוש ב"ה רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שאילו היו מקרעין את בשרי לא היה דמי שותת לארץ ולא עוד אלא בשעה שהם יושבים ועוסקים בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני משיב להם הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא והמלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא וכל השערים (נגע לו) [ננעלו] חוץ משערי אונאה שנאמר והנה י"י נצב על חומת אנך והנה זה ההדיוט הקופץ בראש אילו היה לו שום למוד אפילו מעט מן המעט לא היה טועה בדבר שהתינוקות של בית רבן יודעים אותו לומר בתוך קהל ועדה שאין ראוי לכבדו ולקרותו רב בשם רב ולא בשם חכם מפני שנשתמד והמשומדים אין להם תקוה עוד שהרי אפילו היה לבר מינן כן והיתה השמדא ודאי שמדא דעבודה זרה מכיון שחזר בתשובה הרי זה גדול מצדיקים גמורים דקימא לן כרבי אבהו דאמר במקום ש שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים ואף ר' יוחנן לא פליג עליה אלא בפחות ויתר דר' אבהו סבר בעלי תשובה הם גדולים יותר מצדיקים גמורים ור' יוחנן סבר איפכא אבל לענין שיהיו בעלי תשובה גדולים וחשובין ומקובלים למקום כולי עלמא מודו ביה והרמב"ם ז"ל פסק כרבי אבהו ונתן טעם לדבר מפני שהם כובשים יצרם יותר מצדיקים גמורים שאינו דומה מי שטעם טעם האיסור ופירש הימנו למי שלא טעם כלל וכתב באחרונה אף על פי שכפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא ומאחר שמעלתן גדולה לפני השם יותר מצדיקים גמורים ואיך יעלה על הדעת לומר שאינו ראוי לכבוד אדרבא להם לבדם נתנה הארץ ולהם ראוי הכבוד יותר מצדיקים גמורים מאחר שהם חביבים למקום יותר מהם והרי בהדיא אמר בפרקא קמא ד דעבודה זרה אמר על רבי אלעזר בן דדודיא שלא הניח זונה שלא בא עליה ולבסוף חזר בתשובה וכשיצאת נשמתו יצאה בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דדודיא מזומן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר אשריכם בעלי תשובה לא די שמקבלים אותם אלא שקוראים אותם בשם רבי ומעתה איך לא יקראו אותם בשם רב שהוא יותר קטן משם רבי דגדול מרב רבי וכל מה שאמר על החסיד הנזכר לעיל (הם) [הוא] שקר מעקרו ושלא עבר עליו שמד מעולם לא ריחו ולא ריח ריחו כלל ושאין שם בעל תשובה נופל על החסיד הנזכר לעיל כלל מאחר שלא היה שם שמד מעולם אלא שברח משם כדי לשמור דתו בפרהסיא שלא יאנסו אותו כלל שנמצא (על) [כל] מה שאמר אותו האיש על החסיד הנזכר לעיל אינו כי אם דבה ושם רע בעלמא כאשר יראה מהמכתב החתום מידי כל חכמי קוסטנדינא ישמרם צורם בין מחכמי התושבים בין מחכמי ספרד יצ"ו היתכן לאיש כזה מעתה שיהיה לו מחילה כלל והלא דברים קל וחומר ומה כשהדברים דברי אמת אפילו הכי מפני ההלבנה בלבד אמרו אין לו חלק לעולם הבא אבל הוא מהיורדים לגיהנום ואינם עולים אלא נדונים שם לעולם ולעולמי עולמים גיהנם כלה והם אינם כלים כדאמרן כל שכן שהדברים דברי שקר ואין שם אלא בדיאה ודיבה ושקר בלבד על אחת כמה וכמה ואפילו במקום דליכא הלבנה אלא הוצאת שם רע בלבד אמר בתוספתא