רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רט

ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך י"י צבאות הוא ודרשו רבותינו זכרם לברכה בחגיגה אם דומה למלאך י"י צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו ודלא כרבי מאיר דאמר אגוז מצה) ( רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק ודריש קרא דהט אזניך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעת' לא נאמר אלא לדעתי ושלא יקבלו שום (הודאה) [הוראה] מפיהו ושהערוב אשר נשתדל בתקונו לא יסמכו בו כוונתו בזה שהוא מאותם שאמרו עליהם רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה עליו כתב הרמב"ם ז"ל אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצים ויושבים לדין בראש ולהורות בישראל הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבים נרה של תורה והמחבלים כרם י"י צבאות עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים והוא ברוב תחבולותיו וערמותיו (כסא) [כסה] קלונו והעלים ממני כל אלה הענינים אשר עברו עליו שלא נודע לי רק אחר זמן רב כאשר חזרו וכתבו למהר"ר משה קפסלי זלה"ה כמתאוננים עליו על שפסק לנגדם ובוכים לפניו להפוך הקערה על פיה וטרם הודע אלי נוסח הגזירות אשר גזרו עליו מהר"ר משה קפסלי ז"ל וחכמי קנדייא יצ"ו ראיתי והנה מגלה עפה כתובה פנים ואחור מלאה (הצאות) [הצעות] והקדמות מאותן הצפצופין השגורים בפי התלמידים רמות לאויל חכמות ואחר (ההצאות) [ההצעות] החמורות החל להתאונן על הקהל הנזכר לעיל

זה נוסח לשונו באתי להודיע למעלת כבוד תורתך איך אני אחד מן הקטנים שבכת ההמון לקטתי בין העומרים שני גרגרים והשגתי מעט בתורה כפי כחי ובזה המעט שהשיגה ידי הורגלתי בה לקיים גם להיות זוכה במה שאיפשר ועל זה השתדלתי מיום נפלי הנה ואם באתי לברר מה שקרה לי לסבת זה יכלה הזמן וספר לא יכלה אבל רובם כתבתי אל מהרר"ם קפסלי נר"ו ומשם יתפרסם הדבר וכתב בסוף דבריו על זאת יצאתי אחר מעלת כבוד תורתך לשחר פניו, כי מעולם החכמים וכל מגביר בדעותיו לא שעו אל דברי השקר ורוב כזב וצריך שתפנה מחשבותיך, מול אלה השקרים אשר באו לאזניך, ומן החשד אשר ברעיוניך, כי כל דבריהם הם כזב ושקר, והם טעו בהם לאין חקר, ולעולם מנהג זה לא יעקר, כי אין להם תורה, לא חוקים ולא מצות ולא מורה, ועליהם לא שכן שכינת האורה, והשעה נחוצה ולהאריך אין בידי כי אם להשליך יהבי על מעלת גודל חכמתיך שיועלני על כל אופני צרכי הנהגתי, ואחר שמתי מגמתי, (להתתופף) [להסתופף] בצל גודל חכמתיך, ולהשיב רגלי אל אמיתת נועם מעלתך ירצה מלפניו יזכיר אלי אני עבדו שורה או שורותיי' ממעון קדשך הביטה ובזה אדע כי מצאתי חן בעיניך וכבר הנחתי כל עניני אל גזרתו הקיימת והנהגתו העליונה ואם אשאל ממנו מה שאינו טוב ואבקש ממנו מה שאין תקוה בחירתו העליונה טובה מבחירתי ובטחוני בו בכל דבר להתגדל בנפשו ולהתחמם בחסד בוראו והשגחתו ואף כי אנכי תולעת ולא איש ענותי אל תבזה חס ושלום ואל תסתיר פניך ממני אף כי לרדוף צדקה וחסד לעשות משפט כי למען זאת ערכתי תחנות והנני הנני נרצע נאמן לאדוני כאחד מן הילדים אשר חנן אלהים לאדוני להפק רצון מעלתו משליך יהבי בחבלי עבותות אהבתו אשר מעולם מלבי לא תמוש ולקיים גזרתך תבחנני ולרגעים תפקדני כי מעשי יסכימו לדברי (ברצון) [כרצון] נפש אדוני המשתחוה מרחוק רצוץ ועלוב תולעת ולא איש הכותב באי אקשיא בפרשת ועתה יגדל כח י"י העלוב נרצע למאמרו יוסף אלגזי בן לאדוני אבי כבוד רבי יצחק אלגזי נ"ע ספרדי עד כאן דבריו

