רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רה

בגדים בשעת מגעו או בשע' משאו על כרחך לומר דסבירא ליה להרמב"ם ז"ל דמעיקר' אכתי לא אסיק אדעתיה סתמ' דתלמודא דהאי דקרייה רחמנא מזה הוא מפני שיש בו שעור הזיה ומשום הכי דחה התרוץ הראשון של מאי מזה נוגע מתרי אנפי חדא דהא כתיב מזה והכתיב נוגע ועוד דמזה בעי כבוס בגדים ונוגע לא בעי כבוס בגדים ותרצו מאי מזה נושא וכשהקשו ונכתוב רחמנא נושא מאי טעמא כתב מזה והוכרחו לתרץ מכח הקושיא הזאת הא קא משמע לן דבעינן שעוד הזאה הנה נתרצו בזה הקושיא הזאת וגם הקושיות הראשונות שבעבורן נדחה התרוץ הראשון והועמד התרוץ הראשון במקומו כאלו אמרו השתא דאתיית להכי אפילו תימא מאי מזה נוגע ודקשיא לך הא כתיב מזה והכתיב נוגע ועוד מזה בעי כבוס בגדים נוגע לא בעי כבוס בגדים ועוד נכתוב רחמנא נוגע מאי טעמא כתב מזה הא קא משמע לן דבעינן שיעור הזיה לכבוס בגדים ולא שנא נוגע לא שנא נושא אבל מדברי רש"י בפירוש התורה שכתב ומזה מי הנדה רבותינו אמרו שהמזה טהור וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו מה שאין כן בנוגע וזה שהוציאו הכתוב בלשון מזה לומר לך שאינן מטמאין עד שיהא בהן כשיעור הזאה משמע שהוא מפרש ההלכה כפשטה וחולק בזה עם הרמב"ם ואינו משים הפרש בין הקא סלקא דעתין ובין המסקנא הפך מה שקרה להם בפי' ההלכה של מנחות דרש"י ז"ל מפרש ההלכה ההיא על פי השטה הזאת והרמב"ם ז"ל חולק עליו ומפרש אותה כפשטה דמשתמע מינה דלא דרשינן ההיא דמצדד צדודי אלא אליבא דראב"ש ולא אליבא דרבי והסבות המכריחות לרש"י ולהרמב"ם לפרש כל אחד לפי דרכו כפי מה שהתבאר ולמה נשתנה ענינה בהלכה דמנחות מההלכה כה דיומא שהמפרש ההלכה דיומא כפשטא מפרש ההלכה דמנחות לפי השטה הנזכרת והמפרש ביומא לפי השטה מפרש דמנחות לפי פשטה צריך עיון בלי ספק, ועוד שנית מה שכתב הראב"ד בר"ה גבי אמר אביי בהא ודאי פליגי מר סבר גנוחי גנחא ומר סבר ילולי יללה והלכך תו לא איצטריכא לפרושי מתניתין דתקיעות דכולהו בבי קחשיב ולאפוקה מפשטא אלא שזהו גורם לשנות הלשונות תנא דמתניתין סבירא ליה דתרועה דאוריתא יבבות נינהו דהינו ילולי שהם שלשה קולות הקטנים ומשום הכי קתני שעור תקיעה כשלש תרועות שהם תשעה טרמוטי ותנא דבריתא סבר גנוחי גנח והיינו שברים גדולים ויש בכל שבר ושבר כדי שלשה יבבות והוי נמי שעור תקיעה לדידיה תשעה טרמוטי ובשעורא עורא דתקיעא לא פליגי כלל ואם כן לפי פירוש זה יהיה כאלו אמר השתא דאתית להכי אפילו תימא דתנא דמתניתין בחד בבא קמיירי כאן בתרועות קצרות כאן בתרועות ארוכות וכאלה רבות

עוד כתב ועוד שלא יתחייב שיודה רבי שהנר המערבי איננו הפנימי כמבראשונה אף אם נודה שפרוש כתוב אל מול פני המנורה הוא כדאמר בבריתא שהוא האמצעי ושהששה הנרות הנשארים פונים אל האמצעי לפי שאותו טעם שממנו באת למאי דקס"ד לומר שהשביעי האחרון הוא לפני י"י אותו טעם עצמו קיים למאי דאסיקנא ואמנם לקס"ד אמרת שהשביעי יקרא לפני י"י לפי שגופו לפני י"י אף על פי שפיו יפנה אל הצפון או אל הדרום גם עתה