רבי אליהו מזרחי(רא"ם) כא

ותמחוי קופה ולשנותם לכל מה שירצו מצרכי צבור ואע"פ שלא התנו כן בשעת הגבייה ואם היה במדינה חכם גדול שהכל גובין על דעתו והוא יחלק לעניים בפי מה שיראה הרי זה רשאי לשנותן לכל מה שיראה לו מצרכי הצבור והכי איתא במרדכי בני העיר משנין אותן אפי' לדבר הרשות וכן היה רבינו תם נוהג לתת מעות הצדקה לשומת העיר לפי שעל דעת בני העיר גובין אותן עכ"ל והרי לך מעשים בכל יום שאנחנו מפזרים הצדקה לעולי המלכות ולשאר צרכי הקהל ואפילו בדברי הרשות וכל זה תלוי באילן הגדול שתלה הטעם מפני שאנו אומדים דעת הנותנים ועל דעת הצבור או על דעת חבר עיר הם נותנים ומעתה כבר התבארו לך ספקותיך תכלית באור וזה כי מאחר שהנותנים נתנום לקהל לעשותם כרצונם אין ראוי שיכללו בזה הרומניים והנשים הנותנות דהא על דעת הקהל נתנום לא על דעתם מפני שאין דרך הנשים ולא האנשים הבאים באקראי לפזר הצדקה לעניים ולצרכי הקהל רק האנשים הקבועים שם ולכן אין ראוי שימנו הרומניים או הנשים בכלל החלוקה גם אין ראוי להשאר הכל בידך לזאת הסבה בעינה כי הם לא נתנו הצדקה על ידך רק שיתפזר על פי הצבור ומאחר שנחלקו הקהל לשנים ראוי שיחלק גם הצדקה לשנים גם אין ראוי להחלק הצדקה לפי הנפרדים רק לפי הנמצאים דהא לא תבעו הם כלום ואפשר שהיו מסכימים על ידך בענין הצדקה אף כי לא הסכימו להתפלל עמך ושיתפזרו על פי רצונך ולכן הראוי הוא שיחלקו לפי מספר האנשים הנמצאים כעת מאחר שאין שם איש מפורסם שיהיה דעת כל הנותנים עליו. גם הריוח ראוי שיהיה בכלל החלוקה מאחר שהוא בא מכח הצדקה הנופלת בחלוקה מידי דהויא אאחין שלא חלקו שנוטלין ומחלקים כל הקרן והשבח כאחת זהו הנראה לי לעניות דעתי ואתה שלום כחפצך וכחפץ אוהבך. הטרוד והעלוב אליא מזרחי שאלה י

גזע ישישים וזרע קדושים חכם חרשים ונבון לחשים ראש השלישים וזוהר הראשים בר אוריין ובר אבהן אהובי ידיד נפשי החקוק בלבי הה"ר שלמה אלטביב יצ"ו ראה ראיתי כתב גלילי אצבעותיך והבקשה שבקשת ממני על אודות הספר תורה הנמצא שנמצא פסול אם יכולים לקרוא ברבים בחומש ולברך עליו תחלה וסוף אף על פי שיש בעיר ההוא בית הכנסת אחר שיש בו ספר תורה כשר אם לאו ושמה שאמרו משמי שאני הורתי התר לקרוא בחומש ולברך עליו אם אמת אם לא