ואני ברוב יושרי ותום לבבי חמלתי עליו כי אמרתי בלבי איך יתכן לאיש נכרי שבא מארץ מרחקים גולה ונדח (להתתופף) [להסתופף] בצלם להרים ראש על אנשים תושבים האיש אחד בא לגור וישפוט שפוט אין זה כי אם רוע לב התושבים כי כולם או רובם בעלי אומנות אין ביניהם תורה כפי מה שכתב עליהם ואולי מוכיחם על קיום הדת ואינם מקבלים דבריו ורצים להקל בו כי כך הגיד לי רבי משה קוסרו יצ"ו

ואנכי לא ידעתי כי חתנו הוא וקבלתי כל דבריו וכתבתי לקהל שלא יזלזלוהו ושיקבלו תוכחתו בחושבי כי תוכחתו תוכחה מגולה תוכחת שם שמים לקיום המצוות ולשמירת הדת לא זולתה ויהי כאשר השיג זה הכתב מידי גבה לבו עד להשחית ואמר מושב אלקים ישבתי אעלה על במתי עב אדמה (לאליון) [לעליון] חשב כי אין האלקים שופטים בארץ לית דין ולית דיין לית פורעניתא לרשעייא וזכותא לצדיקיא עזב י"י את הארץ למקרים (וילח) [וילך] אחרי שרירות לבו ויעש כל הישר בעיניו וכל אשר שאלו עיניו לא אצל מהם ולא זכר את כל החסדים ואת כל האמת אשר עשיתי אתו להוכיח קהל קדוש בעד איש נכרי אשר לא ידעתי מה טיבו ומה ענינו (ויש כח) [וישכח] לי כל הנדרים אשר נדר לי בכתבו הנזכר לעיל ויהי בראותו כי הקהל יצ"ו כבדו את (כח') [הח' ?] בני בכורי יצ"ו שלח ויבז בגאות לבו את החסיד העניו הקדוש מבטן ומהריון מהר"ר ר' גרשון מזרחי נר"ו בני בכורי ישראל לו משפט הבכורה בתורה ובמעשים אשר הוא ידוע לכל קהלות קוסטדינא ישמרם צורם. ולעיני כל הקהל הקדוש הנזכר לעיל הוא ואחיו ויוציאו דבה רעה עליו לאמור האיש הזה אשר נשתמד ועמד ארבעה שנים בשמדא בפולי לעיני כל הקהלות יקרא שמו בשם רב או בשם חכם שבישראל והלא המשומדים אין להם וכו' אפי' באלף תשובות הלבינו פניו ברבים עם דבות ושקרים עד דאזיל סומקא ואתי חיורא אשר הוא נחשב לשפיכות דמים כדאיתא בפרק הזהב דתני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק כל המלבין פני חברו ברבים כאלו שופך דמים דהא חזינן דאזיל סומקא ואתי חיורא אמרו ללשוננו נגביר שפתנו (אתנו) [אתנו] מי אדון לנו ויחפאו עליו דברים אשר לא כן לשון מדברת גדולות ומלין לצד עילאה ימללו ויצו להשפיל הגבוהים ולהטיל מומין בקדשים והנה עם הפעולות האלו מקיימים מה שכתבו עליהם חכמי קנדייא יצ"ו ומודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו על מי בטחו ואת מי נועצו כי פערו פיהם לבלי חק ויוציאו מפיהם מילין וילעיגו ואין מכלים העל (משנעת) [משענת] הקנה הרצוץ אשר הם משתמשים במלאכת רפואתם או תפלצתם השיאם זדון לבם הביאם לכל אלה כאשר אמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע שמעו שמעו שמים והאזיני ארץ שפטו נא ביני ובין כרמי