לדאסיקנא שיפנו אל האמצעי גופו שם קרוב אל המערב ולא שנא יפנה אל המזרח ולא שנא יפנה אל הצפון או אל הדרום שניהם שוים שהשינוי ביניהם רוצה לומר בין פנייתם אל הצפון או אל המזרח הוא מעט שהפניה אל הצפון היא פניה ישרה וכל נר פונה אל פניו ונוכחיותו הישר אמנם הוא בפנייתם אל האמצעי לקיים מקרא שכתוב אל מול פני המנודה אינה פנייה ישרה אל המזרח שאם כן נמצא פי נר זה לאחוריו ממש של זה וזה נראה דחוק וכו'. תשובה, תמהתי מאד על החכם הזה היאך לא השגיח בהבדל אשר בין הפניות אבל קא מחתנהו לכולהו בחדא מחתא והא ודאי פשיטא הוא כשאין פניית פי הנר כלפי מערב אלא כלפי צפון או דרום או כלפי מזרח דבר ברור הוא אפילו לבד בי רב דחד יומא שהנר נקרא אז מערבי אינו אלא הנר שגופו יותר קרוב לפרכת שהוא צד המערב מכיון שאי אפשר להקרא בשם מערבי או מצד פנייתו שהוא פונה אליו שהרי פנייתו אינו אלא לשאר הפאות לא לפאת מערב ומכיון שפנייתן איני לפאת מערב הוו להו כל הנרות לגבי הפאה המערבית כדמות כלים בעלמא ולא כדמות נרות דאחר שאינן לאורה כנגד הפאה ההיא והדברים ידועים שהכלים המונחים זה אחר זה על הסדר דרך מזרח ומערב הנה בהכרח היותר קרוב לפאת מערב הוא היותר ראוי שיקרא בשם מערבי מאחר שאין לכלים המונחים על הסדר הזה בחינה אחרת חוץ מבחינת המצב אבל כשפניית הנרות היא כלפי מערב שאז יתכן שיקרא הנר מערבי מצד שהוא פונה אל הפאה המערבית או מצד שגופו יותר קרוב אל הפאה המערבית הנה בהכרח שלא יקרא מערבי אלא מצד שהוא פונה אל הפאה המערבית לא מצד שגופו יותר קרוב אל הפאה ההיא מפני שהנר אינו נקרא בשם פאה או בשם צד אלא מצד פנייתו אליו ולא מצד קרבתו אליו מפני שהנר אינו אלא לאורו וכפי המקום שאורו יותר מבהיק ויותר מאיר שם ככה יקרא שמו וכיון שכן הוא והדבר ידוע שבמקום פנייתו שם יהיה תוקף אורו וזהרורו הנה יחוייב מזה בהכרח שהנר לא יקרא אלא בשם הפאה שהוא פונה אליה שאם הוא פונה לפאת מזרח יקרא מזרחי ואם הוא פונה לפאת מערב יקרא מערבי וכן לכל פאה ופאה לא בשם הפאה שהוא יותר קרוב אליה והמשל בזה אלו הונח שיהיה הנר מונח על הפרכת עצמה או סמוך לה ויהיה פיו נוטה כלפי השולחן שיהיה מאיר לה הנה לא יקרא הנר ההיא נר הפרכת רק נר השולחן אשר הוא מאיר לה ולכן יחוייב מזה בהכרח שאם יהיו הקנים מונחים מזרח ומערב והנרות פונות כלפי צפון או כלפי דרום או כלפי מזרח שאז אין שם המערבי נופל בהם מצד פניותם כלפי מערב שלא יקרא אז מערבי אלא מפני קרבת גוף הנר אל הפאה המערבית ושהנר היותר קרוב אל הפרכת שהיא הפאה המערבית הוא יותר ראוי שיקרא בשם המערבי ואם יהיו הקנים מונחים צפון ודרום ויהיו הנרות פונות לפאת מערב אז יהיו כלם נקראים מערבים בשוה מפני שכלם פנייתם שוה לפאת מערב ולכן לפי הקס"ד שחשבו שר' היה סובר שהקנים שהיו מונחים מזרח ומערב היתה נטייתם לצפון או לדרום כמנהג המנורות אשר לפני השרים חייבו מזה שהנר המערבי הוא הנר היותר קרוב אל הפרכת שהוא לפאת מערב משום דא"א שיקרא מערבי מצד נטייתו ופנייתו שהרי כלם היו פונות לצפון או לדרום ולא