רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רד

המערבי הפונה לצד קדש הקדשים שהאמצעי לעולם הוא היותר משובח ולכן נתנו לו המעלה הזאת ל לעשותו מערבי יותר מהכל ואם כן לא היה אפשר לומר מכאן שהמערבי משובח אלא מכאן שהאמצעי משובח

עוד כתב והכי נמי משמע לי בפירוש מפירש הר"ן שפירש על ההיא דרבי נתן וכו' עד דמדברי הר"ן משמע דרבי נתן דאמר האמצעי משובח סבר לה כמאן דאמר צפון ודרום היו מונחים ולדעתו ימצא האמצעי משובח ולא אליבא דר' דאמר מזרח ומערב היו מונחים. תשובה, אפילו אם תמצא לומר שיהיה פירוש הר"ן כפי מה שמשמע לו עדיין אין לו לדקדק מה שדקדק אלא לפי סברתו שסובר שהשבח הוא לאותו הנר שהכל פונות אליו ואז יתחייב שכיון שלא יהיה האמצעי משובח אלא לדברי האומר צפון ודרום ולא לדברי האומר מזרח ומערב אם כן אין הנרות פונות כלפי האמצעי אלא לדברי האומר צפון ודרום ולא לדברי רבי האומר מזרח ומערב אבל לפי סברתינו שאנו סוברים שהשבח הוא לאותו הנר הפונה לצד קדש הקדשים הנקרא מערבי יותר משאר כל הנרות הבלתי פונות לצד קדש הקדשים לא יוציא מזה אפילו לפירושו רק דרבי נתן דאמר מכאן שהאמצעי משובח סבר ליה כמאן דאמר צפון ודרום ולדעתו דוקא ימצא האמצעי משובח מפני שהוא מערבי שפונה לצד קדש הקדשים אבל לא אליבא דרבי דאמר מזרח ומערב היו מונחים משום דלדידיה הנר המערבי הפונה לצד קדש הקדשים הוא הנר השני לא האמצעי

עוד כתב ואם תאמר דלא מכרעא דרבי נתן אפילו אליבא דמאן דאמר מזרח ומערב אפשר ליה לאשמעינן שהאמצעי משובח פירוש מצד שכלם פונים אליו כמו שכתוב בספרי שבזה הכל מודים שהאמצעי היו מביאים הכל אלא דהכא אליבא דתנא דברייתא מיירי פירוש שסובר שהשבח הוא מצד שהוא מערבי שפונה לצד קדש הקדשים מדקרי לאמצעי מערבי ותנא דבריתא סבירא ליה כמאן דאמר צפון ודרום היו מונחים וזה שכתב הר"ן סבירא ליה כמאן דאמר צפון ודרום אתנא דבריתא קאי ולהכי קאמר עליה רבי נתן מכאן שהאמצעי משובח דאלו סבירא ליה לתנא דבריתא דנר שני הוא המערבי פירוש אלו סבירא ליה לתנא דבריתא דמזרח ומערב היו מונחים שאז יחוייב לדעתו שיהיה הצד השני הוא המערבי לא הוה אפשר ליה לרבי נתן למילף אליביה דאמצעי משובח אף נודה בכך יש מכאן ראיה דתנא דהא בריתא דאל מול פני המגורה שהיו מצודדים וכו' אליבא דמאן דאמר צפון ודרום אתיא דאליבא דמאן דאמר מזרה ומערב ליכא לפרושי קרא הכי אלא שהנר המערבי דעליה קאמר קרא לפני י"י וקרא דאל מול פני המנורה תרוייהו בחד נר קא מיירי. תשובה, גם זאת הטענה אינה אלא לפי שרשו שסובר שהשבח הוא לאותו שכל הנרות פונות אליו וחייב מזה דכיון דאלו סבירא ליה לתנא דברייתא דנר שני הוא המערבי לא הוה אפשר ליה לרבי נתן למילף אליביה דאמצעי משובח אם כן לתנא דסבירא ליה דנר שני הוא המערבי לית ליה שהנרות פונות אל האמצעי אבל לפי סברתנו שאנו סוברים שהשבח הוא לאותו שהוא פונה לצד קדש הקדשים שהוא הנר המערבי אין להוציא מכאן ראיה דאליבא דמאן דאמר מזרח ומערב ליכא לפרושי קרא דאל מול פני המנורה בנר האמצעי דלעולם אימא לך דאפילו למאן דאמר מזרח ומערב איכא לפרושי הכי והא דכתב הר"ן סבירא ליה כמאן דאמר מזרח ומערב אין להוציא ממנו שהאמצעי משובח היינו טעמא משום דלמאן דאמר מזרח ומערב הנר המערבי הפונה לקדש הקדשים אינו האמצעי אלא השני ואם כן לדבריהם אין האמצעי משובח כי אם השני ולכן לא היה יכול רבי נתן לומר אליביה מכאן שהאמצעי משובח ומפני שפירוש הר"ן אינו לא כפי מה שפירש הוא ולא כפי האמת שלו רציתי לפרש אותו כפי הנראה לי דסבר ליה לרבי נתן כמאן דאמר צפון ודרום דלדידיה הנר האמצעי הוא הנר המערבי ואם כן דעתו כדעת הברייתא הזאת מכיון שגם הברייתא הזאת כדעת האומר צפון ודרום דאם לא כן לא היה הנר האמצעי מערבי ולפי שרבי נתן סובר כמו הברייתא הזאת והברייתא הזאת סוברת שהנר המערבי הוא המשובח מדקרי לאמצעי מערבי שכונתו בזה לומר שהוא לבדו פונה לקדש הקדשים וכל שאר הנרות פונים כלפי האמצעי לא כלפי קדש הקדשים לפיכך הוכיח מהבריתא הזאת מכאן שהאמצעי משובח אכל אי הוה סבירא ליה כמאן דאמר מזרח ומערב דלדידיה הנר האמצעי אינו הנר המערבי שאז היה חולק עם הבריתא הזאת ולא היה מוכיח מהבריתא הזאת שהאמצעי משובח מפני שאף על פי שזהו המתחייב ממנה מכל מקום מאחר שהוא חולק עליה אין לו לומר מה שיוצא ממנה וכן אם לא היתה הברייתא הזאת אומרת מערבי במקום אמצעי אלא שהנר המערבי הוא המשובח אף על פי שרבי נתן סובר צפון ודרום היו מונחים כמו הבריתא הזאת לא היה יכול להוכיח ממנה שהאמצעי משובח אבל בספרי שנו אליבא דמאן דאמר מזרח ומערב אמר ר' נתן מכאן שהאמצעי משובח מצד שכל הנרות פונות אליו אף על פי שלא היה פונה כלפי קדש הקדשים מפני שהנר שהכל פונים אליו הוא יותר מכובד מכל שאר הנרות ואי אפשר לפרש גם כן הברייתא הזאת דאם כן למה קרא האמצעי מערבי אי לאו משום דבעי לאורויי לן שהעלוי שיש לו יותר מכל שאר הנרות היא מפני שהוא מערבי שפונה לצד קדש הקדשים ולא כן שאר הנרות

עוד כתב ואף כי הוא דקדוק יפה וחקירה נאה כפי הדרוש אפילו הכי דחוק הוא בעיני שאם כן לא לישתמיט גמרא או רש"י להראותנו ככה אם הגמרא כדרכה לומר בתר דאסיקנא או השתא דאתיית להכי או כיוצא בזה ואם רש"י לומר בתחלה קא סלקא דעתין דנר מערבי הוא הפנימי כמנהגו או בסוף לומר והשתא לרבי נר מערבי הוא נר שני ולא הפנימי. תשובה, הרי מצינו כיוצא בזה בכמה מקומות ובזה בטלו כל הטענות ואחת מהנה אזכיר והיא במס' יומא בפרקא קמא ומזה מי הנדה יכבס בגדיו מאי מזה נוגע והכתיב מזה והכתיב נוגע ועוד מזה בעי כבוס בגדים נוגע לא בעי כבוס בגדים אלא מאי מזה נושא ונכתוב רחמנא נושא מאי טעמא דכתיב מזה הא קא משמע לן דבעינן ש שעור הזאה הא קמן בהדיא דאפשטא דהאי שמעתתא משמע דנוגע לא שנא יש בו שעור הזאת לא שנא אין בו שעור הזאה לא בעי כבוס בגדים ואילו נושא אם יש בו שעור הזאה בעי כבוס בגדים והרמב"ם ז"ל פסק בפרק ט"ו מהלכות פרה שאם היה במי חטאת שעור הזאה הנוגע בהן או הנושא בהן שלא לצורך מטמא