רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רח

אמצעי לא הצד שהוא מערבי גם הוא סותר בזה את ראייתו שאמר והכי נמי משמע לי בפירוש הר"ן וכו' שאם הדבר כן יחוייב מזה שנאמר שזו היא סברתו של רש"י שכך הוא מקובל אצלנו וכן נראה גם כן מפרושיו שהוא נמשך תמיד לדעת רש"י ז"ל ואם כן צריך לומר שדעת רש"י ז"ל בזה כדעת הר"ן שאמר לפי סברתו של זה החכם שלא היו הנרות מצודדות כלפי האמצעי אלא אליבא דמאן דאמר צפון ודרום אבל לא אליבא דמאן דאמר מזרח ומערב ועתה חזר ואמר שרש"י ז"ל מסכים לבריתא דספרי שאמרה שאף למאן דאמר מזרח ומערב היו מונחים כולם היו פונים אל האמצעי כמבוא' מפירוש רש"י בההיא דמנחות וכבר קדם שהבריתא של מנחות היה היא עצמה הבריתא של מגלה שעליה פירש הר"ן מה שפירש

עוד כתב לכך פירש רש"י השלשה קנים למזרח והשלשה קנים למערב והאמצעי פונה אל הצפון או אל הדרום וחברותיה פונות אליו תשובה אין לדקדק מדברים הללו שהנרות שעל השלשה קנים מזרחיים היו פונות לצד מערב והנרות שעל השלשה קנים מערביים היו פונות לצד מזרח דהינו שכלן היו פונות למול האמצעי דדילמא אף על פי שהשלשה קנים היו למזרח והשלשה קנים היו למערב מכל מקום פיות כל הנרות לא היו פונות רק לצד אחד שהוא הצד שהאמצעי פונה אליו

עוד כתב ואם מצורף לזה האמצעי פונה אל מקום אחר והוא צפון או דרום והשאר פונים אל מקום אחר כמו שלשה מערביים למזרח ושלשה מזרחיים למערב אז יצדק עליו לומר יותר שחציה אל המזרח וחציה אל המערב ודיקא לישנא דקאמר מזרח ומערב ולא קאמר בין מזרח למערב שיש חלוק גדול בין זו לזו. אף על פי שהלשון מבולבל נראה לי שכונתו בזה לומר דלשון הבריתא האומרת אליבא דר' מזרח ומערב היו מונחים מוכיח שהג' נרות שעל הג' קנים היו פונים למזרח והשלשה האחרים היו פונים למערב והאמצעי פונה אל צפון או אל דרום מפני שלשון זה מורה שחציה עומדת בצד המזרח וחציה עומדת בצד המערב ואין זה אלא כשנאמר שהג' נרות העומדות במזרח כלן נוטות ומאירות לפאה אחת כאלו היו מנורה לעצמה שאלו היו כולם פונות לפאה א' שאז נחשבות כל הנרות למנורה אחת לא היה ראוי לתנא דבריתא לומר מזרח ומערב היו מונחים אלא בין מזרח ומערב שהוא מורה שהמנורה בכללה היתה מונחת במה שבין מזרח ומערב. תשובה, אין הפרש בין לשון מזרח ומערב היו מונחים ובין לשון בין מזרח ומערב היו מונחים אלא לענין זה שלשון בין מזרח ומערב מורה שהקנים כלם היו מונחים בין מזרח העולם למערב העולם ולשון מזרח ומערב מורה שקצתן מונחים בפאת מזרח וקצתם מונחים בפאת מערב ובעבור שלא יתכן לומר שנקרא שום מקום מהמקומות פאת מזרח או פאת מערב אלא בהקש אל דבר מה כי בזולת זה כל המקומות שוות ואין דבר בענין הקנים שיהיו כל הקנים מוקשים אליו אלא הקנה האמצעי שהוא גוף המנורה ושאר כל הקנים אינם מגופה לפיכך כתב רש"י בפירוש מזרח ומערב היו מונחים השלשה קנים במזרח והשלשה קנים במערב כלומר הג' קנים שבפאה האחת של הנר האמצעי היו במזרח רוצה לומר בפאת מזרחי והג' בפאת מערבי שנמצא שכל הקנים יחד היו מונחים בין מזרח העולם למערב העולם אבל פיות הנרות אפשר שהיו פונים הכל לצד א' והראיה על זה שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בהדיא שרבי שאמר מזרח ומערב היו מונחים סובר שכל הנרות פונות לצד מערב ולא חלק בין לשון מזרח ומערב ובין לשון בין מזרח ומערב ולפי דעת זה החכם לא דקדק הרמב"ם בלישנא דרבי וחשב שפרושו כמו בין מזרח ומערב