על שלשה עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא גלוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה ולשון הרע כנגד כולם שהרי בעבודה זרה כתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שפיכות) [ובשפיכות] דמים הוא אומר גדול עונ' מנשוא ובלשון הרע הוא אומר אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו ועוד אמר הכתוב לשון מדברת גדולות ללמדך שהיא שקולה כנגד כולם (כנדון) [בנדון] דידן דאיכא תרתי לריעותא שם רע והלבנה (אל) [על] אחת כמה וכמה תמיה אני עליו לא (יגופינו) [יגיפנו] הש' שימות במהרה במיתה משונה שהרי שנינו בערכין אמר רבי אלעזר בן פרטא בא וראה כמה גדול עונש של לשון הרע ומה מרגלים שלא הוציאו שם רע אלא על עצים ועל אבנים בלבד אמרה תורה וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה ודרשו רבותינו ז"ל באותה מיתה ההגונה להם מיתה כנגד מיתה מדה כנגד מדה הם חטאו בלשון ונשתרבבה לשונם על טיבורם ותולעים יוצאים מלשונם ובאים לתוך טבורם המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה וידוע כי בנדון דידן לא יפול לא שמד ולא ריח שמד מעולם שהרי לא היה שם לא פועל ולא דבור כלל אלא עדות בעלמא שקמו עליו הישמעאלים שהיו שכנים לו בבית שהיה דר בד בהיותו חולה מוטל במטה והעידו במלכות איך שאלוהו בהיותו מסוכן מאד מי יקברנו ומי יתעסק לקברו כי לא נמצא שם שום יאודי בעת ההיא כי כשלשה סוחרים שהיו שם הלכו להם ואמרו שהשיב להם אתם התעסקו בקבורתי והשיבוהו אתה יאודי ואנחנו ישמעאלים ולא יתכן זה אמרו שענה להם גם (אנו) [אני] כמותכם זאת היא נוסח העדות שהעידו עליו בקומו מן החולי שהיה מוטל בו קרוב ארבעים יום והחסיד צעק ובכה לפני השרים והמלך ואמר חלילה לי מלומר כדברים האלה ולא שמעו בקולו כי אמרו כבר העידו עליך לא נוכל לעשות חלוף מה שהעידו כאשר שמע החסיד הדבור הרע הזה צעק ואמר (אם) אפילו אם תמצאו לומר שאמרתי גם אני (כמוכן) [כמוכם] כאשר הם מעידין עדין אין בזה כלום כי דברי החולה המסוכן לא מעלים ולא מורידין וכדי שיפייסו את המלך הנ"ל שיסכים להמתין עד שיבואו פסקים מהלומדים המפורסמים שלהם מעיר קוסטנדינא שהיא רחוקה מאותה מקום קרוב למהלך חמשה עשר יום נתפזרו יותר מארבע מאות פרחים ונצייני וכאשר לקחו הפסקים מכל הלומדים שלהם וכולם הורו להתר כי אמרו דברי החולה שנסתכן בזו המדרגה שיהיו שואלים אותו מי יתעסק בקבורתו וכל שכן שהעידו שהיה פרנישי רוצה לומר שיצא מדעתו בחליו לא מעלין ולא מורידין וכשראה אותם המלך כעס על כל שריו ועבדיו שהסכימו על הבאת הפסקים ההם גם על הלומדים אשר פסקו להתר ולא (רצא) [רצה] לקבל דבריהם וכשראה החסיד הנ"ל שלא קובלו הפסקים ההם ושנגמר העדות עליו בעדות העדים שהעידו עליו מה שהעידו ולא הוצרכו לשאול אותו אם הוא מסכים או אינו מסכים מיד השתדל ליקח רשות ללכת באנגורי שהוא קרוב לאותה העיר מהלך חמשה ימים וכיון לברוח משם והמלך פחד פן יברח ונתן לו עבד אחד מעבדי המלך ללכת... (ע"כ נמצא בדפוס והשאר חסר וחבל על דאבדין).