התשובה בזה כבר ידעת המחלוקת שנפל בין הגדולים על זה בעניין הברכה על החומש שהרמב"ם ז"ל וחכמי נרבונה וכמה גדולים אחרים כלם סוברים שצריך לברך והרא"ש והרב שלמה וכמה גדולים אחרים חולקים עליהם ואומרים שאין לברך ושהמברך היא ברכה לבטלה וכל זה המחלוקת אינו אלא בענין הברכה אבל לענין הקריאה אם ראוי לקרוא בחומש בצבור אם לאו כלם מסכימים בזה שכשאין בעיר ספר תורה אחר כשר לקרות בו כגון בכפרים שאין שם יהודים אלא גויים בלבד ואי אפשר להביא שם ספר תורה כשר שקורין בחומש אם בברכה תחלה וסוף לדעת המתירים לברך בחומשים ואם בלא ברכה לדעת האוסרים לברך בהן ומפני שסברתי נוטה לסברת הרמב"ם ז"ל וחכמים שבצדו הורתי לאותם הבורחים מן העיר בזמן הדבר והולכים בכפרים שאין שם אלא גויים וא"א להביא שם ספר תורה כשר לקרות בחומש ולברך עליו תחלה וסוף כמו בספר תורה הכשר והסבה אשר הביאתני לנטות אחר המתירים לקרות בחומשים עם ברכה תחלה וסוף הוא מפני שדברי המתירים נראה בעיני שהן דברים של טעם שראוי לסמוך עליהם והטענות שטענו החולקים עליהם ובפרט הרשב"א ז"ל הן טענות חלושות מאד שנראה לי שיש להשיבו אע"פ שאין להשיב את הארי לאחר מותו אלא בפניו מכל מקום מאחר שגם הטענות שטענו הם על דברי הרב הם היו לאחר מותו נתן לנו רשות ג"כ להשיב עליהן לאחר מיתתן ואומר שמה שטען הרשב"א ז"ל על דברי הרב ז"ל ראשונה ואמר שאם אינו פסול לקרות בו ולברך עליו לאיזה ענין הוא פסולו והכשרו היינו מה שהשיב עצמו על זה ודחה אותה ואמר שאין לומר פסול לקרות בו לכתחילה היכא דאי אפשר להם בספר כשר וכן בכל מקום שאמרו אין קורין בו שיהא פי' אין קוראין בו לכתחילה במקום שיש ספר כשר היא תשובה מעלייא בלי ספק והוא דחה אותה ואמר שאין לומר כן בלתי ראיה אלא בדרך גזירה בעלמא ועוד שבזולת זה יש לומר שפסולו והכשרו הוא בעיני לנהוג בו קדושת ספר תורה והכבוד המוטל עלינו להתנהג בו שאם הוא כהלכתו ראוי שתתנהג בו בכל אותן הקדושות והכבוד המוטל עלינו לעשות ואם לא נכתב כהלכתו אין בו שום קדושה מהקדושות של ספר תורה ולא מוטל עלינו לנהוג הכבוד הנהוג בספר תורה באשר הכשר אלא הרי הוא כחומש שהתנוקות קורין בו כמו שכתב הרב בעצמו בספר תורה הפסול בשום פסול מהפסולים המנויים שם שהם עשרים במספר ומהו זה שאמר שאם אינו פסול לקרות בו ולעיין עליו לאי זה עניין הוא פסולו והכשרו ומה שטען עוד שנית ואמר שהטענה בעצמה שנסמך עליה הרב ז"ל והיא שלעצמה של קריאה אנו מברכין ואפילו קרא על פה נפלאתי עליה הפלא ופלא שהקריאה בעצמה של בית הכנסת לא תקנוה אלא בספר תורה שאלו היתה התקנה בעל פה מפני מה אין קורין אפי' בחומשין מי גרע החומש מהתורה בעל פה עכ"ד ואדרבה נפלאתי אני מאד על דבריו ז"ל במה שחשב שמאמר הרב באפילו קרא על פה שב על התקנה שתקן משה רבינו ע"ה שיקראו אותה על פה דהלא כתב הרב עצמו בפרק י"ב מהלכות ספר תורה שכל אחד וא' מן הקוראין פותח ומביט המקום שהוא קורא ואחר כך אמר ברכו כו' ואחר זה כתב וגולל הספר ומברך בא"י אמ"ה כו' כמבואר בפ' עומד ויושב וא"כ איך יתכן שיעלה על הדעת לומר שהרב ז"ל יחשוב באומרו ואפילו קרא על פה שהוא על קריאת התקנה שתקן משה רבינו ע"ה שיקראו ברבים זה א"א בשום פנים אלא על כרחך לומר שאין מאמרו זה שב על קריאת התקנה ברבים אלא הכי קאמר שקריאת התורה בכל זמן שיקרא הוא המצוה בין