עוד כתב וכן נראה מרש"י שאמר ג' קנים למזרח וג' למערב כזה. תשובה, אין מלת כזה מוכחת שהוא מכוין בזה שהיו פונות כלפי האמצעי דדילמא האי כזה אינו אלא לומר שיהיו הג' קנים שמכאן והג' קנים שמכאן כזה רוצה לומר שיהיה הראשון יותר מזרחי מהשני והשני יותר מהשלישי וכן המערביים לא כזה שכל הג' קנים המזרחיים אין האחד יותר מזרחי מהאחר וכן המערבים. סו [תשובה זו חסרה בכל הספרים ונתפרסמה ע"י ר"א ברלינר ב"קובץ על יד" כרך שביעי והחזרתיה למקומה] הפסק ששלח מהר"ר אליא מזרחי בקנדייא בעד בנו מהר"ר גרשן

קול שאון סואן ברעש קול מלחמה במחנה העברים קול ענות אנכי שומע מאיש ריקא בר ריקא איסתרא בלגינא קיש קיש קרייא לא קרא ולא שנה עלה ברוחו עם מיעוט שמוש מלאכת הרפואה שבידו לפסוע על ראשי עם קודש להשתרר עליהם גם השתרר בקש להתנאות בטליתן של תלמידי חכמים ונתרחק ממחיצתו של מקום כי אינו מהם כאשר העידו כל רואיו יודעיו ומכיריו שלא ראה מאורות מימיו ולא ידע צורתא דשמעתתא ורצה להרים ראש ולענה וראש ולנהוג נשיאותו (בדמים) [ברמים] כמו שאמר נשיאים ורוח וגשם אין וירא כי לא יוכל לו וכי לא נעשה עצתו ורוע מחשבתו ויבחר מחנק נפשו למסור הקהל בכמה מיני מסירות והרים ידו על חבירו בתוך מקדש מעט ולא ירא אלהים כאשר ראינו באגרת חכמי קנדייא והמכתב מכתב אלהים שופטים חכמים ונבונים אשר מעולם אנשי השם בתורה ובחסידות ובענוה בעושר ובכבוד ובכל מיני חמדה ושם ראינו והנה מגלה עפה כתובה פנים ואחור מלאה חרופים וגדופים נגד יוסף אלגזי על אדות המרד שמרד במה שהתרו בו פעם ופעמים ושלש שלא יורשה למסור שום יאודי מהקהל קהל אקשייא יצ"ו כמשפט הראשון ושלא ירים יד על שום בר ישראל ולא לבישו בשום אונאת דברים כמנהגו הקדום והוא כחכם (?) רמות רוחא דאית ביה לא נכנע לקול מוריו אבל הקל ראשו לנגדם ושנה ושלש וכסיל שונה באולתו וגזרו עליו נח"ש שלא יוסיף עוד לחטא ושישוב מדרכו הרע ולא יפנה אל [רחבים] (רהבים) ואם לא ישמע לקול מלחשים ישלחו בו הנחשים השורפים וישרפוהו בגחלתם וישלחו כתבים לכל אנשי הישיבות ולכל החכמים אשר בכל המקומות להכריז מעשיו הרעים ולפרסם מדותיו המכוערים עד (תעלו) [תעלה] צחנתו אצל כל חכמי ישראל אשר בכל מקומות גלותם ויבדילוהו מעדתם והיה למשל ולשנינה בכל גלות ישראל

גם ראינו הכתב אשר שלח הרב מהר"ר משה קפסלי הישיש והחסיד והגזרה אשר גזר על הקהל הקדוש הנזכר לעיל שלא יורשו לקבל תורה מפיהו כוונתו בזה משום דסאנו שומעניה וכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת