רבי אליהו מזרחי(רא"ם) ר

דולק שממנו מדליק את המנודה בין הערבים אלמא אינו מדליקו למזרחי ובמסכת תמיד תנן בפרק שלישי מי שזכה בדשון המנורה נכנס ומצא נרות מזרחיים דולקין מדשן את השאר ומניח את אלו דולקים במקומם מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים ואחר כך מדשן את השאר ומשמע דבריתא דספרא מש משבשתא היא סמי בריתא מקמי מתניתין וטעמא דמילתא לפי שאין השני שבמנורה נקרא מערבי לעולם אלא אם כן דולק אחד מזרחי שהוא עושה לזה שבצדו מערבי לפיכך הוא דולק את המזרחי כדי שיהא השני לפני השם עד כאן לשונו

ראיתי להעתיק ראש דבריו כי הוא ההכרחי גם סוף דבריו כי ראיתי מועיל אל העניין וכדקא חזינא גברא רבא דקא מסהיד על רש"י שחזר בו לא הרהרתי עוד על דבריו אלו אף על פי שדברי הרמב"ן ז"ל אינם צריכים חיזוק דכמאה עדים דמי כבר אפשר להחזיקם מנה ליה דהדר בה ומהי הדר ביה וכבר הביא הוא ראיה דמההיא שכתב במנחות הדר ביה מטעם שהאמת שהנר השני הוא המערבי דלמאן דאמר מזרח ומערב היו מונחים כדמוכח בבריתא דספרא ובמתניתין דפרק שלישי דתמיד, ומינה משמע שהכרח הוא לומר שחזר בו דאלו באתי לפרש דבריו שבמנחות ולכוונם למה שכתב בפרק במה מדליקין אי אפשר כדכתיבנא וכבר הותרה הקושייא הזאת השנית ונשאר לנו הקושיא הראשונה איך חולקת ברייתא דספרי על סוגיין דמנחות, על כן ראיתי לפרש ההיא דמנחות לדעת רש"י ולדעת הרמב"ם ז"ל בקדימה שלשה הצעות קצרות ושנים הערות ונמצאת שמעתתא ממילא משתמעא

הצעה ראשונה שמה שאמר הכתוב אותו לפני י"י ודקדקו עליו בגמרא מכלל דכולהו לאו לפני י"י אפשר לפרשו בשני פנים הא' והוא היותר צודק על לשון המקרא והגמרא שהוא ל לבדו לפני השם ואין אחר מבלעדו מכל הששה הנשארים לפני השם מזה הפירוש מלת אותו מיעוט אמיתי ומלת כולהו הוא כל חלקיו

השני שאינו מיעוט החלטי אלא שהוא אחד מהעומדים לפני י"י לאפוקי שאינו מאותם ש שאינם לפני י"י שעל כל פנים מוכרחים אנו לומר שיש קצת ולפחות אחד שאינו לפני י"י ולזה הפירוש מלת דכולהו לאו לפני י"י הוא כולל שהנר המערבי יקרא מערבי אם מצד שגופו ופיו שוים לצד המערבי ואם מצד שגופו אל המערב אך שפיו יפנה לאי זה צד שיהיה ואם מצד שפיו אל המערב לבד וגופו יהיה באי זה מקום שיהיה קרוב אל המערב וגם פיו פונה אל המערב הוא המערבי האמיתי שכגופו כן פיו והקרוב אליו בקריאת שם מערבי הוא שגופו קרוב למערב יותר מכל חביריו שאין דבר מפסיק בינו ובין המערב אף על פי שפיו יפנה לאי זה צד שיהיה בין שיפנה לצפון או לדרום ואפילו שיפנה אל המזרח מכל מקום יותר הוא על חביריו שגופו קרוב אל המערב והיותר קרוב מהם שפיו לבד יפנה למערב ואינו יותר אל חביריו כי אם בפניית הפה שבאופן זה לא יצדק עליו שם מערבי באמת ויותר טוב צודק מערבי על אותו שגופו לבד אל המערב אף כי פיו אל המזרח יותר מבזה שאין כחו אלא בפיו שעיקר הדבר הוא הגוף ולא הפה

השלישי שהשכל נותן שהנר שקראו הכתוב לפני י"י הוא עצמו ראוי שיקרא פני המנורה שפני הדברים בלתי חיים ראוי שיהיה החלק הפונה אל המקום המבוקש ואל התל שהכל פונים בו והכל חייבים לפנות אליו כי ממנו תוצאות חיים ואם ימצא שפני י"י הוא חלק אחד ופני המנורה חלק אחד דחוק הוא ואם אינו נמנע אלה הן שלשה הצעות ואלו הערות, האחת למאי דאסיקנא בגמרא אליבא דרבי אלעזר עזר ברבי שמעון שלפני י"י יתקיים על הנר האמצעי מפני שהאחרים מצודדים אליו והביאו ראיה מהא דתניא אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מלמד שהיו מצודדים פניהם כלפי נר מערבי, הוה ליה למיבעי ולר' קשיא קרא וקשיא בריתא דהא בהדיא תניא שהנר המערבי הוא האמצעי אם כן משמע דמנורה צפון ודרום הוא מנחה דלא כרבי דאמר מזרח ומערב. השנית לראב"ש דאמר מנורה גופה צפון ודרום הוא מנחה. אם כן אמאי גמיר מיניה שהשולחנות צפון ודרום היו מונחים וקא גמיר מארון שפיר הוה ליה למילף שולחן ממנורה שהוא חוץ מחוץ ולא מארון שהוא חוץ מפנים ועל זה אומר דפשטה דשמעתה מוכחת דעת הרמב"ם שכוללת שני דברים למאן דאמר מנורה מזרח ומערב הוה מנחה, האחר שהנר המערבי הוא הנר הז' האחרון והשני שפיו פונה אל המערב עליו ועליו כתב הכתוב יערוך אותו לפנו י"י שהוא הוא פני המנורה שכתב עליו הכתוב אל מול פני המנורה יאירו אם מטעמא שהנר השביעי הוא המערבי זהו מבואר ממה ש שאומר בגמרא אליבא דרבי מדכתיב בנר מערבי לפני י"י מכלל דכולהו לאו לפני י"י כפי הפירוש הראשון שהוא מיעוט אמתי שאין שום אחר מבלעדו שיצדק עליו לפני י"י ואם מה שאמר שפיו גם כן אל המערב זהו כפי ההקדמה השניה שהמערבי באמת הוא שיהיו גופו ופיו שוים אל המערב וגם זה נכלל במה שאמר אותו לפני י"י ולא כולהו לפני י"י רוצה לומר שאפשר לומר למאן דאמר מזרח ומערב הוה מנחה שגם פיו אל המערב כשיצדק עליו באמת לפני י"י מה שאי אפשר שיצדק באמת לפני י"י לרבי אלעזר בן שמעון דאמר צפון ודרום הוה מנחה כולהו נמי לפני י"י והשיבו בגמרא שגם לרבי אלעזר בן שמעון אפשר שיקרא האמצעי מערבי יותר מכל חביריו מטעם שהוא פונה נכח ישר אל המערב מה שאין כן הששה שהיו מצודדין אל האמצעי ואף על פי שהיתרון הזה שיש לאמצעי על חביריו הוא מועט שכלם פונים שוים אל המערב, וגם היתרון בפה הוא מועט אפילו הכי יקרא לפני י"י והחזיק דבריו החלושים מתנא דברייתא שפירוש כתוב אל מול פני המנורה והוא המערבי אלמא משמע דתנא דברייתא סבירא ליה כרבי אלעזר בן שמעון דאמר צפון ודרום הוה מנחה והשכל נותן שפני המנורה ופני י"י הכל דבר אחד כפי ההקדמה השלישית וליכא למקשא מינה לרבי דאמר מזרח ומערב דלדידיה שהוא מפרש לפני י"י על השביעי האחרון שהוא לפני י"י פשיטא שגם פני המנורה עליו יתקיים ותנא דבריתא לאו אליבא דידיה קא אתי ונסתלקה ההערה הראשונה וגם השני' נסתלקה דאיך לא יליף רבי אלעזר בן רבי שמעון שולחנות ממנורה כיון שכתוב של לפני י"י אשר יליף הנר המערבי אינו צודק באמת לפי דעתו ואלמלא מקרא דאל מול פני המנורה שזמנו ומעמידו לא היה יכול לעמוד זו היא שטת הרמב"ם לפי הנראה לי והיא מיושבת אל הלשון ואל השכל.